פרק ב · אות ח
ח לְבֵית אֲבֹתָם (במדבר ב, ב), לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְבֵית אֲבֹתָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ, הִתְחִיל משֶׁה מֵצֵר, אָמַר עַכְשָׁו עֲתִידָה הַמַּחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים, אִם אֲנִי אוֹמֵר לְשִׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁיִּשְׁרֶה בַּמִּזְרָח וְהוּא אוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא בַּדָּרוֹם, וְכֵן רְאוּבֵן וְכֵן אֶפְרַיִם וְכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מָה אִכְפַּת לָךְ אֵין צְרִיכִין לָךְ, מֵעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן, אֶלָּא דְּיָתֵיקֵי יֵשׁ בְּיָדָן מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם הֵיאַךְ לִשְׁרוֹת בַּדְּגָלִים, אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם, כְּבָר יֵשׁ לָהֶן טַכְסִיס מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתוֹ וְהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִינוּ יַעֲקֹב לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם קָרָא לְבָנָיו, דִּכְתִיב (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וּבֵרְכָן וְצִוָּן עַל דַּרְכֵי הָאֱלֹהִים וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר דְּבָרָיו אָמַר לָהֶם כְּשֶׁתִּטְלוּ אוֹתִי בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד לַוּוּ אוֹתִי וְלֹא יִגַּע אָדָם אַחֵר בְּמִטָּתִי וְלֹא אֶחָד מִן הַמִּצְרִיִּים וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם נְטַלְתֶּם מִבְּנוֹת כְּנָעַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, בָּנָיו וְלֹא בְנֵי בָנָיו, (בראשית מט, יג): וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, הֵיאַךְ צִוָּם, אֶלָּא אָמַר לָהֶם בָּנַי יְהוּדָה יִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַדָּרוֹם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב, דָּן אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, יוֹסֵף אַל יִטְעַן שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, לֵוִי אַל יִטְעַן לָמָּה שֶׁהוּא טוֹעֵן אֶת הָאָרוֹן וּמִי שֶׁהוּא טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל חֵי הָעוֹלָמִים אֵינוֹ טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת, וְאִם עֲשִׂיתֶם וּטְעַנְתֶּם אֶת מִטָּתִי כְּשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם, הָאֱלֹהִים עָתִיד לְהַשְׁרוֹת אֶתְכֶם דְּגָלִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר טָעֲנוּ אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁצִּוָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, הֱוֵי (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, שֶׁמִּיַּעֲקֹב הָיָה בָּהֶם דֵּעָה הֵיאַךְ יִשְׁרוּ דְגָלִים, וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפָּעַל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי לִתֵּן לָהֶם פְּעֻלָּה טוֹבָה שָׂכָר שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת אֲבִיהֶם לֹא צִוָּם לַחֲנוֹת דְּגָלִים אֶלָּא כְּמִצְוַת אֲבִיהֶם, צֶדֶק עִמָּהֶם, שֶׁלֹא שִׁנָּה הַדָּבָר שֶׁלֹא לִתֵּן מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְבֵית אֲבוֹתָם, כָּעִנְיָן שֶׁהִקִּיפוּ מִטַּת אֲבִיהֶם כֵּן יַחֲנוּ, הֱוֵי: לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.