פרק ז · אות ט
ט וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (במדבר ה, ד), לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה כֵּן עָשׂוּ, (במדבר ה, ד): כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין בְּמַשְׁמַע אֶלָּא הַמְשַׁלְּחִים לֹא הֻצְרְכוּ, וּמִנַּיִן אַף הַמִּשְׁתַּלְּחִים לֹא הֻצְרְכוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵעַצְמָן, לֹא הֻצְרְכוּ שֶׁיַּעֲשִׂיאוּם [את] משֶׁה וְ[את] אַהֲרֹן.