בלבבי משכן אבנה - ו· הרב איתמר שוורץ
פרק יד - כבוד וכסא הכבוד · לשורש נקודת הכבוד א"א להגיע ע"י החכמה
אך כבר נאמר בפסוק "כבוד אלוקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כה, ב) , בעולם שכולו אלוקות, זהו "הסתר דבר", כבוד נעלם. משא"כ במה שהמלכות מתגלה לנבראים, זהו כבר "חקור דבר", ישנה התגלות של הכבוד. והנה על פני פשוטו לאדם ישנה נגיעה ב"כבוד מלכים חקור דבר". ולא רק מצד הפרט של הכבוד, אלא גם מצד הכלל של הכבוד, כמו שזכרנו. אבל בבירור יותר, כתב הרמח"ל [ובעצם אלו דברים פשוטים], שגם לו יצוייר שאדם ידע את כל החכמה כולה שנתגלתה לכל הנבראים כולם מאדה"ר עד השתא - גם אז לא יוכל לדעת איך כל פרט מביא לגילוי יחודו ית'! כי החכמה היא אין סוף, העומק שבה הוא ללא גבול, וכמעט כל החכמה לא התגלתה לנו, "הרבה תורה למדתי - ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים" (סנהדרין סח ע"א) . אשר על כן, אדם לא יכול לדעת איך כל פרט מן הבריאה [כגון כל עשב ועשב] מגלה את יחודו. בודאי שמצד התפיסה הכללית, את ה"לכבודי בראתיו" הוא יודע, אבל מצד תפיסת הדברים במהלכי חכמה - אין חכמה שיכולה להסביר איך כל פרט מגלה את כבודו ית'. היא יכולה להסביר איך אדם באופן כללי מגלה את כבודו ית', איך דומם צומח חי ומדבר באופן כללי מגלים את כבודו ית', אבל להסביר במה שונה העשב הזה מהעשב הזה או מה שונה האבן הזו מהאבן הזו - זאת אין בכח החכמה להסביר! ובשלמא בנשמות בני האדם עוד ישנה אצלנו ידיעה כלשהי בגלגולים ובשורשי הנשמות, אבל גם ידיעה זו אינה אלא כטיפה מן הים, ומעבר לכך, בכל הנבראים כולם הידיעה היא קלושה אפילו לאחר כל הגילויים שנמצאים בספרים. ונמצא שמצד מהלכי חכמה אי אפשר לגעת בשלמות הכבוד. יש כאן נקודה עמוקה מאוד. אף שכתוב בפסוק "כבוד מלכים חקור דבר", והרי שיש לנו לכאורה נגיעה ב"כבוד מלכים" ע"י חקירה, והחקירה היא ענין של ההתבוננות בשכליות בכל מהלכי החכמה שנכתבו ושקבלנו מרבותינו, מ"מ לגעת בנקודת השורש של כסא הכבוד, להקיף את כל הכבוד - כיון שהחכמה מוגבלת, הרי שאין לנו נגיעה בשורש הכבוד הכללי, ונמצא שהחכמה יכולה להוביל את האדם לכבוד פרטי, אבל לשורש נקודת כסא הכבוד אי אפשר להגיע ע"י החכמה. אין הכוונה שהחכמה מצד עצמה איננה מבררת את כל הכבוד, אלא הכוונה מצד איך שהיא נגלית לנו, כלומר לכל הנבראים כולם. מצד התפיסה הזו, צריך לדעת שה"כבוד מלכים חקור דבר" נעוץ ב"כבוד אלוקים הסתר דבר". הרי שנקודת ה"חקור" נעצרת ונבלמת בנקודה מסויימת, ואנחנו מגיעים למהלך של "הסתר דבר". כל זמן שאדם חי רק במהלך של "חקור", אין התגלות של שורש הכבוד בעצם. הוא נוגע בהשתלשלות של כסא הכבוד, אך לא בנקודת העצמיות של כסא הכבוד. "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד", כידוע ישנה תשובה תתאה, תשובה עילאה וכו', כמו שכתוב בספרים, עד שלמות נקודת התשובה שהיא מסירות נפש, והיינו ביטול הדעת, למעלה מכל טעם, מכל דעת, מכל הסברים, "יחידה לייחדך", ודייקא אז אדם יכול לגעת בנקודה השלמה של כסא הכבוד, כי אז הוא נוגע בנקודה של ה"הסתר דבר", בנקודה שנעלמת מעיני השכליות.