פרק טו · אות ה
ה זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ, אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלְךָ, דִּכְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. וְאַתָּה אוֹמֵר (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֱוֵי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם, לָמָּה, לְעַלּוֹת אֶתְכֶם בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִין לְמִי שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפִקֵּחַ וְסוּמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ פִּקֵּחַ לַסּוּמָא כְּשֶׁנִּכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי, אָמַר לוֹ הַסּוּמָא בְּטוֹבָתְךָ כְּשֶׁהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ אַתָּה הָיִיתָ מְסַמְכֵנִי עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אַתָּה הָיִיתָ מְלַוֶּה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר הַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי. אָמַר לוֹ הַפִּקֵּחַ שֶׁלֹא תְהֵא מַחְזִיק לִי טוֹבָה שֶׁהָיִיתִי מְלַוְּךָ בַּדֶּרֶךְ, לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ הָאֵר לִי. כָּךְ הַפִּקֵּחַ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. וְהַסּוּמָא אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, י): נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר. הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיגָן וּמֵאִיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ תָּאִירוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, בִּשְׁבִיל לְעַלּוֹת לָכֶם.