בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה יורה דעה סימן ז
ב"ה יום ג' מו"מ שנת תרל"ז פה אזארקאוו. הרים ישאו שלום וברכה לכבוד הרב הגאון המובהק המפורסם בקצוי ארץ. בקי בש"ס בבלי וירושלמי וכל הפוסקים. גזר הקודש. מאור הגולה. צדיק ונשגב. איש האשכולות. נ"י פ"ה עה"י. אין גומרין עליו את ההלל. כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא בעהמ"ס ישועות ישראל:
אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. יקרת מכתבו בחי' תורה קבלתי. ושמחתי כמוצא שלל באמרותיו היקרות מעט הכמות ורב האיכות. ואמרתי להשתעשע עוד מעט בדבריו הנחמדים:
הנה מה שכ' כ"ג כי לא עליו תלונתי רק על הרמ"א או"ח (סי' תמ"ז) כוונת כתר"ה למ"ש שם הרמ"א בסעיף ד' וז"ל וכן נוהגין כסברא הראשונה [דאין חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו.] בכל תערובות שהוא לח בלח. מיהו בדבר יבש כו' ונותנין טעם בפסח עכ"ל. נראה שכיון בדעת הרמ"א שס"ל דחמץ בפסח הוי דשיל"מ וכיון דנולד האיסור בתערובות מ"ה העלה דבלח בלח בטל אבל יבש ביבש לא בטל כסברת כ"ג [דלא נוכל לומר דכוונת כ"ג לאו משום דשיל"מ רק להוכיח דיבש ביבש חמור מלח בלח היפך מסברתי. ז"א. הלא אני אמרתי רק דיבש ביבש קיל רק בדשיל"מ ע"פ סברת הר"ן בהא דדשיל"מ לא בטל. כנ"ל]:
אולם לכאורה יש לשדות נרגא בזה. דלא נוכל לומר כוונת הרמ"א כמ"ש כ"ג. דהא הדין אם חמץ מקרי דשיל"מ תלוי בדין של ש"ע או"ח (סי' תמ"ז ס"ב) דחמץ שנתערב משש שעות ולמעלה עד הלילה. כמ"ש הה"מ בדעת הרמב"ם הובא ביתה יוסף א"ח שם וכ"כ המנחת כהן (ח"א פ"ב) יע"ש. א"כ כיון דקיי"ל שם בש"ע דאינו אוסר במשהו והרמ"א הסכים אליו יע"ש. דאם הי' ס"ל להרמ"א דהוי דשיל"מ הי' אוסר במשהו כסברת הה"מ והמ"כ הנ"ל. אע"כ דס"ל להרמ"א דלא מקרי דשיל"מ. רק טעם סברתו לחלק בין יבש ללח הוא כמ"ש המקור חיים (סי' תמ"ז סק"ח) דעיקר המחלוקת דחוזר וניעור תליא בפלוגתא המבואר ביו"ד (סי' צ"ט ס"ו) אם ניתוסף איסור אם חוזר וניעור. וה"ה בחמץ. והרמ"א שהכריע דדוקא ביבש חוזר ונאסר דהכ"מ ה' אבה"ט (סופ"א) כ' דדוקא ביבש שייך לומר איסורא כמאן דאיתא דמי. ולא בלח כיון שנבלל כו'. ומאן דס"ל דאפילו בלח חוזר וניעור כו'. י"ל דס"ל דטעם חמץ במשהו משום דהוא דשיל"מ כו'. דאטו אם נתערב קמח חטין בקמח שעורין ואח"כ נדר אחד מקמח חטין לא יהי' בכלל דשיל"מ כיון שנתערב קודם שנדר ודאי לא עכ"ל. א"כ מבואר במק"ח דשיטת הרמ"א בהכרעתו דחמץ לא מקרי דשיל"מ רק ביבש ביבש חוזר וניעור כמו בשאר איסורין דכמאן דאיתא דמי. ונסתר ראיית כ"ג מרמ"א דאני אמרתי רק בדשיל"מ דיותר בטל יבש ביבש מלח בלח:
עוד קשיא לי לכאורה על דברי קדשו. דהנה לכאורה קשיא לי על המק"ח הנ"ל שכ' בטעם דמאן דס"ל חוזר וניעור אף בלח בלח דחמץ מקרי דשיל"מ. הא מבואר ביו"ד (סי' ק"ב) דאם נולד האיסור בתערובות גם דשיל"מ בטל. וכן השיג באמת הגרע"א בהגהותיו שם על המק"ח שכ' דאטו אם נתערב קמת חטין בקמח שעורין כו' הנ"ל דהוי דשיל"מ הלא הוי נולד בתערובות ובטל יע"ש. [לכאורה קשה על המק"ח לפמ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ד.) ד"ה איתיבי' דקמח חטין בקמח שעורין מקרי אינו מינו הא מבואר ביו"ד (סי' ק"ב ס"א) דאינו מינו בטל אף דשיל"מ. אך אינו השגה. לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ב.) ד"ה לר"י. דלרבא דאזיל בתר שמא מקרי מינו. ויעי' בש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ו) דבאיסורים שאינם בטלים בס' אזלינן בתר שמא. וא"ש]:
ונלפע"ד לתרץ דברי המק"ח דס"ל דחמץ בפסח לא מקרי נולד איסור בתערובות. דכמו שכ' הר"ן דדשיל"מ לא בטל דחשיב היתר ע"ש העתיד. כמו כן י"ל דחמץ קודם פסח שם איסור עליו ע"ש העתיד כמ"ש הראב"ד בתמים דעים (סי' ל"ו) וז"ל. ועוד שהחמץ יש לו זמן איסור והשמן שנפל לתוכו אין לו זמן איסור כאיסור בהיתר דמי כו' עכ"ל. יע"ש. א"כ מיושב קשייתי על המק"ח דא"ש דמקרי דשיל"מ ולא מקרי נולד האיסור בתערובות. לפ"ז ממילא נדחו לכאורה דברי כ"ג שרצה להעמיס בדברי הרמ"א שס"ל דיבש ביבש אינו בטל מטעם דהוי דשיל"מ דא"כ גם בלח בלח אינו בטל דלא מקרי כלל נולד האיסור בתערובות:
אמנם גברא רבה כי"ב אמר מילתא בוודאי שפיר קאמר ונלפע"ד אחר העיון לתרץ דבריו הקדושים. די"ל כיון דביו"ד (סי' ק"ב) מביא הרמ"א ב' דעות אם חמץ בפסח מקרי דשיל"מ ולא הכריע. מספקא לי' הלכה כמאן. מ"ה פוסק בא"ח (סי' תמ"ז ס"ב) דאם נתערב אחר שש בטל כיון דהוי ספק אם הוי דשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא. אף דמבואר ביו"ד (סי' ק"ב ס"א) דספק ביצה שנולדה ביו"ט להחמיר. אולם כבר העלה הפר"ח הובא בדו"ח מהגרע"א לברכות (דף ב'.) דבספיקא דדינא לא אמרינן דשיל"מ אסור בספיקא דרבנן יע"ש וה"ה בנ"ד דמה"ת בטל בס' רק מדרבנן דשיל"מ לא בטל מ"ה מקילין בספיקא דפלוגתא. לפ"ז א"ש הכרעת רמ"א לפי סברת כ"ג דדוקא בלח בלח לא אמרינן חוזר וניעור. כיון דגם וודאי דשיל"מ בלח בלח כשנולד האיסור בתערובות בטל מ"ה מקילין בספיקא דרבנן דאינו חוזר וניעור. אבל יבש ביבש הוי ס"ס לאיסורא. ספק שמא גם בשאר איסורים חוזר וניעור. ספק ב' שמא קיי"ל כהרמב"ם דחמץ בפסח הוי דשיל"מ. וביבש ביבש גם בנולד בתערובות ג"כ לא בטל. מ"ה העלה הרמ"א בזה דחוזר וניעור. דבס"ס דאיסורא גם בדרבנן להחמיר כמ"ש המל"מ ה' שאה"ט (פרק ח') א"כ מבואר ברמ"א כמו שחידש כ"ג:
ומה שהקשיתי על המק"ח ועל כ"ג ע"פ סברת התמים דעים. יש לתרץ דס"ל כשיטת שו"ת הר"ח אור זרוע (סי' י"ז) וז"ל אבל חמץ קודם זמנו שאין איסור חל עליו עדיין כלל מה ביטול שייך בזה כו' עכ"ל. נראה מדבריו דמקרי נולד האיסור בתערובות וא"ש:
אולם עדיין קשה לי לכאורה על ראיית כ"ג במכתבו הראשון מהר"ש בחלה דהאיסור נולד בתערובות דהתנור מצרפן ואפ"ה לא בטל. ומזה הוכיח כ"ג כיון דהקמח בעיסה הוי יבש ביבש לא בטל אף דנולד האיסור בתערובות בתנור. אולם איך יפרנס כ"ג דברי התוס' יבמות (דף פ"ב.) ד"ה ר"י לטעמי' דהעלו שם לחד תירץ דקמח בקמח רותחין דוקא הוי לח בלח. ובתירץ שני כ' וז"ל א"נ כשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי שנאפה בתנור דקאמר הר"ש דהתנור מצרפן והוי רותח והוי לכ"ע לח בלח:
אמנם אחר העיון צדקו דברי קדשו. דנהי שלא נבלל יפה קמח בעיסה ומקרי יבש ביבש דכמאן דאיתא דמי. מ"מ קמח בעיסה רותחין או מה שנאפה לענין מה דס"ל לר"י דמין במינו לא בטל רק בלח בלח. דתלוי בטעם כתוס' יבמות הנ"ל. מוציא טעם מהקמח אף דלא נבלל יפה עם העיסה. וכעין סברא זו כ' הח"ד (בסי' ק"ט) בקמח בקמח צוננין אף דהוי כלח בלח מ"מ לא אמרינן בי' טעם כעיקר דלענין זה הוא כיבש ביבש יע"ש. וה"ה בנ"ד בקמח בעיסה רותחין הוא בהיפך. וא"ש סברת כ"ג אף שהאיסור נולד בתערובות ביבש ביבש דהתנור מצרפן. אפ"ה לא בטל כיון דלא נבלל יפה וכמאן דאיתא דמי. ודוקא אם בללן ע"י נפה וכיו"ב מקרי קמח בקמח לח בלח. וצדקו דברי כ"ג מאד:
אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו:
שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י: