אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ג פרק ד - חסד › ענף א'

בלבבי משכן אבנה - ג· הרב איתמר שוורץ

פרק ד - חסד · ענף א'

פרק ד - חסד

החסד המצוי בדורנו האם הוא מתוקן ומושלם

זכינו ודורנו נתרבה בעשיית חסד, נפתחים גמחי"ם רבים בתחומים רבים מאוד. במבט ראשון זה נראה חסד שלם, אולם כשנתבונן עמוק מהו חסד אמיתי, נבין מה חסר בחסד של דורנו.

ו' מדרגות בעשיית חסד

תחילה נעמיד ו' מדרגות בחסד, ואח"כ בע"ה נבארם אחד לאחד. א. חסד בבחינת "מלומדה". ב. נותן ע"מ לקבל. ג. נותן מפני שאוהב לתת לבניו וקרוביו. ד. נותן מפני שמכיר בשכלו שזו האמת. ה. נותן מפני שטבעו להיטיב. ו. נותן מפני ההכרה שהקב"ה ברא את האדם להיטיב. עתה נבארם אחד לאחד, יבדוק כל אחד את עצמו היכן מדרגתו.

חסד בבחינת "מלומדה"

א. חסד בבחינת מלומדה. ענינו הוא, אדם גדל בבית תורני ורגיל שצריך לעשות חסד, מפני שכך ראה שעושים בביתו, עד שדבר זה נטבע בו כטבע שני, שחלק מן החיים הוא לעשות חסד. אולם, אפשר שמעולם לא עצר את עצמו להתבונן פנימה יותר, מדוע צריך לעשות חסד? מהי ההרגשה שצריך להרגיש בשעה שעושה חסד? זהו נקרא "מלומדה". יכול להיות שהוא מנהל גמ"ח גדול מאוד, ומשקיע בכך שעות רבות בשבוע, אבל הכל "מלומדה". חסד בלי פנימיות.

נותן ע"מ לקבל

ב. נותן ע"מ לקבל. בחינה זו יש לה הרבה אפשרויות, ניתן לכך כמה דוגמאות. שכן דופק בדלת ומבקש הלואה 200 ש"ח. האדם חושב לעצמו, אם מחר אני אצטרך להלואה, ועתה אני לא אלוה לו, אח"כ לא ארגיש נעים לבקש ממנו הלואה. נמצא

שעשה חסד ונתן הלואה, אולם כל כונתו שאח"כ יוכל הוא עצמו לקבל ממנו הלואה. נמצא שבעומק הדברים אין כאן נתינה כלל, זה פשוט מקח וממכר.

דוגמא נוספת לכך. אדם מתפלל בביהכנ"ס, ובא גבאי צדקה ואוסף צדקה. יושב לו שם אדם שאינו רוצה לתת, אולם הוא מסתכל ימינה ושמאלה, והוא רואה שכולם נותנים, והוא מתבייש לא לתת. בכדי למנוע מעצמו את הבושה שלא יחשבוהו לקמצן, הוא נותן צדקה. נמצא, שאע"פ שהוא נותן, מ"מ אין כונתו לתת כלל, אלא רק שלא יחשבוהו לקמצן. נמצא שאינו נותן כלל. וכן על זה הדרך יש מקרים רבים שכל הנתינה מחמת שיקולים חיצוניים, ולא מחמת רצון לתת באמת.

נותן רק לקרוביו מפני אהבתו אותם

ג. נותן מפני שאוהב לתת לבניו ולקרוביו. מדוע הוא נותן דוקא לבניו ולקרוביו ולא לכל אדם ? מפני שבניו וקרוביו הוא מרגיש שהם חלק ממנו, חלק מן ההויה שלו. נמצא שאינו נותן אלא למקום שמרגיש שהאני שלו שייך שם. אין זו נתינה אמתית, הוא נותן ל"אני" של עצמו. יש אנשים שכל החיים שלהם נותנים ונותנים, אולם רק לילדים שלהם. אתה בא לבקש מהם צדקה עבור כולל, והוא משיב שיש לו בנים אברכים והוא מחזיק אותם. כל החיים הוא מחזיק רק את האברכים האלו, והוא חושב שהוא מחזיק את התורה. הוא אינו שם לב שהכל טבול באנוכיות.

נותן מפני הכרה שכלית

ד. נותן מפני שמכיר בשכלו שזו האמת. האדם ישב לברר לו מה תכליתו בחיים, והגיע לכלל הבנה שעל ג' דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמ"ח. ולכך החליט לדבוק בג' עמודים אלו, מכח בירור שכלי. אולם בלבו אינו חש אהבה לדבר, אלא הכרה שכלית ברורה. ודאי שזה יותר טוב מכל המדריגות לעיל, מכיון שעד עתה, ג' המדריגות לעיל לא היו נתינה באמת, משא"כ במדריגה זו יש כאן נתינה גמורה, מ"מ אדם זה קיים בעצמו רק את ה "וידעת היום", אולם את

ה"והשבת אל לבבך" חסר לו. חסר לו את הרגשה הנכונה בנתינה, כל נתינתו מכח מחייב שכלי, ולא מכח הרגשת הלב ואהבת חסד.

נותן מפני שטבעו להיטיב

ה. נותן מפני טבעו להיטיב. יש אנשים שזכו והקב"ה נתן להם בתולדתם מתנה, "לב טוב". בטבעם הם אוהבים להעניק ולהיטיב. לכאורה מה חסר כאן? הכל טוב כאן! אבל באמת חסר כאן את העיקר, חסר כאן את הקב"ה! נבאר, תכלית האדם בעולם, שכל מעשה שעושה יעשה כן מפני שכך רצונו יתברך. אין די בעשיית המעשה אפילו אם הוא אוהב לעשותו. ודאי שצריך לאהוב לעשות את המצוות, אולם צריך את ב' התנאים. א. לעשות מפני שכך רצונו יתברך. ב. לאהוב לעשות כן. אם מתקיים רק אחד משני התנאים, חסר כאן חסר גדול. בענף הבא נבאר ב"ה את המדריגה הו' שהיא המדריגה האמיתית והראויה.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה