בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ
פרק יג - צורתה ומהותה הפנימית של תפילה · טיפה מצטרפת לטיפה
כאן עלינו להוסיף נקודה פשוטה, ולהבנת הדברים נשתמש במשל הידוע במעשה של רבי עקיבא עם המים ששחקו אבן, וכמו שהאריכו בספרים הקדושים.
כל טיפה וטיפה בפני עצמה, אם אדם היה בא לבדוק במראה העיניים מה היא פעלה, לא היה נראה לו שפעלה משהו. רק לאחר שמצטרפות עשרות ומאות אלפי טיפות, מתגלה הנקודה המשמעותית שהופקה ע"י הטיפות.
גם בנקודת העבודה - באופן כללי, ובאופן פרטי בענין התפילה בה אנו עוסקים - זוהי בחינה של טיפה ועוד טיפה, שבסופו של דבר מצטרפות זו לזו ו"שוחקות אבן". תפילה צריכה להכניס בלב כל אחד השגחה פרטית, אבל אדם לא יכול לבחון את הלב שלו בכל יום ויום: הנה רגע לפני התפילה הרגשתי כך וכך, האם כעת, לאחר התפילה, מרגיש אני יותר אמונה?!
אין כלי שעל ידו יכול אדם לבחון את הדברים! אלא מאי? התפילה עצמה צריכה להיות במהלך של חיזוק יסודות האמונה באדם, ובדיקת השפעתה יכולה להתבצע רק לאורך זמן, כמו המים ששחקו את האבן. אבל כשאדם ניגש לתפילה, צורת הגישה צריכה להיות השרשת האמונה בעצמו!
זוהי הקדמה יסודית לכל מהלך התפילה. כשאדם מדבר עם הרבש"ע, זוהי גופא זכות שאין כדוגמתה. וכשאדם מכיר בזאת, והוא יודע שזהו העומק הפנימי שניתן לקבל מהתפילה, ממילא תפילתו נעשית בשמחה ובהתעוררות.
הקב"ה יהיה בעזרנו להמשיך ולברר את הדברים, ונזכה באמת להתדבק בו יתברך כל הימים, אמן.