פרק טו · אות כב
כב אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, מָה הַכַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת מְזָרְקִין בּוֹ לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הָיוּ הַדִּבְּרוֹת מֻזְרָקִין בְּסִינַי. דָּבָר אַחֵר, כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אָסוּר לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, שֶׁכָּתוּב נְטוּעִים. מַה מִּשְׁמָרוֹת הַכֹּהֲנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַסְּפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, וְאִם תֹּאמַר זֶה מַתִּיר וְזֶה אוֹסֵר, זֶה פּוֹסֵל וְזֶה מַכְשִׁיר, זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, לְמִי נִשְׁמַע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי כֵן כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.