פרק ה · אות ז
ז וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ וגו' (במדבר ד, יט), וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם, כְּשֵׁם שֶׁכָּתַב בְּאַהֲרֹן זֹאת (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וגו', אַף כָּאן כְּתִיב זֹאת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה תַּקָּנָה לְאַהֲרֹן כֵּן עָשָׂה לָהֶם, וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשׂוּ לָהֶם תַּקָּנָה לִבְנֵי קְהָת שֶׁיִּחְיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶל הָאָרוֹן, שֶׁאִלּוּלֵי הֵם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל קַיָּמִים, לָמָּה שֶׁאַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ, גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, מַקִּיפִין אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁאִם נִטְנְפוּ יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר וְהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה לָצֵאת מֵאֹהֶל מוֹעֵד מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מִיָּד בְּנֵי קְהָת שֶׁהֵם שְׁרוּיִים אֵצֶל אֹהֶל מוֹעֵד עוֹמְדִים וְכָלִים אוֹתָהּ שֶׁלֹא תֵצֵא עֲלֵיהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, נג): וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב וגו'. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא וְאִם אֵין אַתְּ לָמֵד מִכָּאן יֵשׁ לְךָ מֵהֵיכָן לִלְמֹד, בְּשָׁעָה שֶׁחָלַק קֹרַח עַל משֶׁה בָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לָצֵאת עַל יִשְׂרָאֵל וּלְחַבֵּל אוֹתָם, וְאִלּוּ יָצָא הָרַג אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה משֶׁה שָׁרוּי אֵצֶל אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהָיָה מִבְּנֵי קְהָת, וְהִרְגִּישׁ בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָצֵאת עַל יִשְׂרָאֵל, מִיָּד אָמַר לְאַהֲרֹן (במדבר יז, יא): קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וגו' וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, מְהֵרָה וּבְדִלּוּג זַרֵז עַצְמְךָ, מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמִשְׁתָּהֶה, (במדבר יז, יא): הוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה, אָמַר לוֹ אַהֲרֹן מָרִי מָה רָאִיתָ, אָמַר לוֹ רָאִיתִי לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁיָּצָא לִנְגֹף לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יז, יא): כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַלְוִיִּם הָיוּ כָּלִין אֶת הַפֻּרְעָנֻיּוֹת, וּמֵהֶן בְּנֵי קְהָת שֶׁנּוֹשְׂאֵי אָרוֹן הָיוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם מִצְטַעֲרִים עִם יִשְׂרָאֵל כָּל הַצַּעַר הַזֶּה, וְאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים לָהֶם תַּקָּנָה.