פרק ד · אות א
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ג, מ), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ד): מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב הַרְבֵּה אַתְּ יָקָר בְּעֵינַי שֶׁכִּבְיָכוֹל קָבַעְתִּי אִיקוֹנִים שֶׁלְךָ בְּכִסְאִי, וּבְשִׁמְךָ הַמַּלְאָכִים מְקַלְסִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים (תהלים מא, יד): בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וגו'. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁכִּבְיָכוֹל אֲנִי וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלִּי יָצְאוּ לִקְרָאתְךָ בְּצֵאתְךָ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם וּבְבִיאָתְךָ. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ מַה כְּתִיב (בראשית כח, י יג): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וגו' וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם וגו' וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם וגו' וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וגו'. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ רָאָה הַמֶּלֶךְ וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ נִצָּבִים עָלָיו וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ. וּמִנַּיִן בְּבִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, ב): וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגו', הֲרֵי הַמַּלְאָכִים. הַשְּׁכִינָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ וגו', הֱוֵי: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ. דָּבָר אַחֵר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁלְּכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן וּלְךָ נָתַתִּי מִנְיָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ גְּרָנוֹת הַרְבֵּה וְהָיוּ כֻּלָּם טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים, וְלֹא דִּקְדֵּק בְּמִנְיָנָן, וְהָיָה לוֹ גֹּרֶן אַחַת רָאָה אוֹתָהּ נָאָה, אָמַר לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹתָן הַגְּרָנוֹת טִנּוֹפוֹת וּמְלֵאוֹת זוּנִים לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל זֶה דַּע כַּמָּה כּוֹרִים יֵשׁ בּוֹ, כַּמָּה שַׂקִּים, כַּמָּה מוֹדִיאוֹת יֵשׁ בּוֹ. כָּךְ הַמֶּלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַגֹּרֶן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה כא, י): מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. וּבֶן בֵּיתוֹ זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים טִנּוֹפוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, יב): וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים וגו', לְפִיכָךְ אַל תְּדַקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, אֲבָל יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים הֵם, כֻּלָּם חִטִּים אַגּוּדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, לְכָךְ דַּקְדֵּק בְּמִנְיָנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה מָנָה אוֹתָם כַּמָּה כּוֹרִין יֵשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה שַׂקִּים, (שיר השירים ב, ד): וּצְבָאוֹ וּפְקוּדֵיהֶם, כַּמָּה מִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל זָכָר וגו'.