בלבבי משכן אבנה - ט· הרב איתמר שוורץ [מהקלטות]
פרק א' - כח הגבול והבלתי בעל גבול שבנפש · ד - התמימות תלויה ב"אבנתא דלבא"
הפסוק אומר: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא, כו) . מצד החכמה - "פיה פתחה בחכמה", זוהי החכמה היוצאת לגילוי. אבל התמימות - אינה ענין ששייך לגילוי, והיא תלויה ב"אבנתא דליבא". כל המציאות של התמימות היא לא דבר ששייך להסביר אותו בעצם. לא שייך להרגיש מה שהשני מרגיש, ומצד זה אכן ראויה השתיקה, בבחינה שאין מגלים אלא "לחכם ומבין מדעתו". "מרכבה ביחיד" הכוונה שבאמת אין זה דבר שניתן להסביר אותו. אם אדם לא מבין מדעתו לבד, אי אפשר להסבירו לו! את עצם הנקודה אפשר להעביר רק ע"י שתיקה, לא ע"י דיבור, ואז האדם יונק מהנקודה הפנימית של הנפש שלו, והתולדה מכך היא: "חכם ומבין מדעתו". אבל בעצם, כל זמן שהרב מדבר, הוא לא יכול להשיג את הנקודה האמיתית. רק ברגע שמתחילה השתיקה ממנו - אז שייך שיתחיל התלמיד להבין ולהתחבר לנקודה האמיתית, ומכאן ואילך יהיה בבחינת "חכם ומבין מדעתו"."מרכבה ביחיד" - בכל דבר יש חיצוניות ויש פנימיות. החיצוניות מתלבשת בגוף. מצד החיצוניות "יחיד" פירושו שלא יהיו עוד אנשים בחדר, אבל ישנו חלק נוסף: "יחיד" בנפש, שהאדם מקושר ליחידו של עולם. צריך להבין שהחכמה בעצם, היא חכמה למצוא התקשרות, ולא חכמה עצמית. לימוד חכמה לשם חכמה זוהי נפרדות. כל החכמה היא היכי תימצי לקבל קשר לבורא עולם. וכיון שאת הקשר האמיתי לקב"ה אפשר לקבל רק ע"י תמימות, נמצא אם כן שכל תכלית החכמה היא גילוי של התמימות. אין כאן נקודה מעבר לזה!