בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ
פרק ט - "כי אתה עמדי" · לעורר את הנפש ע"י כח הדיבור
כפי שהזכרנו לעיל, העבודה לעולם צריכה להיעשות עם כח הדיבור, וגם כאן נשתמש באותו כח.
יושב לו אדם באותה שעה שהקדיש לעצמו להתבוננות [כמבואר לעיל], ושואל את עצמו את השאלה הפשוטה: היכן נמצא הרבש"ע? והוא גם עונה לעצמו: הקב"ה נמצא כאן לידי! הוא שואל את עצמו: האם אני רואה אותו? - לא! אני מאמין שזה כך? כן! אם אני מאמין שזה כך, ואני לא מרגיש זאת, איך אחיה את הדברים?
כך אדם מעמיד לעצמו את השאלה, והתשובה שהוא עונה לעצמו היא, שהסיבה שאינו מרגיש שהקב"ה נמצא כאן, היא מחמת שהוא תפוס בעצמו. אם יצא קצת מהכרת עצמו, מהמחשבה על עצמו, מההתעמקות בענייניו, ממילא יחוש את הרבש"ע.
על בעל גאוה אומרים חז"ל: "אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בעולם" (סוטה ה ע"א). מה הכוונה שאינם יכולים לדור יחד בעולם? הרי הקב"ה מלא עולם ו"לית אתר פנוי מיניה", וכי יעלה על הדעת שהיכן שנמצא בעל גאוה הקב"ה לא נמצא?
ודאי שהוא נמצא גם שם, כמו שהוא נמצא בכל מקום, וכוונת חז"ל לומר, שאי אפשר לחוש שהרבש"ע נמצא במקום זה. לא מצד שהוא באמת לא נמצא, אלא מצד הגאוה שמונעת את ההכרה במציאות הקב"ה!
אם כן, הסיבה שאין כל יחיד ויחיד מרגיש את הקב"ה, היא הגאוה - כל אחת לפי מדרגתו. לכאורה ראוי שנציע, אפוא, להתחיל לעבוד על מידת הגאוה.
כדי להגיע לענווה אמיתית צריך להרגיש את הרבונו של עולם, וכדי להרגיש את הרבש"ע, צריך להיות "בעל ענוה". א"כ לכאורה שוב הדברים "צבת בצבת עשויים", ואדם תוהה כיצד יוכל להגיע להכרה שהרבש"ע נמצא כאן?
אנחנו יודעים שהסיבה שמונעת אותנו להגיע להכרה זו, היא מחמת ה"יש" של הנפש, ההתעסקות והשתקעות של האדם בתוך עצמו. אם כן, הדרך להגיע לאותה הכרה היא ע"י דיבורים וע"י תפילה.
אדם פונה אל הרבש"ע וכביכול מדבר עימו בלשון נוכח: רבונו של עולם, אני נמצא כאן. האם גם אתה נמצא כאן? ודאי שכן! אני רואה אותך, רבונו של עולם? - לא! אני לא רואה! אבל דבר אחד ברור: אני נמצא כאן, וגם אתה נמצא כאן, אבל אני לא מרגיש שאתה נמצא כאן, אלא יודע זאת, ומאמין לדברי חז"ל.
אדם לוקח את המחשבה הזו, וחוזר על המשפט ברצינות עמוקה. הוא אומר לרבש"ע: אינני רואה אותך, אבל אני מאמין שאתה נמצא לידי. אני לא רואה, אבל אני מאמין שאתה נמצא לידי.
בשעה שהאדם אומר את המשפט הזה, צריך שהדברים יצאו מעמקי הנפש שלו, כלומר לא מהשכל שהוא יודע שהקב"ה נמצא כאן, אלא מכח ההרגשה הפנימית של אמונה שהוא יודע שיש כאן רבש"ע. לא שהוא מרגיש זאת, אלא שהנפש מאמינה לחז"ל שיש רבונו של עולם.