בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]
פרק א' - כח הגבול והבלתי בעל גבול שבנפש · יב - רק חכמת ביטול הנבראים נקראת "חכמה"
האמונה הזו עליה דיברנו, היא אמונה של תמימות. כי מצד המחשבה, המחשבה משיגה רק גבול, והאמונה של התמימות משיגה שהקב"ה לא גבולי. ואף שאדם לא מבין זאת, ואף לא יכול ולא מסוגל להבין זאת, הוא מאמין! האמונה הזו היא הנקראת "חכמה". מדוע? כי החכמה הגדולה ביותר היא לבטל את האדם. "חכמה" היא "כח - מה" (כדאי' בספה"ק) , להכיר ש"ונחנו מה", לבטל את הגבול. זוהי בלבד החכמה שיש, אין חכמה שלמה אחרת! ממילא "הנה יראת ה' היא חכמה" היא לבדה חכמה, כי חכמה היא רק חכמה של ביטול הנבראים, של ביטול הגבול, וגילוי האין סוף. זוהי כל החכמה, ואין חכמה אחרת. שאר כל החכמות הן חכמות של שבירה, של גבול! החכמה השלמה היחידה שיש, היא להכיר שהקב"ה הוא אין סוף. כל נקודה ונקודה היא בחינת "כולם בחכמה עשית". בכל נקודה ונקודה טמונה חכמה שמגלה איך לצאת מהגבול של ה"בחכמה עשית". החכמה היא הגבול של הדבר, אבל היא גופא מגלה לאדם איך לצאת מהגבול. אמנם, כל זאת בתנאי ש"החכמה מאין תמצא", אם החכמה מקבלת מהאין - היא מקבלת את הכח שבה איך לצאת מהחכמה. אם החכמה אינה מהאין, מהאמונה - אדם מקבל רק חכמה של יש, חכמה של הבנה. אם החכמה "מאין תמצא", החכמה מגלה לו בכל דבר איך לצאת מעצם הגבול של הדבר, ולקבל את האמונה, את האין.