פרק טו · אות ב
ב זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת הִזְהַרְתִּיךָ עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא לְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, וּכְתִיב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים, וּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְאוֹרָם, וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם, לְזַכּוֹתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, הֱוֵי ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם אַתֶּם זְהִירִים לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְפָנַי, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְדוֹלָה לֶעָתִיד לָבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר (ישעיה ס, א ג): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.