אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ב פרק כו - רצוננו לעשות רצונך › ג' חלקי האדם

בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ

פרק כו - רצוננו לעשות רצונך · ג' חלקי האדם

פרק כו - רצוננו לעשות רצונך

ביארנו בסוף הפרק הקודם, שאדם מורכב משלשה חלקים: חלק האלוקות הנמצא בפנימיות הנשמה, שזהו רצונו יתברך שמו, חלק פנימיות נשמת האדם, עליה נאמר: "רצוננו לעשות רצונך", והחלק השלישי הוא החלק בגילוי, שעליו אמרו חז"ל: "ומי מעכב? שאור שבעיסה" (ברכות יז ע"א). "שאור שבעיסה", היינו ה'אני' החיצוני שרצונו הוא היפך רצונו יתברך.

מדרגת אהבה שאינה תלויה בדבר, שעניינה "קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא", מדרגה זו שייכת רק כשאדם מגיע לרצון של האלוקות, כשישנה השתוות של "רצוננו" ל"רצונך". אך כל זמן שה"שאור שבעיסה" עדיין מעכב, אע"פ שהוא נלחם עם יצרו ואף מתגבר עליו מכח "תגבורת השכל" וממילא לא מגיע לחטא ועוון בסייעתא דשמיא - מכל מקום מאחר ותשוקת הרצון שלו היא לרע ח"ו, ממילא אין עדיין גילוי גמור בנפש של "רצוננו לעשות רצונך", ואין אפשרות שהאדם יתכלל בבורא עולם.

אם כן, עבודת האדם היא, לצאת מהמהלך של "שאור שבעיסה מעכב" למהלך של "רצוננו לעשות רצונך".

כפי שאמרנו, צורת העבודה אינה לצאת מיד מנקודת הרע לנקודת הטוב, מנקודת ה'אני' שרוצה את "הרע" לנקודת האני שרוצה את "הטוב", את ה"ואני קרבת אלקים לי טוב", אלא ראשית על האדם לעורר בכל דבר את הרצון האמיתי של נשמתו, שהוא ה"רצוננו לעשות רצונך". אחר שמעורר אדם בנפשו את נקודה פנימית זו ויש גילוי מסויים בנפש - אז עבודת האדם היא לעבור מהרצון התחתון של ה'אני', שהוא רצון 'רע' לענייני העולם הזה, ולהכנס לרצון הפנימי של הנשמה החפצה לעשות רצון קונה.

לאחר שאדם שקוע עמוק בעולם של "רצוננו לעשות רצונך", הוא מתקרב יותר ויותר לנקודת האלוקות הפנימית של נשמתו, וביכולתו להתכלל בה, ואז הוא במהלך של "קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא".

נתחיל, אפוא, בנקודה התחתונה - כיצד יוצא אדם מהרצון של ה'אני' החיצוני, שהוא רצון לרע, לרצון ה'אני' של הנשמה הפנימית, שהיא רוצה לעשות רצון בוראה.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה