אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה יורה דעה סימן ה

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה יורה דעה סימן ה

שלמה יורה דעה סימן ד

ב"ה יום ד' פ' פנחס שנת תרל"ז לפ"ק אזארקאוו. נהרי שלום ונחלי ברכה יזנקו באוהל כבוד הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. חסידא ופרישא שר התורה פאר הדור. איש האשכולות. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא בעהמ"ס ישועות ישראל. לפני שמש ינון שמו:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. מכתבו היקר קבלתי לנכון. ושמחתי בדבריו המלאים זיו ומפיקים נוגה מעט הכמות ורב האיכות. והנני להשתעשע עוד בדברי קדשו. וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

הנה כתר"ה הסביר סברתו שחידש בדשיל"מ אשר האיסור נולד בתערובות שכ' הרמ"א (בסי' ק"ב) דבטל. וכ"ג יצא לדון בדבר חדש ולחלק יצא שזה דוקא בלח בלח אז בטל אם האיסור נולד בתערובות. אבל יבש ביבש אינו בטל. וטעמו משום דביבש ביבש אם אתי אליהו יתברר איזה מקומו ומ"ה אינו בטל אף דבלח בלח בטל כה"ג. אולם לא זכיתי להבין דברי קדשו דהרי מבואר בתוס' בכמה מקומות הסברא להיפך דבלח בלח יותר אין צריך להיות בטל מיבש ביבש. א) ביבמות (דף פ"ב.) ד"ה ר' יהודא לטעמי' שכ' התוס' דוקא בדבר ח ומתערב וסברא הוא דדבר המתערב מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר ולא בטל. אבל דבר יבש האיסור מונח במקומו אלא שאין ניכר היכן הוא אז גם ר' יהודה מודה לחכמים דבטל עכ"ל. וא"כ מבואר בתוס' החילוק להיפך דביבש ביבש שייך טפי ביטול מלח בלח. ב) בזבחים (דף ע"ג) כ' התוס' בד"ה ר' יהודא אומר ג"כ כן. ג) כ' התוס' במנחות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה מכאן ג"כ כן. וכ"כ הרשב"א בחולין (דף צ"ח). וא"כ כש"כ לחכמים דיבש ביבש שייך בי' טפי ביטול מלח בלח א"כ מבואר בכל מקומות הנ"ל להיפוך. וזה דוחק לומר דזה דוקא לר' יהודא אבל לרבנן הוא בהיפוך דביבש ביבש לא שייך ביטול כמו בלח בלח. מלבד שזה דוחק דמנין לנו זאת הסברא ואדרבה כלל מוסכם בכל הש"ס לאפושי בפלוגתא לא מפשינן ועוד דא"כ יפלגו בסברות הפוכות. דלר"י יבש ביבש יותר בטל מלח בלח. ולחכמים הוא להיפך דבלח בלח יותר בטל מביבש ביבש. וכבר כ' התוס' בברכות (דף ל"ט ע"ב) ד"ה מברך דאין סברא לומר דפליגי בסברות הפוכות יע"ש. ואף דבפ"י והצל"ח תמהו על התוס' דמצינו כמה פעמים פליגי בסברות הפוכות. יעי' בס' שב שמעתא (ש"ב אות ה'. מבעל שמן רוקח) שתירץ קשייתם דדוקא על פירש"י הוי קשה להו דיהי' המחלוקת בסברות הפוכות כיון דלר"ה מעלת השלימה אינה מעלה רק הגדולה הוא מעלה ולר"י מעלת השלימה הוא יותר מן הגדולה לכן חשיב שפיר סברות הפוכות משא"כ בהני מקומות שהביא לעיל דכל אחד מודה דמעלת השני הוא ג"כ מעלה. אלא דסובר דהאי מעלה עדיפא טפי מדחברי' לא הוי כל כך בגדר סברות הפוכות עכ"ל. וא"כ בנ"ד לפי דברי כ"ג יהיו סברות הפוכות לגמרי. דלר"י לח בלח אינו בטל אפילו באלף. ויבש ביבש יהי' בטל משום דאינו מתערב יפה. ולחכמים בדשיל"מ שנולד בתערובות לח בלח יהי' בטל ויבש ביבש אינו בטל אפילו באלף משום דאינו מתערב יפה ועומד במקומו. א"כ הוי סברות הפוכות וזה לא מצינו: עוד קשיא לי לפי סברת הר"ן ז"ל דס"ל בטעמו דדשיל"מ לא בטיל הוא משום דאז הוי מין במינו גמור ואז מודים חכמים לר"י דלא בטיל. א"כ בנ"ד בדשיל"מ דאז הוי כמו מין במינו ולא פליגי חכמים כלל על ר' יהודא. וקשה לפי מה שהוכחתי מתוס' בכמה מקומות שר' יהודא ס"ל דיבש ביבש בטל טפי מלח בלח וא"כ לחכמים ג"כ נימא כן. ואיפכא קשיא דדשיל"מ ביבש ביבש צריך להיות בטל אף לחכמים לפי סברת הר"ן בדשיל"מ. וחפשתי באמתחת הפוסקים לגודל הפליאה בעיני עד שמצאתי את שאהבה נפשי בהגהות הגרע"א לח"מ בליקוטיו שהרגיש בקושייתי השנית על סברת הר"ן בדשיל"מ. וכן מצאתי במלה"ר שהרגיש בזה. [ונתתי שבח להשית"ש שכיונתי לדעתם בזה] ותירץ דדוקא לר"י דאזיל בתר שיווי העצם אז דוקא בלח בלח שעצמותן וממשן מתערב יחד לא בטל אבל יבש ביבש שאין עצמותן וממשן וטעמן מתערב יחד בטל אבל לרבנן דאזלו בתר שיווי האיכות לענין האיכות אין לחלק בין לח ליבש דאין האיכות מתערב בלח יותר מביבש. וכיון דגזירת הכתוב דדבר השוה באיכות לא בטל אין לחלק בין לח ליבש כו' ואף דגם לחכמים מסייע השיווי בעצם לשיווי האיכות דמשום זה לא אמרינן דשיל"מ רק במב"מ דאין האיכות שוה לגמרי ומסייע השיווי בעצם מ"מ עיקר הטעם מה שלא נתבטל הוא מחמת שיווי האיכות ובזה אין חילוק בין לח ליבש עכ"ל. וא"כ הבו דלא לוסיף עלה. דראינו גודל הלחץ זו הדחק מה שדחק הגאון לתרץ דלא נאמר דביבש ביבש יהי' בטל אף דבלח בלח הוא בפשיטות דלא בטיל. וא"כ יורני מעכתר"ה איך נוכל לומר בדשיל"מ דיבש ביבש יותר אינו בטל מלח בלח אשר לפי עיקר הטעם שכ' האחרונים באיסור שנולד בתערובות הוא משום דלא נקרא עליו שם איסור מעולם. א"כ בין לפי טעם של רש"י או לטעם הר"ן ז"ל בהא דדשיל"מ לא בטיל אין חילוק בין לח ליבש [וגם ביו"ד (סי' ק"ט) פסקינן אף לדידן דביבש ביבש שייך טפי הענין ביטול דבמין במינו חד בתרי בטל ובלח בלח אף דבמין במינו צריך ס'. וגם ביבש ביבש דאינו מינו דצריך ס' הוא רק מדרבנן. ובלח בלח דאינו מינו צריך ס' מה"ת. ויעי' בשו"ת פ"י (ח"ב בסופו):

]:

ומה שהביא כ"ג ראי' לסברתו ממהר"י קורקוס דביבש ביבש אמרינן טומאה כמאן דאיתא ולא בלח בלח. מלבד שיש לדקדק בדברי מהר"י קורקוס כמ"ש כ"ג. בלא"ה אין משם ראי' כ"כ לנ"ד. דדוקא בטומאה שייך לומר סברא הזאת דטומאה כמאן דאיתא דמי. אבל באיסור לא כמ"ש הרא"ש בחולין (דף ק') ד"ה איסור שנתבטל ואח"כ ניתוסף כו' ורק במין במינו הטעם דלא בטל לר"י כמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"ב) ד"ה ר"י לטעמי' דדוקא בדבר הלח ומתערב וסברא הוא דדבר המתערב מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר ולא בטל אבל בדבר יבש האיסור מונח במקומו אלא שאינו ניכר היכן הוא אז גם ר"י מודה דבטל ע"כ. וא"כ גם בדשיל"מ לרבנן ג"כ יש לו דין ההוא וצ"ע: אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו:

שלמה אברהם בלא"א המופלג י"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה