בלבבי משכן אבנה - ו· הרב איתמר שוורץ
פרק ח - מסירות נפש · "בר נפלי" - למשיח אין מציאות עצמית
בתחילה, הדברים נשמעים אולי רחוקים, נשמעים קשים, ואולי גם גבוהים. אבל האמת אינה יכולה להיות נעלמת, והנסיון לרצות גם עולם הזה וגם מעלות רוחניות, צריך לדעת שבשורשו הוא מוטעה. התורה מספרת לנו (שמות לב, לב) , שבשעה שבא משה רבינו לבקש סליחה וכפרה לכנסת ישראל על חטא העגל, שבשורש הוא הגילוי בפעם השניה של חטא אדם הראשון, כידוע - הוא פונה אל הקב"ה ואומר לפניו: "ועתה אם תשא חטאתם", הרי מוטב, "ואם אין" - אם אינך מוכן למחול להם על חטאתם, מבקש אני - "מחני נא מספרך אשר כתבת", וכיון ששורש החיים הוא "איסתכל באורייתא וברא עלמא", הרי שעד כמה שיהיה כאן "מחני נא מספרך אשר כתבת", לא יהיה לו מקום בחיים, לא תהיה לו תפיסה, אחיזה. משיח בן דוד נקרא בלשון הגמרא "בר נפלי" (סנהדרין צו ע"ב) - אין לו חיים, אין לו מציאות, כולו מסירות נפש לבורא עולם. זהו סוד הגאולה של משיח בן דוד. יש את המשיח בן דוד הכללי שהכנסת ישראל מצפים לביאתו בכל עת ובכל שעה, ויש את הגילוי בנפש של כל יחיד ויחיד, "קרבה אל נפשי גאלה" - גאולת הנפש הפרטית של כל יחיד. וכשם שהגאולה הכללית היא "סוכת דוד הנופלת", "בר נפלי" שאין לו חיות, שכולו מסירות נפש לבורא עולם - כך כל יחיד ויחיד, אם חפץ הוא בגאולה הפרטית לנפשו, מוכרח שתהיה לו מציאות של מסירות נפש למען הרצון של השגת קרבת ה'. הדברים אמורים ככלל בעבודה, וכפרט לכל פרט ופרט שרוצים להשיג.