אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ו פרק ז - לשמה ושלא לשמה - מהותן וגדרן › טוב לו לאדם שלא נברא משנברא

בלבבי משכן אבנה - ו· הרב איתמר שוורץ

פרק ז - לשמה ושלא לשמה - מהותן וגדרן · טוב לו לאדם שלא נברא משנברא

ביטול ה'אני' כמתגלה בפרשת פרה אדומה

אמרו חז"ל (עירובין יג ע"ב) : "טוב לו לאדם שלא נברא משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו". ויש להבין, מאי נפקא מינה שטוב לו לאדם שלא נברא משנברא, מאי דהוה הוה, שהרי הקב"ה ברא. אלא ברור הדבר שחז"ל מגלים לנו את התפיסה הפנימית שקיימת בנברא שהוא שלא נברא. זוהי צורת העבודה שהיא מלתתא לעילא - מלמטה למעלה: קודם עוסק האדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל מצד מלעילא לתתא, הלשמה קודם לשלא לשמה, שהרי הלשמה זהו הקב"ה, בבחינת "אתה הוא עד שלא נברא העולם", והשלא לשמה הוא הנברא שנתחדש בבריאת העולם. אם כן, כשבאים חז"ל ומגלים לנו כי "טוב לו לאדם שלא נברא משנברא", הרי גילו לנו בזה תפיסה בצורת עבודת הנפש, שאפשר להתחיל מ"הטוב לו שלא נברא"! מצד התפיסה הפשוטה אומרים חז"ל "לעולם יעסוק אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה", אבל מאידך מתגלה לנו כאן תפיסה הפוכה, ש"טוב לו לאדם שלא נברא משנברא". זוהי צורה בעבודה להתחיל מה"שלא נברא", שבזה אדם מתחיל מאמיתת המצאו, והשלא לשמה מתלבש על גבי הלשמה.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה