בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק י - נקודת פנימיות העבודה · עיקר ההתרכזות בלימוד - בקיום רצון הבורא
דיברנו בפרק הקודם על מעלת התמימות והפשיטות. נשתדל להרחיב ולקרב את הדברים אל הלב.
כשאדם מתיישב ללמוד, באופן פשוט המחשבה הראשונה היא: "חננו מאיתך חכמה בינה ודעת, דעה בינה והשכל, להשכיל ולהבין את הדברי תורה".
אבל באמת שזו צריכה להיות המחשבה השניה ולא הראשונה. המחשבה הראשונה צריכה להיות, שהוא מתיישב לעסוק בתורה כי זהו רצונו יתברך, וכיון שרצונו יתברך שהוא ישכיל ויבין, לכן הוא משתדל להבין. אבל מצד עצמו, אם רצונו של הבורא שלא ישכיל ולא יבין, הריהו מסכים בפה מלא ובלב שלם שלא להבין מאומה.
נמצא, שעיקר ההתרכזות צריכה להיות לא רק בהשכלה ובהבנה, אלא גם בקיום רצונו יתברך שאדם ישכיל וילמד את תורתו. השכלה שמתנתקת מההרגש, הופכת להיות השכלה עצמית, השכלה ששורשה מחטא אדם הראשון הקדמון של עץ הדעת. השכלה שסיבתה היא רצונו יתברך, זוהי חכמה שמקושרת לבורא עולם, השכלה טהורה שאינה משבשת את דעת האדם להפוך למשכיל, אלא נכלל הוא בקדושה שבתורה ולא רק בהשכלתה.
ככל שאדם עוסק בתורה יותר לשמה, כלומר לעשות רצונו יתברך, ולא רק מצד תשוקה עצמית לחכמה להבנה, הוא יותר קרוב לנקודה הפנימית של התורה, לנשמת התורה.