אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ד פרק ה - קנין השקט הנפשי ככלי להתבוננות פנימית › כניסה להתבוננות מתוך שמחה ורוגע נפשי

בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ

פרק ה - קנין השקט הנפשי ככלי להתבוננות פנימית · כניסה להתבוננות מתוך שמחה ורוגע נפשי

פרק ה - קנין השקט הנפשי ככלי להתבוננות פנימית

נתבאר לפנינו, שכל יחיד ויחיד צריך לייחד לעצמו, לכה"פ פעם בשבוע, זמן לעריכת חשבון הנפש, שבו יתבונן לעצמו באפסיות העוה"ז, כי כל זמן שהאדם קשור לעוה"ז, אין לו שקט נפשי שכלי, שכן שכלו טרוד בענייני העוה"ז. בפרק זה נאריך ונבאר כיצד ינתק האדם את הקשר העמוק שבנפשו לעוה"ז.

כאשר אדם מתיישב ומפנה את עצמו להתבודד עם קונו, אפילו מי שבגופו ובמעשיו אכן נמצא פנוי, בדר"כ המחשבה שבמח והרהורי הלב עדיין עסוקים בדברים בהם עסק קודם לכן, וקשה להגיע לרוגע פנימי ולשקט, ואם אין לאדם שקט, ההתבוננות לא תהיה צרופה וזכה, ועדיין לא יוכל להגיע למכוון הרצוי.

ראשית, עלינו לדעת, אפוא, כיצד היא הדרך להגיע לשקט עצמי, כך שאדם יוכל לחשוב ולהתבונן כראוי.

העצה הראשונה היא, שלא יעבור ישירות מהמחשבה שאיתה נכנס אל מחשבת ההתבודדות של תשובה ועבודה, אלא ברבע השעה הראשונה יישב בשקט, ינוח. לא מנוחה סתמית אלא מנוחה מתוך הכנת הנפש לתשובה ועבודה. ויחשוב לעצמו באופן שקט מאד שהוא מתכונן ומזמין את עצמו לזמן של תשובה. לאחר רבע שעה, כשהוא כבר רגוע במידת מה, אז יתחיל לחשוב את המחשבות שהוא צריך, כפי שביארנו לעיל.

אך ישנה עצה נוספת, שתועלתה כפולה. כפי שיתבאר לקמן, אדם צריך להרגיש בכל יום ויום שאולי זה היום האחרון שלו עלי אדמות, ועם כל זאת נדרשת זהירות גדולה שמצב זה לא יביא את האדם לידי עצבות, אלא להיפך - יביא את האדם לידי שמחה.

השאלה היא, אפוא, איך מגיעים לכך שהתבוננות זו תבוא מתוך שמחה, ולא מתוך עצבות?

יש לכך הכנה חיצונית, והכנה פנימית. ניתן עצה אחת דשויא לתרווייהו: גם לענין שבו פתחנו - איך להגיע לשקט ולרוגע נפשי - וגם איך עבודת התשובה תתעורר באדם מכח שמחה ולא מכח עצבות.

העצה היעוצה היא, שלאחר הרבע-שעה שאדם יושב בשקט, שישמע ניגון ממקור טהור ככל שניתן, לא עצוב, ולא תוסס, אלא ניגונים של געגועים, של תשוקה, ניגונים שבכוחם לעורר את הנשמה. יש בזה תועלת מרובה, ומי שניסה זאת יודע עד כמה שהדבר מועיל.

מהי התועלת בזה?

ראשית, יש בזה תועלת לנקודה הראשונה שדברנו, שהניגון מביא את האדם לידי שקט מסויים, לידי מרגוע, וזהו כלי לשחרר אותו מהמחשבות הקודמות שסבבו אותו במשך היום הנוכחי והשבוע שעבר עליו.

יתר על כן: בצורה כזו, תחילת עבודת ההתבוננות שלו יוצאת מנקודת שמחה. נכון שזוהי שמחה חיצונית ולא פנימית, אבל היא עדיפה מכלום. הוא יוצא להתבוננות מתוך רוגע, מתוך שלוה ומתוך נקודת שמחה פנימית, שהיא צריכה ללוות אותו לאורך כל זמן ההתבוננות.

זו הנקודה החיצונית. ומהי הנקודה הפנימית שתלווה את האדם כדי שיהיה בשמחה?

ה'חובת הלבבות' כותב, שצורת חייו של החסיד היא, שהוא מצפה בכל יום ליום מיתתו. כיצד יתכן שאדם מצפה בכל יום למות? וכי רצונו להתפטר מיסורי העוה"ז ותלאותיו, הוא שגורם לו לציפייה זו? אם כך הוא - יהודי זה אינו בגדר "חסיד"! מהי, אפוא אותה סיבה שהחסיד מצפה ושואף לעזוב את העולם הזה ולהכנס לעולם העליון, לעולם שכולו אמת?

התשובה לכך היא מאד פשוטה. רצון זה הוא תולדה של שורש רצון החיים. השאלה הבסיסית היא מה האדם שואף? אם שאיפתו היא לענייני העולם הזה - לממון, לבנים במובן הגשמי וכדו' - ממילא התקשרותו לעולם הזה היא גבוהה, ואין בו השתוקקות לעזוב את העולם, ולהיפך: כשחס ושלום כבר מגיעה העת, הוא אינו רוצה לעזוב!

אבל אדם שכבר בחיי העולם הזה התשוקה העמוקה שיש לו היא להדבק בקונו, ולמצוא את הקב"ה שחותמו "אמת" בכל דבר שהוא נפגש, הן בפנימיות של עצמו והן בחיצוניות של העולם - אדם כזה, באופן טבעי מתגעגע ומשתוקק לעולם המלאכים, לעולם הנשמות. הוא משתוקק באופן טבעי לעזוב את האי עלמא הנקרא "עלמא דשיקרא" ולהתחבר לעולם שכולו אמת. וכיון שיודע הוא שכל זמן שהוא חי כאן בעולם, אפילו אם מידי השקר יצא, אבל מריחו של השקר קשה לברוח, כי העולם הזה יש בו ריח של שקר - ממילא הוא משתוקק לעבור במהירות האפשרית לעולם שכולו אמת.

אמנם, כפי שאמרנו, כל זה בתנאי אחד: שבמשך חייו אדם מחפש את האמת!

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה