בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]
פרק ד' - "יושב בסתר עליון" - בסתירות · יא - "רצוא ושוב" - תמיד חוזרים לבלתי מושג!
כאן מגיע היסוד הפנימי: "והחיות רצוא ושוֹב" - החיוּת של הנפש היא בצורה של רצוא ושוב, כנודע בספרים. רצוא – דבקות, שוֹב – לנבראים. והנה הדבקות היא דבקות בקב"ה, והקב"ה לא נתפס, לא ניתן להשגה - "לית מחשבה תפיסה ביה", בזה אין שום נידון. אבל ה"שוב" מהו? האם הכוונה שוב ללא מושג או שוב למושג? ה"שוב" הוא אותה נקודה שאדם חי עם החושים, והוא יודע שעצם החושים הללו שהוא חי איתם אינם נקודת ההשגה בעצם, הם לא נקודת המציאות. נמצא שגם ה"שוב" הוא לא מושג. לא רק שה"רצוא" אינו מושג! זהו סוד ההארה שמשיח בא לגלות. "צדיק באמונתו יחיה" בא לגלות, לא רק שה"רצוא" הוא אמונה, אלא שגם ה"שוב" הוא אמונה. גם הוא לא מושג, בלתי נתפס. ואם תאמר: הרי אתה חושב ואתה מבין? ובכלל, איך ניתן לומר שהמחשבה טעות היא, הרי אני נוהג על פיה כפי גדרי התורה? התשובה היא: עליך להאמין שאלו הם רק גדרי תורה, ולא לחשוב שזוהי אמיתת המציאות! אמיתת המציאות כמות שהיא אינה נתפסת, אינה מושגת, וגדרי התורה הם היש האמיתי של האמונה בבורא. הם לא יש עצמי, הם יש של אמונה, והאמונה אומרת שאדם חי עם הסתירות, וכיון שכך - אף שאיננו יודע מהי המציאות, עם כל זה נוהג הוא למעשה כראוי.