בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן כה
ב"ה יום כ"ז בתשרי שנת תרמ"א לפ"ק אזארקאוו. החיים והשלום לכבוד ידידי הרב הגאון המובהק המפורסם בקצוי ארץ. שר התורה. חכם חרשים. מאור הגולה:
פאר הדור נזר הקודש צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י שלשלת היוחסין כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א. אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף:
אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו:
ידיד ד'. מכתב קדשו קבלתי לנכון. בלוית החוברת על חמש מגילות. והוטבו בעיני מאד. ושמחתי בדבריו היקרים מתקו לי מנופת צופים. והנני להשיבו ולהשתעשע באמרותיו המיוסדים על אדני פז. מה שהקשה כבוד גאונו על עיקר היסוד שהבאתי מהגאון מקצוע בתורה לתלות ענין בריר' במה שמשעבד בדבר שאינו קצוב שהוא משום לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו וכמו דלא שייך לענין אסמכתא משום ברירה. ע"כ דברי קדשו:
א) לפענ"ד אי מהא לא תברא. דהנה הובא בח"מ (סי' ר"ט) ברמ"א. ב' המרדכי דאע"ג דאין אדמ"ק דשלב"ל מ"מ אם רוצה לקנות מקני ג"כ. יע"ש בסמ"ע דאגב דרוצה לקנות מקנה. א"כ נראה אם מרוצים שניהם קונה דשלב"ל. רק דלא סמכו דעתם בסתם קנינים א"כ נראה בעליל דסברא דמאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ס"ל אסמכתא קניא. ונראה לי להביא עוד ראי' דהטעם משום סמיכת דעת אאמ"ק דשלב"ל דהרי דשלב"ל ששוה למקנה לדבר שלב"ל לדעת המחבר והרמ"א עי' בסמ"ע (סי' ר"י סק"ב) ומהני במקנה לבנו אע"ג שלא בא לעולם משום דדעתו קרובה אצל בנו ומה"ט לא מהני בעובר אחר וגם בבנו דוקא בבן קיימא יעי' בסמ"ע סק"ג הרי חזינן דתליא בסמיכת דעת המקנה שיהא גמור ומקנה. ויעי' בשו"ת מבי"ט (ח"ב סי' קל"ז) שלמד גם לדשלב"ל דמצי להקנות משום דגמר ומקנה לבנו. יע"ש. וכבר הבאתי במכתבי הראשון בשם בעה"ת [וכ"ה דעת הרמב"ן] דלר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ג"כ דבר שא"ק מהני. והסברא ג"כ דס"ל אסמכתא קניא. וגם הבאתי שם דברי הקצה"ח בסי' ס"א דמאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ס"ל ג"כ ברירה. ואף דבשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ע') השיג עליו מ"מ הקצה"ח (בסי' ע"א) מתרץ דבריו. ואף שבבית אפרים (סי' ע"ב) השיג עוד על הקצה"ח מ"מ העיקר כהקצה"ח כיון דמצאתי להדיא בספר הישר לר"ת שכ' דפלוגתת ר"א ורבנן אם מקנה דשלב"ל תלוי בברירה ואלו ראה דבריו הי' חוזר בו. וכיון שזכינו לזה. נראה ברור דצדקו דברי המקצוע בתורה דדבר שא"ק תלוי בברירה. כיון דכל הסברא דמאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף דהוי בי' משום אסמכתא כנ"ל מהני. ממילא דמהני ג"כ בדבר שא"ק אף דהוי בי' משום אסמכתא משום דאמרינן בי' ברירה דהוברר הדבר למפרע שהי' לו קצבה כך וכך ורצה להתחייב על זה אם הי' יודע למפרע כסברת בעה"ת וס' הישר לר"ת. ומה דמצינו דמאן דס"ל אסמכתא קניא אף דס"ל אין ברירה. אינו קושיא דכבר הבאתי בתשובתי הראשונה דברי הר"ש מצנועין ועו"פ דהיכא דהדבר א"צ להיות מבורר למפרע רק סגי דיחול מכאן ולהבא אז לכ"ע אמרינן ברירה. ואף במקום דל"ש סברת הר"ש י"ל כסברת התוס' והיש"ש בדיני ברירה דבדבר שעומד להתברר בוודאי כ"ע מודים דיש ברירה וכ' שם דזה כלל גדול בדיני ברירה. ומאן דס"ל אסמכתא לא קניא ואפ"ה ס"ל יש ברירה י"ל דס"ל כשיטת הב"ח וסייעתו דאסמכתא מה"ת קניא רק מדרבנן אסמכתא לא קניא וא"ש:
ב) הנה בס' פתח הבית (סי' כ"ב ענף ו') העיר לענין משחק בקוביא וז"ל ובגוף הקנין דף צ"ל לכל אחד עשה משיכה לקנות אם יצלח כפי שהבינו. ולכאורה צריך להבין הא קיי"ל אין ברירה והוי כאומר כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה כיון שאינו מבורר עתה למי יקנה הדף יע"ש. שתירץ דכגון שאמר כל אחד לחבירו אני מקנה לך כל הדף בתנאי אם תצליח וכה"ג ל"ש ברירה דהוי כמו שאר תנאים ונכון עכ"ד יע"ש. וא"כ במשעבד בדבר שא"ק דלא הוי תנאי שוב יש להעיר מענין ברירה:
ג) לפ"ז מיושב קשיית הפתח הבית (סי' כ"ב ענף ח') שהשיג על המל"מ שכ' דדבר שא"ק הוא משום אסמכתא דאין נראה כן מדעת הסוברין דנהי דאין יכול לחייב בדבר שא"ק מ"מ זה דוקא לרבנן אבל לר"מ דס"ל דסבר אדם מקנה אפילו דשלב"ל כמו כן דבר שא"ק והרי חזינן רב ורב הונא דסברי ג"כ כר"מ ואפ"ה סברי אסמכתא לא קניא ע"כ. אולם לפי מ"ש א"ש דהא רב ס"ל בעירובין (דף ל"ו ע"ב) לחלק דדוקא בתולה בדעת אחרים יש ברירה אבל בתולה בד"ע אין ברירה וכ"ה בתוס' גיטין (דף ע"ג) ד"ה ולכי מייתה לי גיטא. יע"ש. מ"ה א"ש דפוסק אסמכתא לא קניא ג"כ דוקא בתולה בדעת עצמו דאז לא שייך ברירה. אבל בתולה בדעת אחרים י"ל דס"ל כהרמב"ן בפ' גט פשוט דתולה בדעת אחרים לא מקרי אסמכתא מטעם דדמי למשחק בקוביא דעל מה הי' לו לסמוך ומה"ט כ' שם הרמב"ן דמתנה ש"ח להיות כשואל כיון שחייב עצמו על דבר שאין בידו ל"ש אסמכתא יע"ש. וא"כ א"ש דס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל וכמו כן דבר שא"ק דאית בהו הטעם משום אסמכתא וס"ל בזה קני. דכיון דבזה אינו תולה בדעת עצמו רק בדעת אחרים עד שיבא לעולם. או מזונות ה' שנים דג"כ אינו תלוי בדעת עצמו שיצרוך ליתן מזונות דהוי אינו קצוב. כמ"ש הרא"ש דשמא תחלה ותצרוך לרפואה וזה אינו קצוב והוי תולה בדעת אחרים מ"ה אין בו משום אסמכתא כסברת הרמב"ן הנ"ל. וקונה. אבל בתולה בדעת עצמו מודה רב דהוי אסמכתא ולא קניא. וא"ש סברת המל"מ דדבר שא"ק הטעם משום אסמכתא. וכן י"ל גם ברב הונא דס"ל כרב וא"ש:
ד) ונלפע"ד להביא סמך לסברת המקצוע בתורה דמשעבד בדבר שא"ק תלוי בברירה. ע"פ מ"ש התומים (סי' ס' סק"ה) לתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דברי הגד"ת דאם מכר דבר שכבר העלתה מצודה אף דלא נודע מה בתוכו אינו בגדר בלתי קצוב דאינו מחוסר רק הידוע י"ל דלק"מ לר"מ כיון דס"ל דיכול לחזור בו קודם שבא לעולם ש"מ דס"ל דקנינו פורח באויר ואין חל עד שבא לעולם ואז תיכף ברגע שבא לעולם חל קנינו מבלי למהדר בי' דאז הוי קצוב. אבל במחייב שהחיוב יחול עכשיו על עצמו ולא מצי למהדר בי' כלל מעת חיובו והלאה. ואז הוי בלתי קצוב ולא סמכה דעתו יע"ש. לפ"ז תלוי שפיר דמשועבד בדבר שא"ק בברירה דכיון דאם נימא יש ברירה אמרינן דכמה דהוי אח"כ קצבה נתברר דהוי למפרע כך. רק שהוא לא ידע. ושוב דומה למ"ש הגד"ת במכר דבר שעלתה מצודתו רק עדיין לא ידע כמה העלתה. דא"כ תיכף בשעת החיוב הי' מבורר. רק שעדיין לא ידע. אולם כיון דקיי"ל אין ברירה. ושוב לא הוי מבורר למפרע. מ"ה א"ש דלא מצי להתחייב בדשא"ק. כנ"ל. לפ"ז א"ש מה שהעלתי ע"פ דברי המקצוע בתורה בענין נ"ד. כיון דכבר העלו הפוסקים דמתעסק יכול לחזור בתוך הזמן כדין פועל יכול לחזור בחצי יום. וא"כ כיון דיכולים לחזור והקנין פורח באויר עד שירויחו כל השלשה שנים ואז הוא כבר בעולם וידוע הקצבה. מ"ה מודה הרמב"ם בנ"ד דמהני השעבוד על הקרן והריוח וז"ב. ואף שכל זה הוא דרך פלפול חדי קב"ה בפלפולא:
ה) ומה שהקשה כ"ג על הלח"מ בפכ"ה מה' מלוה דהא דמתחייב בדבר שאינו קצבה משום דדמי לאסמכתא והשיג עליו דאטו באופן דלית ביה משום אסמכתא כגון בב"ד חשוב וכה"ג יהיה משועבד ג"כ בדשא"ק ובזה נסתר דברי השער המשפט (בסי' ס') עכד"ק. ולאשר רבו הפוסקי' דס"ל כהלח"מ דכ"כ מוהריב"ל והלחם רב והמל"מ וכל האחרונים נלפע"ד לתרץ דבריהם. לכאורה עלה ברעיוני דאפשר בחמת אם עושה קנין בב"ד חשוב וכה"ג מהני. והוא מדוקדק בדעת הש"ע ח"מ (סי' ס') שכ' דאף קנין לא מהני. ולמה לא כתב דאף קנין בב"ד חשוב לא מהני. אע"כ דקנין בב"ד חשוב דמסלק אסמכתא באמת מהני. אולם שוב ראיתי דז"א. דהנה הנתיבות המשפט (סי' קע"ו סק"ג) כ' דלא מצינו סברא זו דאגב דבעי לקנות גמר ומקנה רק בדשלב"ל דאין הקנין נתפס בו כלל ומחמת שרוצה לקנות וא"א לו לעשות קנין גמור ומקנה לחבירו בלא קנין כדי שיהיה יכול לקנות מחבירו ג"כ בלא קנין. אבל בדבר שדעתו להקנות מיד ואפשר בקנין משיכה לא שייך לומר אגב דבעי לקנות גמור ומקני כיון דמחוסר משיכה יע"ש. וא"כ מוכח כסברת כ"ג דאף אם יעשה קנין בב"ד חשוב לא מהני. דאל"ה שוב לא מהני סברת אגב דקנה גמר ומקנה שכ' כבודו בשם הפ"מ והתומים. דהא אפשר בקנין בב"ד חשוב. אע"כ דבדשא"ק לא מהני שום קנין מ"ה א"ש דשוב מהני סברת הואיל וקנה גמר ומקנה. וא"כ י"ל לכאורה דהפ"מ ובני שמואל ס"ל דאין הטעם בדשא"ק משום אסמכתא:
ו) לפ"ז נראה כיון דהמל"מ השיג על הרב פ"מ וס"ל דלא אמרינן הסברא הואיל וקנה גמר ומקנה גבי דשא"ק שוב באמת נוכל לומר דמהני בזה קנין בב"ד חשוב דמסלק אסמכתא. והמל"מ לשיטתיה דס"ל באמת הטעם דדשא"ק הוא משום אסמכתא וא"כ ממילא מהני אם עשה באופן דלית ביה משום אסמכתא וזה א"צ לפנים. וכיון דס"ל דקנין מהני שוב לא אמרינן סברא הואיל וקנה דגמר ומקנה כסברת נתיבות המשפט כיון דאפשר לעשות קנין באופן דמועיל: ז) אולם באמת נלפע"ד לעולם צדקו דברי הלח"מ והמל"מ ומהריב"ל והלח"ר דסברא דדבר שא"ק הוא משום אסמכתא ואפ"ה א"ש דלא מהני אף בקנין בב"ד חשוב. משום דהוי כמו גזים מדהתחייב בדבר שא"ק וע' פתח הבית (סימן כ"ב ענף ג') דהביא ב' מאמר כל דאי פ"ד שכ' הך דקנין בב"ד חשוב מהני זה דוקא בלא גזים אבל גזים לא מהני יע"ש. וא"כ א"ש דהא דמחייב עצמו בדשא"ק פשוט דהוי כמו גזים דהא אין לו קצבה ומי יודע כמה יעלה. ובזה לא מהני קנין אף בב"ד חשוב. וכיון דלא מהני בזה שום קנין שוב א"ש דברי הפ"מ ובני שמואל דמהני סברת הואיל וקנה גמר ומקנה אף דס"ל ג"כ דדבר שא"ק הטעם משום אסמכתא:
ח) לפ"ז נבין היטב דעת הרב בני אהרן הובא בשעה"מ ה' מכירה (פכ"ב ה"ה) שכ' דכמו דעדיפא לר"מ מעכשיו דאינו יכול לחזור אפילו בשלא בא לעולם לדעת התוס' והרשב"א כן לדידן נחתינן דרגא דעכ"פ מהני מעכשיו לקנות עכ"פ כשבא לעולם יע"ש. נלפע"ד הסברא משום דס"ל כהרמב"ם דמעכשיו לחוד מהני לסלק אסמכתא וכיון דכבר העלתי דסברא דאין אדם מקנה דבר שלב"ל הוא משום אסמכתא כנ"ל מ"ה מהני מעכשיו דהא דשלב"ל לא הוי גזים ומהני מעכשיו לסלק האסמכתא ואם כן לדידן דקיימא לן דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק אסמכתא לא מהני מעכשיו לחוד רק קנין בב"ד חשוב ג"כ בעינן:
ט) לפי הצעה הזאת יש לעיין בנ"ד אפשר אף דהשתעבדו על דשא"ק מ"מ לא מקרי גזים כיון דמשתכר במעות הנותן ולא יתן משלו רק מהריוח שירויח במעות הנותן. ונהי דהוי אסמכתא עכ"פ כיון דלא הוי גזים מהני ביה קנין. ונהי דלא הוי קנין בב"ד חשוב. מ"מ נלפע"ד דבנ"ד קנין לבד ג"כ מהני לסלק אסמכתא. וחילי דילי מדברי הב"ח בח"מ (סי' כ"א) שכ' דשם לא בעי ב"ד חשוב הואיל ובלא"ה ספק אי היה זוכה בדין יע"ש. וכ"כ הש"ך בשמו דלא כסמ"ע וכן דעת רוב פוסקים. וא"כ בנ"ד דמיירי שערב לו על הקרן ועל הריוח דהוי מקנה דבר קצוב עם דבר שאינו קצוב. וא"כ לשיטת המרדכי בשם י"א הובא בח"מ (סימן ר"ג) הוי ספק אם קנה כולו או מחצה או לגמרי לא קנה עכ"פ הוי ספיקא [ואף דלהסמ"ע (בסי' ר"ג) ליכא ספיקא כמ"ש לענין דשלב"ל. מ"מ העיקר כדעת החולקים כמו שאבאר אי"ה] ושוב סגי בקנין לבד לסלק האסמכתא בלא ב"ד חשוב. ואף דבנ"ד לא הוי קנין מ"מ השטר חשוב כמו קנין ואף דכ' בח"מ (סי' קכ"ט ס"ה) דכל היכא דבעי קנין אי לא קני מיניה אינו גובה אפילו מנכסים ב"ח אפילו כ' לו שטר ע"כ. אולם כבר כ' הנתיבות שם סק"ג דהיכי דכתוב בשטר דנעשה בקנין סודר מהני. ומסתמא בשטר העיסקא בנ"ד ג"כ כתוב שנעשה בק"ס כדרך שטרי העיסקא כמ"ש הנוסח בס' נחלת שבעה ע"ש. ושוב מהני כמו קנין. ושוב מהני אף בלא ב"ד חשוב:
י) ומה שכ' כ"ג וז"ל ומ"ש עוד דלא נודע אי זה שמחייב עצמו שוה בשוה עם זה שמחייב עצמו אכתי לא סמך דעתו. הנה לפי השאלה מהיריעות אוהל היה השעבוד שנתחייב בעסק כנגדו כל מה שיזדמן לקנות ולא מצד נתינת המעות ואין בזה שייכות לענין מודעא דבעינן שיקבל כל המעות בשעת מעשה כמובן עכ"ל ואח"כ העתיק השאלה מיריעות האוהל:
יא) לכאורה קשה לי על תירוצו נהי דנימא דשמעון יכול לערב ללוי בדבר שא"ק כיון שגם לוי ערב לשמעון בדשא"ק מ"מ קשה הא בנ"ד מיירי דשמעון יקח שני חלקים ולוי יקח רק חלק שלישית. וא"כ איך לוי יכול להיות ערב לשמעון בדשא"ק דכאן ל"ש אגב דקני גמר ומקנה הא לוי צריך להיות יותר ערב לשמעון בדשא"ק דכאן ל"ש אגב דקני גמר ומקנה הא לא צריך להיות יותר ערב לשמעון מאשר שמעון צריך להיות ללוי. ושוב ליכא סמיכת דעת: יב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש באסיפת זקנים בכתובות פ' אע"פ על שאלת רבני צרפת על מה שנהגו לכתוב תוספת אפילו מי שאין לו שום דבר וכ' כיון שמקנה לה בסודר הוי ליה לוקח שאע"פ שהסודר אינו שוה אלא פשיט הוא קונה אותו הסודר באלף זוזי וגבי לוקח לא דיינינן ליה מקנה דבר שלב"ל אלא שמשעבד מה שעתיד להרויח בעבור מה שלקח יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד נוכל לומר דלוי קונה הסך שקיבל מראובן לאשר יוכל להרויח בג' שנים למשל ס"ה ג' אלפים זהובי' והוא ישיג על חלקו אלף זהובים וזה שוה בעיניו להיות ערב על הקרן ועל שני אלפים זהובים הנותרים. כמו בקונה סודר ששוה פשיט אחד בעד אלף זהובים כנ"ל וא"כ מהני שפיר להיות ערבים זה לזה אף שאינם שוים:
יג) איברא נוכל להקשות על זה דבשלמא התם לענין מקנה דשלב"ל שפיר תירץ באסיפת זקנים דהוי כמו לוקח ובלוקח לא מקרי מקנה רק משעבד דשלב"ל דמהני. אולם בנ"ד דמיירי מדבר שא"ק דלא מהני אף במשעבד עצמו בדבר שא"ק כמ"ש בח"מ (סי' ס'). אולם באמת א"ש דמ"מ מוכח מאסיפת זקנים דהואיל דרוצה להקנות לחבירו לקח דבר מועט מחבירו ואומר לדידי שוה לי אלף זהובים. כדי שהקנין יהיה בתקפו כנ"ל. והסברא אגב דקנה גמר ומקנה גם באופן זה. וא"כ כ"ש בנ"ד כיון דרוצה שיהיה חלק ריוח שלישית שלו ג"כ שוה בעיניו להיות ערב על שני חלקים הנותרים וכן דרך העולם בעת שיכול להרויח מנה באופן שיהיה ערב על אלף זהובים רוצה וכדומה וה"ה בנ"ד. אומר לדידי שוה לי חלק שלישית הריוח שיהיה ערב על הב' חלקים הנותרים. ואגב דקנה גמר ומקנה כסברת הפרי מגדים. כנ"ל. שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר (חח"מ סי' קפ"ו) לענין דשלב"ל בשנים שהקנו זה מזה דמהני אגב דקני גמר ומקנה. דלאו דוקא אם שניהם מקנים זל"ז דשלב"ל דה"ה אם א' מקנה לחבירו דבר שבא לעולם וחבירו מקנה לו דבר שלב"ל אגב דמהימני אהדדי או אגב דקני מקנה יע"ש. וא"כ ה"ה לענין דבר שא"ק ודוק. ויעי' בשו"ת מהריב"ל (ח"א דף קמ"א) דפשוט ליה דאם המלוה אינו רוצה להלוות עד שיכנס לוי עצמו לערב על כל החובות שהיה לו על הלוה מקודם דהוי כערב בשעת מתן מעות ע"ש:
יד) ונלפע"ד להשיג עוד על הרב יריעות האוהל. דהנה בשו"ת שו"מ (ח"ג סי' ע"ה מהד"ג) חידש על מה שהקשו הקדמונים על הרמב"ם שס"ל דא"י לחייב עצמו בדבר שא"ק מהא דאמרו בב"ב (דף קכ"ז) יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ופריך הניחא לר"מ אבל לרבנן מא"ל. וקשה גם לר"מ מי ניחא הא הוי דבר שאין לו קצבה והעלה לתרץ דכל הטעם דדשא"ק ל"מ להרמב"ם הוא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קני. ולפ"ז יש לחלק דיש שני מינים שאל"ק עד"מ מ"ש הרמב"ם שמתחייב לזון ולכסות ה' שנים דהמזון וכסות אינו קצוב א"כ בכה"ג יש לומר דלא גמר בלבו להתחייב דהוי דבר שא"ק אבל עד"מ שנתחייב נכסים שבאים לאחר מכאן א"כ גם לדידיה הוי דבר שאינו מבורר וא"כ בוודאי גמור להקנות. אבל במחייב עצמו בדבר שא"ק וזה המתחייב יש לו מעות להתחייב בעד שנים רבות לכל המצטרך רק שיתחייב לתת לזה אמרינן דלא גמר להקנות יע"ש. ונלפע"ד להביא ראיה לחילוקו מדברי התוס' בב"ב (דף קמ"ג ע"ב) ד"ה ואם אמר ח"ל והא דאמר בריש אלו מציאות (דף כ"ב ע"ב) גבי תמרי דזיקא דיתמי לאו בני מחילה נינהו הכא דאין מפסידין ולא בא בידם הריוח מחלי שפיר עכ"ל. א"כ נראה בעליל דהדבר שאין מפסידין מכיסם שלא בא ליד אדם עדיין אינו חשוב בעיניו כמו שכבר בא לידו וא"כ ה"ה לענין להתחייב בדבר שא"ק סברא לומר דדבר שלא בא ליד אדם עדיין רוצה להתחייב אף בדבר שא"ק. לפ"ז בנ"ד דג"כ המקבלי עיסקא אין מפסידין והריוח לא בא לידם עדיין ואינו מבורר כלל אם יבא לידם מתחייבים שפיר אף בדבר שא"ק:
טו) ומה שכתב כבוד גאונו בתשובתו הראשונה והשניה דאשתמיטתיה לכולהו רבוותא מ"ש הש"ך בח"מ (סי' קכ"ט ס"ק י"ב) שכ' אם המקבל העמיד ערב בעד השבח להנותן דהוי כערב שלבמ"מ דלא משתעבד אלא בקנין ע"כ. לפענ"ד אשתמיט להש"ך במחכת"ר לפי שעה דברי שו"ת הרשב"א הובא ביתה יוסף וש"ע בח"מ (סי' ק"ד סט"ו) והש"ך בעצמו הביא בח"מ (סי' ע"ב ס"ק קס"ב) שכ' בהדיא לפי שמשעת זמן דחיוב חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו והביא ראיה מפוסק לזון את בת אשתו דנתחייב תיכף אף שהמזונות חייב דבר יום ביומו מ"מ השעבוד חל תיכף בשעת פסיקה וה"ה בזה יע"ש. שהלכה זו העלה שחייב השני לתת לו הרבית לכל משך הזמן שנעשה ההלואה יע"ש. דלא כד"מ וב"ח. וצ"ע על הקצות והנתיבות שפלפלו בדברי הש"ך (בסי' קכ"ט) ולא זכרו דברי שו"ת הרשב"א שהבאתי. ובזה יוסר מעט תמיהת כ"ג לאשר לא הבאתי הסניפין מדיחליט הקורא מדברי שהשעבוד מהשטר הוא כדין: טז) ומה שכ' כ"ג בתשובתו הראשונה לדון על הקרן מדין קאו"ח כמבואר בח"מ (סי' ר"ג ס"י) בהגהה וציין למ"ש הסמ"ע שם כוונת כ"ג מה שחידש דבדבר שלב"ל לכ"ע אינו קונה כולו. ועי' בשו"ת מהר"ח כהן ראפפורט (חח"מ סי' ט"ז) שהעלה ג"כ כהסמ"ע. אולם בשו"ת פני יהושע (ח"ב סי' צ"ב) כ' דגם בדשלב"ל הוי ספיקא דדינא דלשיטת י"א קנה ולדעה הג' לא קנה כלל. וגם הרמ"א בח"מ (סי' ר"ט) כ' רק די"א קנה מחצה וכוונתו דאיכא מחלוקת בזה. והמוחזק יכול לומר קים לי. והשיג על הסמ"ע יע"ש. ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב ח"מ סי' י"ב) שהביא מדברי הרשב"א והראב"ד והר"ן בפ"ב דקידושין בכמה חילוקים בהא דקני את וחמור וגם הביא מדברי המרדכי שנסתפק ב' מורו אי גם בדשלב"ל שייך הפלוגתא דקני את וחמור יע"ש ועי' במקנה בק"א לאה"ע (ססי' מ"ד) שכ' ג"כ בדשלב"ל קנה הכל להי"א יע"ש. ויעי' בשעה"מ ה' מכירה (פכ"ב ה"ה) שהביא בשם כנה"ג בשם תשו' מהר"ם קלעי דגם בדשלב"ל ס"ל להי"א דקנה הכל והשעה"מ השיג עליו והעלה כהסמ"ע. יע"ש:
אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב המתאבק בעפר רגלו המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו:
שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כו' כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י: