פרק ד · אות יט
יט וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וגו' (במדבר ד, טו), אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דָּמָן שֶׁל בְּנֵי קְהָת אָסוּר וְדָמָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן מֻתָּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאו, אֶלָּא אַהֲרֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כג, יג): וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאָרוֹן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מַזִּיק לְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אֲבָל בְּנֵי קְהָת אֵינָם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְאָרוֹן וְכָל כֵּלִים הַנְּתוּנִים בִּפְנִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְהֵם מַזִּיקִים לָהֶם, לְכָךְ יִתְּנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן דַּעְתָּן שֶׁלֹא יָמוּתוּ בְּנֵי קְהָת. (במדבר ד, טו): אֵלֶּה מַשָֹּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֵלֶּה בְמַשָֹּׂא וְאֵין שְׁאָר כֵּלִים בְּמַשָֹּׂא אֶלָּא בַּעֲגָלוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וגו'.