אור ברסלב
בלבבי משכן אבנה - ב פרק ה - כח הדיבור וצורתו הפנימית › "נשמה מלאה את כל הגוף"

בלבבי משכן אבנה - ב· הרב איתמר שוורץ

פרק ה - כח הדיבור וצורתו הפנימית · "נשמה מלאה את כל הגוף"

פרק ה - כח הדיבור וצורתו הפנימית

בסוף הפרק הקודם ביארנו, שהצורה לעורר את הנשמה להיות בגלוי, היא ע"י כח הדיבור. "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" - הצירוף של הנשמה עם הגוף הוליד את ה"נפש חיה" - היא "הרוח ממללא". דיבור כצורתו הוא דיבור הנובע מן הנשמה. כשהנשמה אינה בגלוי, הדיבור הוא כמעט בבחינת פטפוטי עופות. זוהי תמצית הדברים.

כדי להבין יותר לעומק ויותר בבירור את ענין כח הדיבור, נקדים מאמר חז"ל ידוע: "מה הקב"ה מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף" (ברכות י ע"א).

משל למה הדבר דומה: אדם לובש על גבי ידו כפפה. כל אחת מאצבעותיו ממלאה חלק מהחלל של הכפפה, והכפפה כולה הינה לבוש ליד. מה יש כאן לפנינו? יד שכפפה מלובשת עליה. מה יקרה אם ח"ו האדם קטוע אצבע? - במקומה של אותה אצבע שנחסרה הכפפה תישמט ותיפול, כי אין לה מעמיד שיחזיק אותה.

"נשמה מלאה את כל הגוף" פירושו, שחיוּת הנשמה מתפשטת לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם. כשאנחנו רואים ח"ו אדם שיש בו מקום שאין בו חיות - כגון יד או רגל וכו' - העומק הפנימי של הדבר הוא, שהחיות של הנשמה לא התפשט לאיבר זה, וכיון שהחיות הפנימית נעלמת, ממילא הופך האיבר להיות איבר מת שאין בו חיות. כלומר, מה שהנשמה ממלאה את הגוף, הוא דבר תמידי שקיים כל רגע ורגע, וכשהנשמה מסתלקת מכל הגוף זוהי בחינה של "מיתה", וכשהנשמה מסתלקת מאיבר אחד, הרי אותו איבר נעשה נטול חיות והוא "מת".

לפי"ז נבין כי ישנן שלש מדרגות: הקב"ה, הנשמה והגוף. הנקודה הפנימית של כל דבר הוא הקב"ה. הנשמה מלבישה כביכול את הבורא, והגוף מלביש את הנשמה. אם אדם רוצה להגיע אל הרבש"ע, ראשית עליו לצאת מתוך הלבוש - הגוף - ולהכנס לנשמה. מכאן ואילך סלולה לפניו הדרך להדבק בבורא יתברך שהוא הנקודה הפנימית יותר. [והוא ענין עמוק ודרך פנימית כיצד מגיעים מן הנשמה לקב"ה בשלמות].

"ויהי האדם לנפש חיה", ודרשו חז"ל: "מאן דנפח מדיליה נפח". הבה נתבונן: כשאנו משתמשים עם כח הנפיחה, מה אנחנו פועלים אתו? ישנה גחלת ובתוכה אצור כח של אש שאינו נגלה כל כך. ע"י הנפיחה, מלבה האדם את האש הנמצאת בהעלם בגחלים, ומביאה לידי גילוי.

הנקודה של "מאן דנפח" אצל האדם היא בחינה של הוצאת האש מן הבכח אל הבפועל. זוהי הצורה של: "ויפח באפיו נשמת חיים". כלומר, הכח לעורר את הנקודה הפנימית, שהיא הנשמה, ואת הנקודה העוד יותר פנימית, שזו האלוקות - הקב"ה בכבודו ובעצמו - הוא ע"י "נפח"! כשם שיצירת האדם נעשית ע"י נפיחה, כך ההתעוררות בכל פעם ופעם, גם היא נעשית ע"י "נפיחה".

נתבונן במשל שהבאנו, ונבין את הדברים יותר בבירור. כשם שע"י הנפיחה מוציא האדם מן הגחלת אש ממשית, מציאות גמורה שכעת מתגלה - כך ע"י שאדם נופח, הוא מוציא את הנשמה מהעלם לגלוי. כשם שהקב"ה הוא מציאות גמורה, ה"ה לגבי הנשמה הקדושה של כל יחיד ויחיד: הנשמה הינה מציאות גמורה כמו שהגוף מציאות גמורה, והנפיחה שהאדם נופח היא לגלות את הנשמה כמציאות. לא כהתעוררות, לא כהתלהבות, התפעלות או רגשות של שמחה וכדו' - כל אלה הם תולדות ממנה, אבל השורש של הכל הוא המציאות הגמורה של הנשמה.

תוכן העניינים

בלבבי משכן אבנה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה