בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק ו - יצירת קשר תמידי עם הרבש"ע · קשירת כל מהלך החיים לרבש"ע
השתדלנו לקחת את הדברים היסודיים ולהראות כיצד יש לקושרם אל הרבש"ע ע"י תפילה, אבל הדברים אמורים בכל נקודה ונקודה -גם אלו היוצאות דופן - שאדם נפגש איתן במהלך החיים.
הוא עומד לצאת לחתונה. רגע קט לפני היציאה הוא עוצר את עצמו ליד המזוזה ופונה אל בוראו בתפילה: "רבונו של עולם, היציאה למקומות אלה היא קשה מסוכנת מהרבה בחינות. מבקש אני, אפוא, שתשמור אותי, שהרי 'אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר'".
הוא ניגש לרב לשאול שאלה בהלכה או בהנהגה. עליו לדעת כי אין זה דבר פשוט כלל וכלל שיקבל את התשובה האמיתית. וכי מנין לו שבאמת תהיה סייעתא דשמיא לאותו רב שיוכל לשמוע ממנו את המילים האמיתיות? עליו להתפלל, אפוא, קודם לכן: "רבש"ע, ברצוני לדעת מהי דעתך בענין זה. אתה צווית עלי בתורתך 'עשה לך רב והסתלק מן הספק', וכעת אני הולך אל הרב על מנת לשמוע מה אתה, רבונו של עולם, רוצה. מבקש אני ממך שתעמידני על דבר אמת!"
כשם שרואים אנו שר' נחוניא בן הקנה תיקן תפילה לפני הלימוד "שלא אכשל בדבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא וכו'", ה"ה בכל דבר ודבר שאדם ניגש אליו, יקדים לו תפילה ובקשה. ולאו דוקא בדברים 'גדולים'. הנה כשאדם עושה שידוך - הוא ניגש לכותל המערבי להתפלל שהשידוך יעלה טוב. ודאי שגם על שידוך נצרכת תפילה, אבל כל יום ויום הוא לא פחות משידוך!
צריכים לקחת את כל החיים ולקשור אותם בקשר פשוט לרבונו של עולם. לא לדבר מתוך השכלות, מתוך חשבונות ומאמרי חז"ל, מכח פשטים והרכבים, אלא מכח הנקודה הפשוטה הנמצאת בלב, מהנקודה שבן מדבר אל אביו. כשבן מדבר עם אביו הוא לא עורך לעצמו חשבונות ומערכות, זכויות והצטדקויות. הוא מדבר מאותה נקודת אהבה פשוטה שהבן מדבר עם אבא.
כשאדם מרגיל את עצמו לפניה לרבונו של עולם הוא קונה קנין רב - מכמה פנים:
ראשית, הוא לא ניגש לשלוש תפילות מתוך נקודה של הפסק. היום כולו מקושר לרבונו של עולם. "ואני תפילה" אומר דוד המלך, כלומר כל מציאותי היא הקדמה של תפילה למעשה שנעשה. זהו הפתח לכל הכניסה לעולמה של הקדושה. כך קושר אדם את עצמו בקשר חזק לרבונו של עולם.
נקודה נוספת: הקשר שהוא מתקשר לרבש"ע אינו קשר של מלך ועבד בלבד, אלא זהו קשר של בורא ונברא. ובאמת, באפשרותו לקשור את עצמו למדרגה יותר גבוהה, לקשר פשוט של "אבינו אתה". כשאדם מדבר מהפשטות הפשוטה של כל יהודי פשוט שלא יהיה, הוא מגיע לנקודה הפשוטה של "בנים אתם לה' אלוקיכם".
ג' התפילות שמתפללים אנו בכל יום, זהו נוסח שכבר חז"ל תיקנו, ואנחנו מורגלים בו. כשאדם מדבר מלבו, מהפשטות שבלבו, הוא מגלה את הנקודה הפשוטה. ודאי שבהתחלה זו עבודה קשה, אבל צריך לזכור זאת היטב, ולדאוג שרצף החיים יהיה מקושר לרבונו של עולם. כל ניתוק מכך, זהו ניתוק מנקודת החיים, ניתוק מנקודת האמת.
יעזור השי"ת ונזכה כולנו להכיר את האמת הפשוטה ש"אין לנו אלא לב אחד לאבינו שבשמים", ואת שאר כל הדברים יש לגרשם מן הלב - לא במקלות, כי אם בהכרה הפשוטה שהעולם הזה הוא עולם חולף, לא יישאר ממנו כלום, ולהבין שישנה רק נקודה אחת פשוטה: הרבונו של עולם! שהוא עצם החיים: "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".