בלבבי משכן אבנה - ד· הרב איתמר שוורץ
פרק ב - התעוררות ובנין בעבודת ה' · "מוסיף והולך"
בפרקים הבאים יובאו כמה וכמה דרכים בעבודת ה', אך לפני שניגש לעצם הדברים, ראינו לנכון בפרק זה להקדים הקדמה כללית חשובה ביותר, כדי שאכן יזכה כל אחד לקבל את התועלת הרצויה מן הדברים.
ישנו מעשה ידוע בר' זלמל'ה מוולוז'ין, אחיו של הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל, שהיה כידוע מתלמידי הגר"א.
הגר"א היה מוסר שיעור, ובאחת הפעמים, כשהגר"א התחיל למסור שיעור, ביקש ממנו ר' זלמל'ה שלא ימסור.
שאל אותו הגר"א: מדוע? וכי אינם חביבים עליך דברי התורה?
אמר לו ר' זלמל'ה: היפך הדברים, כיון שחביבים הם עלי באמת, ברצוני שהדברים שאשמע יהיה להם קיום, ומאחר ואת הדברים ששמעתי אתמול עדיין אינני חי עמהם כמו שצריך, אם אשמע דברים חדשים, דברי התורה של אתמול יהיו ח"ו בבחינת 'נפל' שאין להם קיום אמיתי בנפש.
"ברצוני" - כך הוא אמר להגר"א - "קודם לקחת את הדברים שאמרתם אתמול, ללכת איתם במחשבה זמן טובא ולקנות אותם, ורק אחר כך אדרבה, להיות בבחינת מוסיף והולך".
אבל אם אדם לשם דוגמא בחנוכה מדליק את הנר שני ומכבה את הנר האשון, וביום השלישי מכבה את השניים הראשונים, ומדליק את השלישי, זו ודאי אינה בחינת "מוסיף והולך" עליה דיברו בית הלל. "מוסיף והולך" פירושו שהנר הראשון דולק היטב, וממנו מדליק ומיטיב את הנרות.
וכך גם לענייננו: צריך להיות שהנקודה הראשונה תהיה קנויה היטב בנפש, ורק אז להמשיך הלאה לנקודה השניה. ואחר שגם הנקודה השניה נקנית, ממשיכים עם שתי הנקודות הראשונות לכיוון הנקודה השלישית, וכן הלאה.