אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק י - נקודת פנימיות העבודה › הקדשת הלימוד למען הכלל

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק י - נקודת פנימיות העבודה · הקדשת הלימוד למען הכלל

עבודת השי"ת ולא עבודת עצמו

ידועים דברי האריז"ל (הודפסו בסידורים), שלפני התפילה אדם צריך לומר בפיו [ובהכרח שהדברים צריכים לבוא מנקודת הלב הפנימית] שהוא מקבל על עצמו מצות "ואהבת לרעך כמוך".

כי תפילה היא כידוע בבחינת "נפתולי אלקים נפתלי", שהיא בחינת דבקות, וכשאדם רוצה באמת להתדבק בבורא עולם, עליו להתכלל עם כל הכלל-ישראל. לכן, לפני כל מצוה ומצוה תיקנו לנו הקדמונים לומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא בשם כל ישראל ".

יחיד מצד עצמו אינו יכול למצוא קירבת הבורא באמת, וחבל לנסות לעשות זאת. חבל על הזמן, על הכח והמאמץ. זהו הבל ושוא נתעה אם ישנו חיפוש של אנוכיות ושל הבורא ביחד.

ישנה תשובה נפלאה של החת"ס. החת"ס נשאל כמה על האדם להקדיש ברוחניות לשני, ותשובתו היא, שכשם שבגשמיות יש בחינה של מעשר כספים, כך גם ברוחניות יש להקדיש 'מעשר' - עשירית - מהזמן למען הזולת.

הדברים אמורים בשני אופנים: הן מצד היציאה של כל אדם ואדם להשפיע על אחרים, כל אחד כפי כוחו וזמנו, אבל גם בשעה שהוא יושב לבדו בביהמ"ד, עליו לדעת כי יהודי לעולם לא נמצא לבד, הוא נמצא עם הרבש"ע, עם כל נשמות ישראל.

לכן, מן הראוי היה שכל אדם לפני שהוא מתחיל ללמוד, ימסור מודעה אמיתית מעומק הנפש, שהוא מקדיש עשרה אחוז מתלמוד התורה שלו למען הכלל ישראל. אם אדם לא מוכן לתת עשירית מהגן עדן שלו לאחרים, בהכרח שהוא מחפש רק את עצמו! צריך אדם להתמקד בטובתו של הזולת, בין בגשמיות בין רוחניות.

זוהי נקודה עיקרית ובסיסית: להפסיק לחשוב רק על עצמו, וגם בשעה שהוא יושב עם עצמו ולומד תורה, עיקר הנקודה צריכה להיות לעשות נחת רוח לבוראו. בצורה כזו, כביכול "תנו עז לאלקים" - יש כח לישראל ליתן כח לפמליה של מעלה. אבל כאשר כל חיותו למען עצמו, הריהו מתרחק מן התכלית האמיתית של נשמתו.

כדי לזכות לכך על האדם להרבות בבכי ובתחנונים לפני הרבש"ע, שיטהר לבו ויזכהו שנקודת הלשמה תהיה חיה אצלו בכל עת ובכל שעה.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה