אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ט פרק א' - כח הגבול והבלתי בעל גבול שבנפש › ח - מהו אותו "פתח כחודו של מחט"?

בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]

פרק א' - כח הגבול והבלתי בעל גבול שבנפש · ח - מהו אותו "פתח כחודו של מחט"?

ז - שבירת מחיצות - רק ע"י כח האמונה

וכאן עלינו להדגיש נקודה חשובה. איננו מדברים כלל להפוך את האדם לכולו אמונה. דבר זה אינו בכח של נברא לעשותו. עבודת האדם היא: "פתחו לי פתח כחודו של מחט", כלומר: שתהיה לאדם נקודה אחת בנפש של "אמונה" - אבל אמונה באמת - באין סוף! כל זמן שאין לאדם נקודה זו, ברור הדבר שאין לו קשר שלם ואמיתי לקב"ה, אין לו שלמות עם הבורא. ונבאר את הדברים. כבר הוזכר לעיל, שצורת הלימוד המקורית היא: "ליגמר" והדר "ליסבר". מאחר ונמצאים אנו לאחר חטא אדם הראשון, חטא עץ הדעת - באופן טבעי אדם תופס כל דבר מצד ה"ליסבר" שבו. פעם "הליסבר" הוא רחב, פעם הוא דק, פעם הוא על מנת להבין ופעם על מנת להתנגד, כל מקום ומקום לגופו, אבל תפיסת הנפש היא משועבדת כל הזמן ל"ליסבר". אילו תהיה לאדם נקודה - חודו של מחט - שתהיה "ליגמר" בלבד, הוא יוכל לבקוע את כל המחיצות! ולמה, הרי לכאורה זהו רק חודו של מחט? אלא שכאן טמונה נקודה עמוקה מאד. אותו "חודו של מחט", אינו שבירה של הגבול, אלא הוא גילוי שאין גבול ! ואם החודו של מחט מגלה שאין גבול, הרי גילה בזה שבכל אין גבול. הוא לא מגלה ששברתי חלק מהגבול, וממילא חלק אחר לא שברתי, אלא הוא מגלה שהגבול כלל אינו קיים! אם אדם מקבל התקשרות לנקודה שבה הוא משיג שאין גבול, ממילא הוא יכול בכח זה לגלות שבכל דבר ודבר בעולם אין גבול. אילו זו היתה נקודת שבירה, הרי שחלק שברתי וחלק לא שברתי. אבל אם נקודת ההשגה היא שאין בעצם גבול - הרי די בחודו של מחט כדי לגלות על הכל. ומה קורה כשאדם פותח לקב"ה פתח כחודו של מחט? - "ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". מה הכוונה "ואני אפתח"? בפשטות זוהי סיעתא דשמיא. אבל יש כאן נקודה הרבה יותר עמוקה: "ואני אפתח" - מתגלה כאן המבט של ה "אני", של הקב"ה, ואז האדם מקשר את עצמו לקב"ה, ולקב"ה הרי אין גבול. הוא עשה חודו של מחט של התקשרות ע"י האמונה, ומכח זה נכנס לעולמו של הקב"ה, לעולם שאין בו גבולות - ממילא "ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", כי באמת מצד המבט הזה אין גבול. "חודו של מחט" זוהי נקודת החיבור [מחט הוא בחינה של כח המחבר בין שני דברים]. איזה "חודו של מחט" עליכם לפתוח לי כדי שיהיה חיבור? לא פתח שיש בו רצון להשגות רוחניות סתם, אלא פתח שכולו קשר אמיתי לבורא עולם, התקשרות, התחברות לבורא עולם. איך אדם יכול להתחבר לבורא עולם? כמו שאמרנו: רק ע"י האמונה, זה ה"חודו של מחט". כל פתח אחר הוא פתח, אבל הוא לא "כחודו של מחט". הוא יכול להיות פתח ששבר מחיצה, אבל אין כאן מחט שמחברת את האדם בעצם לקב"ה. ה"חודו של מחט" הוא פתח של התקשרות, ומהפתח הזה אדם מקבל קשר. פתח זה, כפי שאמרנו, זוהי האמונה, והאמונה הזו מגלה שאין עוד מלבדו. ואם אין עוד מלבדו, הרי ש "ואני אפתח לכם"! מה הכוונה "ואני אפתח לכם"? זוהי כביכול לשון מושאלת: אם יש כאן "אני" - ממילא "אפתח לכם", כי מצד הקב"ה אין נקודת פתיחה וסגירה, הסגירות היא מצד המחיצות שאנו מכירים, ורק צריך להיכנס לעולם בלי מחיצות.

אנחנו מכירים עולם, עולם זה מלשון "העלם". האמונה נקראת "למעלה מחללו של עולם", כמו שמצינו אצל אברהם אבינו שעה"פ "ויוצא אתו החוצה" (בראשית טו, ה) פירש"י: "הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים". "אין מזל לישראל". מה הכוונה בזה? מזל כידוע הוא מלשון "נוזל". בפשטות מבינים אנו, שהכל מגיע מלמעלה, ויורד למטה. זהו מבט של גבול. אבל האמת היא ש "אין מזל לישראל" - זה לא נוזל! אדם מתחבר לאינסוף של הבורא, ומצד האינסוף לא צריך לנזול דבר, אין שום גבול, אין מעלה ואין מטה. ישנה רק התקשרות פשוטה לבורא עולם. אבל צריך שתהיה נקודה אחת בנפש, חודו של מחט, של אמונה, של הכרה ברורה ב"אין עוד מלבדו".

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה