אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה חלק רביעי סימן יד

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה חלק רביעי סימן יד

שלמה חלק רביעי סימן יג

ב"ה יום ה' ז' מנ"א תרמ"ז שאוול. ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד יד"נ הרב כו' כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י:

מכתבו הגיע לפה בעת אשר הייתי בנסיעתי בדרך לעיר אחת לתווך השלום בעניני הקהל אשר נתעכבתי בדרך שבוע אחת. ובבואי מצאתי את מכתבו היקר:

א) הנני להעיר קצת במ"ש להעיר ע"ד הנוב"י מהד"ת חאה"ע (סי' ע"ז) ושו"ת הגרע"א (סי' ק"ז) דאפילו להרמב"ם דה"ס שמי' התראה דווקא לענין מלקות אבל לענין מיתה דחמיר לכ"ע לש"ה. וכבר הערותי על דבריו מהירושלמי רפ"ק דברכות בפי' הר"א מפילדו בד"ה והתרו בו ועשה מלאכה דסוגיא דהכא כר"י דשמי' התראה ובשבת (דל"ה) איתא להאי מימרא לענין חטאת. ולפ"ז צריך למחוק תיבת התרו בו כמו בבבלי דהא לענין מיתה לכ"ע לש"ה. ויעי' בתוס' קידושין (דף י'.) ד"ה וחייבין עלי' משום א"א ודלמא מיירי שזינתה בקטנותה וחייבין לכשתגדל. ונדחק א"ז רש"א למ"ד לש"ה. ומשמע דלא ס"ל כסברת הנוב"י. וע' סנהדרין (דף ע"ז ע"ב) מהד"ת ה"ס הוא כו' ולכאורה הא רבא סובר הלכה כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת ולר"י ה"ס שמי' התראה כשבועות (דף ג' ע"ב) ור"מ וטפי הו"ל לאשמעינן דה"ס שמי' התראה דהוי רבותא גם לשאר מילי. וע"כ דדוקא לענין מלקות וכסברת הנוב"י דלענין מיתה לכ"ע לש"ה. וע' רש"י בסנהדרין (דף ע"ח סע"ב ור"ד ע"ט). ובזה מיושב קושיית התוס' כתובות (דף ל"ג ע"א) ד"ה ונתרי והתם מיירי לרבא ולדידי' לש"ה. די"ל דנ"מ לענין מיתה. וכבר כתבתי כ"ז מכמה שנים וכמדומה שראיתי במכתבו שכיון ג"כ לראי' זו [ומכתבו אינו כעת לפני] אך להתוס' בשבת (דף ע' סוף ע"ב) דהיינו רק בדברים הנוהגין בזמן הזה או דגרסו רבה וא"כ בלא"ה לק"מ. אך י"ל דנ"מ גם בזמן הזה לענין עבר עבירה שיש בה מלקות. וגם ז"א לרבא בפז"ב דרשע דחמס בעינן. וגם להתומים בסי' ל"ד סק"ג לחלק לדבר שיש בו חימוד ממון דבעבר עבירה שיש בו חימוד ממון אף דאינו חייב מלקות פסול לעדות ולכן ברשע דחמס הכתוב להדיא בתורה אפי' לאו שאב"מ פסול וה"ר מכופר פקדון עש"ב. והארכתי במק"א ויעי' בספרי זכ"י בתשובה השני' ליומא ס"ג בדה"ס נ"ח ע"ב משש"ב:

ב) וגם י"ל לפמ"ש הרא"ש בב"ק (פרק ד') דבתר עיקר פלוגתא אזלינן כו' ויעי' תוס' נזיר (דף כ"ד ע"ב) ד"ה ואמר לה כו'. מ"מ כי איתשיל כו' ועתוי"ט ברכות (פ"ח מ"ד). ובלא"ה י"ל למ"ש התוס' בזבחים ובחולין וש"מ דדוקא היכי דפליגי אליבא דנפשי' קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל כו' והארכתי במק"א. וע"ע בתוס' חולין (דף י"א ע"א) ד"ה וכ"ת דבדקינן לי' כו' דמ"מ הוי ה"ס אי לא אזלינן בתר רובא וש"מ קסבר דשמי' התראה. והרי כאן לכ"ע לש"ה וע' תו' שבועות (דל"ז.) ד"ה הזיד בשה"פ והתרו בו כו' והתם מיירי לר"כ ולטעמי' בחולין (דף י"א.) דשמי' התראה וכמש"ש בתוס' ודוחק לדחות כתוס' קידושין (דף ח') ובכ"מ דתרי ר"כ הוי. ולפ"ז ניחא כדאמרן. ועשו"ת בית אפרים (חאה"ע סי' קכ"א) שהביא ג"כ קושיא זו. והארכתי בכ"ז במק"א. ואכמ"ל יותר:

ג) ולכאורה להפ"י כתובות (דף כ"ב) ובקו"א בטעם דה"ס לא שמי' התראה דיכול לטעון ברי נגד העדים וא"כ לא התיר עצמו למיתה ועי' בשו"ת שו"מ (רביעאה ח"א סוסי' ג') וא"כ תליא במש"כ הנוב"י אי שייך ה"ס לש"ה רק במלקות אבל במיתה לכ"ע דשמי' התראה. ולהסוברים דבמלקות לא בעי שיתיר א"ע למלקות ותליא במחלוקת הרמב"ם מסנהדרין (פי"ד ה"ב) ולח"מ דגם במלקות בעי שיתיר א"ע לומר ע"מ כן אני עושה. וע' בתוס' תמורה (דף ז') בשם הרמ"ה וע' בשב שמעתתא מבעל שמ"ר (שער ז' אות י"ח) שנעלם ממנו פרש"י סנהדרין (דף פ"א ע"ב) ד"ה התרו בו כו' שלא התיר א"ע למלקות במ"ש דרש"י סובר דרק למיתה צריך שיתיר א"ע ולא למלקות וע' בשו"ת חוט השני (סי' י"ז) שנעלם ממנו כל הנ"ל ועי' בשו"ת ר"מ מינץ (סי' י"ב) משש"ב בענין מלקות דבעי שיתיר א"ע למיתה ולא העיר מכל הנ"ל וע' בשו"מ (רביעאה ח"ג סי' ד') והארכתי בכ"ז במק"א ואכמ"ל: ד) ז"ז מ"ש כבודו מתו' יבמות (דף ק"א.) ד"ה הכה כו' דבספיקא דדינא פשוט דלכ"ע לש"ה. לא ידעתי מה ענינו לכאן דהתוס' לא כתבו רק לחלק לר"ל מהכה שניהם בבת אחת לפגול ונותר שאינו יודע איזה מין רבה על חבירו והרי אדרבה מדמדייק ר"ל דה"ס לש"ה וע"כ דלמ"ד דה"ס ש"ה מהני אף בכה"ג. ודהנוב"י (מ"ת חא"ח סי' ס"א) לחלק להיכי שהספק מתברר אח"כ כגון ביורש לספק שמא ביטלו שאין זה חשש כיון שמחמיץ בידים וגם שקיבל התראה ולא השיב שביטלו עש"ב וע' בשו"מ (רביעאה ח"ג סי' ד') דכל הטעם דבעינן התראת ודאי דבעינן שיתיר עצמו למיתה וז"ש התוס' דבעינן שיהי' למותרה ספק ואף שהעדים לא ידעו הא העדים העידו בו שיתחייב אם ימצא שעבר על הלאו יעש"ב. ובירושלמי סו"פ י"א דיבמות מחלק לר' יוחנן דשמי' התראה בשני יו"ט ש"ג דמקבלין התראה על הספק כיון דאפשר לעמוד עליו. אבל בחזר והכה את זה א"א לעמוד עליו ועי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סו"ס ט' ובשו"מ תליתאה ח"א ס"ס שצ"ח עש"ב:

ה) ועתוס' יבמות (דף פ'.) ד"ה נעשה ובספרי זכ"י במ"ש האחרונים דר"י לשי' לעיל (דף ל"ה ע"ב) עש"ב ובשושנת העמקים (כלל כ') בד"ה ודע שנסתפק בסברתם דאיגלי מילתא לא הוי ה"ס דלכאורה כיון דבשעת מעשה הוי ספק גם להמותרה אפשר לכ"ע לא הוי התראה ועשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' י"ג) דהא במכות מדמה ר"ל שבועה שאוכל ככר זו להכה וחזר והכה דפטור ואף שנודע אח"כ ודאי האיסור שעשה מיקרי ה"ס כיון דהמותרה יכול להתנצל שהי' אז דעתו לאכול אח"כ ג"כ הוי ה"ס עש"ב. וזה היפך מסברת הנוב"י מה"ת הנ"ל. לגבי ביטול. ובעיקר קושיתו מה"ס שמא ביטל. בזכרוני שכבר פלפלו בשו"ת פ"י ואחרונים ואכמ"ל. וע"ע בחי' מהרי"ט דבאיגלי מל"מ הוי ההתראה ע"ד הודאי לכשיתברר משא"כ בחזר והכה עש"ב: ו) ומיהו בלא"ה יש לצדד קצת בטומאת כהנים דאף דלענין מלקות הוי ה"ס שמ"מ מיקרי חזקת חיוב כיון שהאיסור ברור שלא להטמא ובלח"מ פ"ד משבועות הי"ז בדהרמב"ם אא"כ הלאו שבו מפורש בתורה ואף שאח"כ ניתק לעשה. ולהפ"י בקו"א לקידושין (דף ס"ג ע"ב) בד"ה בני ושעה"מ ה' אישות (פ"ב ה"ג) בדהתוס' יבמות פ' דאין הספק בגוף האיסור ואף שאין ידוע להם אם הוא בר עונשין וכיון לזה גם בשו"ת בנין ציון (ח"ב סי' קע"ט) ובשאר אחרונים וי"ל דמה"ט בבן סו"מ לא הוי ה"ס שמא ימחלו לו או"א. וזה י"ל בלא"ה להשמ"ק כתובות (דף ג') ד"ה כל דבאין ביד המותרה לתקן הוי ה"ס התראה גמורה ע"ש:

ז) ובעיקר חקירתו יעי' בשו"ת שאג"א החדשות (סי' א') ובשבילי דוד (חלק ד') באבל (דף קמ"ב אות ד') שהאריכו לפלפל ולא רציתי להאריך ביותר בפלפולים לבנות ולסתור בדבריהם אשר המה מדברים שאין להם שיעור:

ח) ביתר תמיהותיו על הנוב"י ובנו הנה לפי זכרוני אז בעת קראי מכתבו ישרו בעיני ואין דרכי לפלפל בישוב דברי האחרונים וכמ"ש הגר"ז מרגליות ז"ל כמדומה בסוף שו"ת מקור מים חיים שדברי הנוב"י אינם לא משנה וברייתא ותוספתא או מימרא למשכוני נפשין לדחוק להעמיד פלפוליו במקום שיש להם משיגים. ואם שכ"ת מסיים שדבריו צע"ג. ואין אחריות פלפוליו עלינו יותר מכל מה שהשיגו עליו בחייו מגמרות מפורשות שנעלמו ממנו אשר טרח בעצמו להעמיד דבריו בפלפולא מה שלא עלתה על לבבו בראשונה בל"ס בשום אופן. ואהבת האמת קודמת לכולם ואין נושאים פנים בתורה דכתיב בה אמת:

ט) עתה ראיתי להעיר קצת במש"כ כת"ר להעיר בדהתוי"ט דמאי (פ"א. מ"א) סוה"ד והחומץ שביודא מהירושלמי דמ"מ איצטרך למיתני משום דאין סומכין על הנס כדאשכחן בריש יומא שמא יארע בו פסול בכה"ג כו' עש"ב וכה"ג בתוס' יומא (דף כ"א.) ד"ה נבלעים לענין דשן המזבח דכתיב ושמו שלא יפזר אע"פ שנבלע במקומו משום דקרא אניסא לא סמיך. ועי' בשאילת שלו' בשאלתות פ' מצורע (סי' פ"ח אות צ"ב) שהעיר מזה ע"ד הר"ן נדרים (דף ז' ע"ב) ליישב הסתירה מנגעים רפ"ז ליישב ע"פ דהתו' ע"ז (דף ה' ד"ה אלא דבשעת מת"ת נתרפאו כל המומין ובמעשה העגל חזרו ומ"מ קראי ומתני' לא סמכו אניסא יעש"ב. וע' מדרש נשא פ"ז ובמדרש ומכילתא פ' יתרו ובפירש"י בסי' כ' פט"ו עה"כ וכל העם רואים את הקולות וע"ש בפסיקתא דר' טובי' ובפ' לעיני כל העם. ובמדרש שה"ש דרוש מקרא דמום אין בך. וע' ברש"י שבת (דף קמ"ו) ד"ה מזלייהו וע' בשו"ת פני ארי' (סי' ס"ב) דאף דשפיר שייך להשמיעני דאי לאו ניסא יהי' הדין כן משא"כ הכא דבשעה שנאמרה פ' נגעים כבר נעשה הנס ועש"ב. ועי' בהוריות(דף י'.) ושבת (דף פ"ו) תוס' ד"ה מנין ובהגהות הרצה"ח ועי' בת"כ סדר מצורע ר"פ זבים ברייתא ב' בדרשה דהוריות (דף י'.) אדם כי יהי' מן הדיבור ואילך ובת"כ תזריע ר"פ נגעים ברייתא ב' ג' והגהות מהרי"ד בישוב קושית הש"ש ע"פ דהת"ו נדה (דף ע') סד"ה ואין נציב. ועי' בביאור הרד"ל על פדר"א (פמ"א אות מ' ואות י"ד) וע' בעץ החיים למהר"ח באלופיא (דף ק"י ע"ג) משש"ב ובספרי זכ"י בהשמטות לברכות (דף כ"ב א') בדה"ס כ"א ע"ב ד"ה מכאן אמרו ועי' בשו"ת שו"מ קמא (ח"א סי' קמ"ב) וברשפי אש ח"א פ' ואתחנן ובזכרון יהודא על משניות בסוה"ס בתשובה אות ב' ובאהל יוסף לע"ז (דף מ"ה) בסוף הענין ובחומר מתניתא לנדרים (דף ז'). וע' במועדי שחר מערכה שלישית אות ב' ובקו' תולדות משפחת ראפפורט בהערה צד יו"ד. ואכמ"ל בדברים שדשו בהם רבים במה שאינו נוגע לעיקר הענין:

י) ומה שהאריך כבודו עפ"ד התוי"ט בסתירת דברי הזקן אהרן לא רציתי להאריך מחמת שאינו תח"י לראות על מה יסבו דבריו לחלק בין נס קבוע. ואם כי כנראה אין לדמות הענינים מהנסים שהי' ממניעת היזק מנחש ועקר ושלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ שהמה ענינים המתהוים במקרה ושלא נזדמן כלל סיבה זאת שבא ג"כ מצד הזהירות מקודם מהמביא לידי קרי ולנקות הרחובות וכב"ק פ"ב. ואין עושין בה אשפתות כו' ובפסחים (דף ז'.) ופ"ב דב"מ כו' ששוקי ירושלים עשוין להתפנות בכל יום. והזהירות בעצמו בקביעות הי' ענין נסיי להשגיח תמיד שנותן בלבם לבל ירפו ידיהם. ואין לחשוב לנס קבוע רק מה שהי' בפועל כמו לא כיבו גשמים את עצי המערכה וכדומה. וכן במה שלא הסריח הבשר שאפשר שהנס הי' מה שהי' ממהרין לאכול שלא יבא לידי כך ושלא נכשלו בשום פעם מצד עצלות:

יא) ומה שכתב כבוד תורתו דגזרו אף קודם החרבן דלמא אתי למיסרך כב"מ פא"נ. ולא רשם הדף. ומהא דשם ע"א א'. ובע"א רע"ב כיון דמיסרך מירתתי אין לו ענין לכאן. ופשט שכוונתו למש"ש ע"ה א' ולא מילתא הוא משום דאתי למיסרך וכה"ג בכ"מ. ואף שהוא דמיון רחוק לחוש שלא יזהרו משום גילוי לאחר חורבנו כשתהי' ירושלים ביד האומות שלא יהי' אז הנס. ויותר יש לו קצת דמיון להא דביצה (דף ה'.) מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד כו' וכן במנחות (דף ס"ח ע"ב) וכה"ג בכ"מ:

יב) ובעיקר דהפר"ח בהירו'. זה מכוון יותר להסמ"ע (סי' ע"ב סק"ז וסק"ח) דע"פ הרוב בלשון בין בין אז הדין האחרון פשוט יותר. וע' במשנת דר"א על חו"מ בה' עדות (סי' כ"ח) ובשב שמעתתא מבעש"ר שער א' אות ל"ז משש"ב בישוב קוהט"ז על הסמ"ע (סי' ע"ג סק"ג) וע' ריש הוריות וריש מ"ק וערש"י ברכות (דף ט"ז.) ד"ה בין ולקמן (דף כ"ב.) וכה"ג בכ"מ והארכתי במק"א. ומ"מ בכאן הוא דחוק לומר שמתחלה מתחיל בלשון בין מה שהוא חידוש יותר ואח"כ נקיט להקדים בין בימות החמה כו' שהוא פשוט יותר. ומסתמא בחדא מחתינהו הכא ואכמ"ל:

יג) ובזכרוני שבהגהות הרצ"ה חיות (כמדומה ביומא) האריך הרבה בהא דסמכינן אניסא ובדהירו' ואיננו כעת תח"י לעיין עליו. וע"ע בספרו עטר צבי במאמר דרכי משנה בענין הנסים (בדף ט' ע"ג). וע' בספרי זכ"י בשבת (דף ק"ו) ד"ה מה לי בישול סמנין במ"ש ראבי' לשי' דסמכינן אניסא גם לכתחלה:

יד) והנה בירו' יומא (פ"א ה"ד) מקשה אהא דתני כל שבעת הימים כו' עיו"כ לא הי' מניחים אותו לאכול דברים המביאים ליטו"מ ולא מן הנסים הוא זה שלא אירע קרי לכה"ג ביו"כ א"ר אבין על שם לא תנסו א"ר יוסי בי ר' בון כאן בראשון וכאן במקדש שני. ובזה ניחא נמי דנקיט לשכת פרהדרין ובגמ' פריך והלא לשכת בלווטי היתה נקראת כו' ומתוך שנותנן עלי' ממון כו' ופרש"י והיינו במקדש שני. ולכך נקיט כמו שהי' קורין אותה במקדש שני שהיו מתקינין כהן אחד תחתיו דבראשון לא היו מונעין אותו גם מלאכול המביא לידי טומאה וע' בתשב"ץ ח"ג ענין ל"ז משש"ב:

טו) ואולם בפרש"י אבות (פ"ה מ"ח) דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות ומה שמתקינין לו כהן אחר מחמת פסול אחר הי' כגון מחמת שרץ או צנורא של ע"ה נתזה על בגדיו וע"ש ביין לבנון משש"ב ולא זכר שבאמת הוא קושית הירו' דזה הוא אחד מעשרה נסים שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ וכנ"ל. ועי' לקמן (מ"ז א') ושמשו ב' בניו ביום א' ולקמן (דף ל"ט.) ונזיר (דף מ"ז ע"ב) וסוטה (דף מ"ב.). ולכאורה יש לפרש פי' המתניתן שהיו מפרישין כה"ג אחר תחתיו ז' ימים קודם יוה"כ. שמא ימצא בו בעצמו פסול שיתודע בעבודתו ביו"כ שהוא צדוקי דהא היו משביעין הכה"ג שמא הוא צדוקי וכפסחים (דף ג' ע"ב) ומצאו בו שמץ פסול. דאף דאפשר להביט עליו דרך לול וכמו שהקשה בתפארת ישראל לקמן (מ"ה) מ"מ השביעו אותו מקודם שלא יבוא לידי כך וא"כ מ"מ הי' אפשר שיארע פסול בעבודתו. ולזה שפיר השיבו דאין לד"ס דלא חששו רק לסיבה חיצונות:

טז) וע' בצל"ח פסחים (דף ס"ד ע"ב) ד"ה אביי כו' וסמכינן אניסא דדוקא בדבר שבדיעבד כשר כמו פסח שפסק הרמב"ם שאם שחט כל הפסחים בבת א' כשר וכיון דרק לכתחלה בעינן שלשה כתות סמכינן אניסא. אבל דבר שמעכב בדיעבד גם אביי מודה דלא סמכינן אניסא שהרי שנינו שמתקינין לכה"ג כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. וכן בכ"מ דלא סמכינן אניסא וע"ש בצל"ח (דף נ"ח ע"ב) לענין מוכמר בישרא דאפשר דמ"ה לא מוקי אביי כרבא דאביי לשיטתי' דסמכינן אניסא וממילא לא חיישינן למיכמר בישרא עש"ב. וכה"ג כתב הרא"ש ריש חולין דהיכי דבדיעבד כשר לא עבדינן סייג. וע' ט"ז יו"ד (רסי' צ"א סק"א וס"ד) וע' בחי' רע"א ליו"ד (סי' י"ט סק"ד). וע' בת"ח חולין (דף ג'.) ד"ה אבל יוצא ונכנס כו' וע"ב בד"ה רוב מצויין כו' דלהתוס' מוכרח דעתם דמותר לגמרי לכתחלה בלא שום בדיקה כלל עש"ב. ובתוס'. ועת"ו שבת (דף קמ"א ע"ב) ד"ה במנעל ובתוס' מגילה (דף כ' ע"ב) ד"ה כל הלילה. וכן בריש ברכות (דף ט.) ואלו אכילת פסחים לא קתני ולא אמר ואלו קצירת העומר כיון דבדיעבד כשר שלא כהלכתו ע' מנחות (דף ע"ב.) ולא עבדינן בי' סייג. ורק בעיקר דהצל"ח הנ"ל נעלם ממנו דברי הירו' דיומא שמקשה ומשני וכנ"ל וגם מהתוי"ט ריש דמאי ומפירש"י דאבות וכנ"ל. וע' בזרע יצחק למשניות שהביא ג"כ קושיא זו מאבות למה מתקינין כהן אחר לכה"ג ביוה"כ דהא הוא מעשרה נסים. ודחה דחיישינן שמא יפשע הכהן ויהרהר ביום ובכה"ג לא עביד ניסא לשיקרא כו' וע' באו"ח להפר"ח שהשיגו ג"כ מהתוי"ט וע"ש שכיון ג"כ לפירש"י. וע' בתוספת יוה"כ ליומא (פ"א) ד"ה עוברה שהריחה בשר הקדש במ"ש רש"י פ"ה דאבות בהא דלא הפילה אשה מריח בשר הקדש מריח איברים של מערכה שאלו הריחה ובאתה לטעום אין שומעין לה והכא קתני דאוכלין אותה דאפ"ל דהכהנים היו סומכין על הנס דאינה מפלת מריח בשר הקדש אף שע"ג המזבח ובברייתא דמאכילין מאשם וחטאת דלא הי' הנס נוהג אלא בנשרפין ע"ג המזבח. ולרבא דלא סמכינן אניסא י"ל דהוי איסור קלוש ומידת חסידות שלא יחזיק אדם עצמו לצדיק ויסמוך על הנס ולפיכך היו נועלין שערי עזרה אבל הכא אם לא יסמכו ויתנו לה בשר הקדש יש נדנוד עוון דמאכילין אותה בלי הכרח כיון דהוקבע הנס דלא הפילה כו' ובכה"ג מודה הכא דסמכינן אניסא עש"ב:

יז) ועי' בשו"ת עמודי אור (סי' קט"ז אות כ"ב) בחזקי' שסתם מי גיחון ולא הודו לו וכפרש"י שהי' לו לבטוח בהשי"ת שאמר וגנותי על העיר הזאת שמ"מ הכין צרכי מלחמה דלא סמכינן אניסא וכרמב"ן עה"ת ר"פ שלח. ומ"ש מתענית (דף ט') לענין צדקה דמייתי קרא דלא תנסו ומ"מ הי' אסור לנסויי אם לא משום דכתיב ובחנוני נא בזאת ולא כמו שהעתיק הש"ך בסי' רמ"ז סק"ג לפי שבוודאי יבא וכמשחז"ל עשר בשביל שתתעשר ואין זה הטעם רק לפי שאמר ובחנוני עש"ב. וכה"ג במגילה (דף ז' ע"ב) בהא דרבה ור"ז לאו בכל זימנא מיתרחש ניסא ועיין בברכות (דף ד'.) ביעקב ואכמ"ל יותר: מאתי אוהבו באמת רצוף אהבתו דוש"ת בלונ"ח מחכה למכתבו היקר ולשמוע משלומו הטוב כל הימים:

יוסף זכרי' בלא"א הרב מו"ה נתן שטערן זלה"ה אבדפ"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה