אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ו פרק ב - תכלית הכל - דבקות בקב"ה › בכל דרכיך דעהו

בלבבי משכן אבנה - ו· הרב איתמר שוורץ

פרק ב - תכלית הכל - דבקות בקב"ה · בכל דרכיך דעהו

סוף מעשה במחשבה תחילה

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו). זהו כלל ללא יוצא מן הכלל. "דעהו", מלשון חיבור, דעת להתחבר לבורא עולם. זו צריכה להיות ההסתכלות בחיים.

עוד לפני שאנחנו מדברים על עבודה זו של "בכל דרכיך דעהו", שהיא עבודה גבוהה באמת, ראשית כל צריך לדעת לשם מה יצר הקב"ה כל הדומם, צומח, חי, וחי מדבר? לאיזו מטרה? - והתשובה ברורה: רק על מנת להתדבק בו יתברך.

אין צל של ספק שקשה בתחילה להתדבק, כי אדם מטבעו נמשך אחר החומר, אבל ראשית כל צריך שהידיעה תהיה מבוררת. הקב"ה נתן לאדם את האפשרות לאכול פת שחרית - כדי שעי"ז הוא יתקרב אליו, נתן לו לאכול סעודת שבת - כדי שעי"ז הוא יתקרב אליו. וכך בכל מעשה ומעשה.

ניקח דוגמא: אדם יושב בביתו. הוא רואה שולחן, כסא, מנורה, חלון. הוא פשוט לוקח את הדברים אחד לאחד ושואל את עצמו: לשם מה ברא הקב"ה חלון? ועונה את התשובה: על מנת שיתקרבו אליו ית'. איך מתקרבים ע"י חלון? - זו כבר שאלה שניה, אבל ראשית - "כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", ו"כל" הכוונה כפשוטו! "בכל דרכיך" כפשוטו! אם אדם יושב על כסא, הרי שהקב"ה יצר את האדם ויצר את הכסא, ואם הוא נתן לאדם לשבת על הכסא, בהכרח שזהו כלי לקרב אותו לקב"ה!

הדרך להתקרב היא ע"י תורה וע"י מצוות. והרי כבר כתוב בספרים (חובת הלבבות ועוד), שיש או מעשה מצוה או מעשה עבירה. "מצוה" מלשון צוותא לקב"ה, "עבירה" מלשון "מעבר לנהר", כלומר: כביכול אדם נמצא מעבר לקב"ה, בצד אחר, מה שנקרא "סטרא אחרא".

אין דבר בבריאה בעצם שהוא לא מביא את האדם לקב"ה. "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", כמו שאומרים חז"ל (ברכות ו ע"ב). צריך להיות מבורר לאדם, שכל מה שיש לו, הכל בכל מכל כל יש לו מטרה אחת בלבד: לקרב אותו ולדבק אותו בקב"ה!

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה