בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה חלק רביעי סימן י
ב"ה יום ד' שופטים תרמ"ה לפ"ק שאוול. ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד יד"נ הרב כו' כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י ולכל אל"ש וברכה: מכתבו היקר מיום ד' ראה הגיע לפה בשבוע העברה בעת לא הייתי בביתי ועתה בשובי מדרכי מצאתי את מכתבו בצירוף מכתבים שונים בדברים משאלות הנחוצים למעשה. ובכל זאת שמחתי לשמוע משלום תורתו אשר חכיתי לשמוע זה ימים רבים. ולקחתי לי מועד על רגעים אחדים לשום עיני גם על מכתבו ומפה"כ אשיב לו בקצרה:
במה שכ' כתו"ר שי' בפלפולא על קושית הקצה"ח (סי' רע"ט) על הרשב"ם מהר"ן דקידושין דמיגו דבידו לעשות מעשה בלא טענתו מהני אפילו נגד חזקה והביא דלמש"כ בשערי תורה בישוב קושית השעה"מ מהא דמיגו לחצי טענה דלהר"נ דמיגו דאי בעי עביד מהני אפילו לחצי טענה ולכן י"ל דבכאן דיש ריעותא אחרת שלא יוכל ליתן לו נכסים הבאים לאחר מכאן ולא עדיפא משאר מיגו דאי בעי טעין דלא מהני במקום חזקה. וע"ז כתבתי דאינני רואה שום סברא בזה לומר דמיגו דאי בעי עביד מהני אף לחצי טענה כיון דבידו גם בלא טענתו וממילא מהני גם במקום חזקה. וע"ע בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' ס"ז ד"ה ועתה נחזור כו' שהזכיר ג"כ הא דיהיב לי' במתנה ע"פ סברת הרמב"ן דהואיל ובידו לעשות מועיל אפילו לחצי טענה ועש"ב והרבה יש לדון על דבריו ואכמ"ל. וע' בית מאיר אה"ע סל"ה ס"ט דדבר שנאמן מכח מיגו מה שבידו עדיף מדין מיגו דאלו במגו שנאמן מכח שאלו רצה לשקר הי' משקר בטענה שנאמן בזה מוכרח להיות הטענה מעולה בכל פרטית כו' יעש"ב. וע"ז השיב דהרי מבואר בדבריו כיון דהכא יש ריעותא אחרת נגד העדיפות ושממילא הוי כשאר מיגו. ואינני רואה שום סברא לחלק בזה דמה נ"מ שיש עוד ריעותא שהוא לחצי טענה כיון דאמרינן דמשום דהוי בידו לא מגרע בזה המיגו דלא שייך רק היכי דאי בעי טעין אבל בכיון שבידו לעשות א"כ אין הריעותא שהוא נגד החזקה מגרע כחו וא"כ ממילא אין נ"מ ג"כ אף שהוא לחצי טענה אינו מגרע כח המיגו במה שבידו לעשות דכמו במה שהוא נגד החזקה דאיתרע ג"כ כח המיגו ומ"מ אין בידו לגרע מלהאמינו במה שהוא בידו והכ"נ אף אם יש בו עוד גריעותא דחצי טענה שאינו מועיל לסברתו במה שבידו וכמ"ש בשו"ת ושב הכהן סוף סי' כ"ח בהא דב"מ ה"ב דחזקה דאא"ח ולא לו דיש להסתפק דאפילו יש לו הנאה בזה מ"מ כיון שבידו להתירה נאמן כיבמות גבי טבל דנאמן משום שיש בידו להפריש ואף שנהנה במה שאמר שכבר הפריש דהא סתמא קתני אפילו בתרומת מעשר ועוד דגבי הקדש שאם לא הי' אומר שכבר פדה הי' צריך לפדות היום וע"כ דלאו מטעם מיגו אתינן עלה אלא כל שיש בידו להתירה ע"י איזה דבר האמינוהו וכ"מ ג"כ מהרא"ש פרק הנזקין וכפשטא דש"ס ב"ב דלא קתני משום מיגו אלא הואיל ובידו לגרשה. וביאר בזה סברת התוס' שם קלד"ב אע"ג שאם הי' מגרשה הי' פוסלה מן הכהונה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מהיבום. ואף שמרויח בזה שמותרת לכהן וקשה לכוין בסתימת דבריהם למ"ש בחרמב"ן כו' אבל הפשוט דחשיב מיגו משום שיש בידו להתירה ואף שאינו מרויח כ"כ כמו בטבל והקדש. וצריך לחלק להך דקידושין דקתני בהדיא דאי בעי פטר לה בגיטא וכמש"ש בחי' רשב"א דהתם מיירי בשעת קידושין ורוצה להבטיחה שלא תצטרך להתיבם וע"ש שהניח בצ"ע במ"ש התו' לפטור מיבום דבש"ס סתמא קתני נאמן וכ"מ לקמן קל"ה א' בתוס' ד"ה חזיא וכמש"ש רש"א לפרש דרשב"ם ולא כמו שפי' כאן דאינו נאמן להתירה לכהן עכת"ד. וע"ע בנתה"מ בכללי מיגו אות יו"ד גבי זה בני נאמן דבידו לגרשה להתירה רק לישראל דש"ה דהא כ' הרא"ש בגיטין מ"ד דכיון דבידו הוי כבעליו וגבי כהן אינו נגדו כבעלים וכן בבעל שאמר גרשתי למפרע יעש"ב לפי דרכו. ועכ"פ לפ"מ שנמשך מעלתו בישוב קושית השעה"מ ע"פ סברת הר"נ וכמו שהביא בשם השערי תורה דלא שייך מגו לחצי טענה דלאו משום טענתו הוא אלא שהוא בידו כיון דמהני מה"ט נגד חזקה ואין זה ענין לשאר מיגות שדנין על חשיבות הטענה רק שכאן הי' בידו לעשות כן גם בלא טענתו ומה נ"מ בזה שמגרע כחו עוד יותר שהוא ג"כ לחצי טענה דמ"מ על מה שטוען בידו לעשות וכמו שהביא בעצמו דלא שייך בזה ג"כ משום מיגו לחצי טענה כיון שהוא בידו וא"כ מה נ"מ שמגרע כחו יותר נאמנותו מצד הטענה ושיתחברו שני הריעותות יחד שהוא נגד החזקה וגם לחצי טענה. דמ"מ אנן לאו מצד טענתו מהימנין לי' רק מצד שיוכל לעשות כן ושלא לטעון כלל וכנ"ל. וכבר נתבאר כ"ז במכתבי הראשון ולא ראיתי לבאר הדברים יותר באשר חשבתי כי מעלתו כתבו רק דרך פלפול בעלמא מה שיש לצדד בזה. ותמהני שלא העיר מדהר"נ שמבואר בדבריו דאפילו במה שבידו לא אמרינן מיגו לחצי טענה שכתב שם וא"ת כו' והא בפי"נ גבי זה בני נאמן מפרשינן טעמי' הואיל ובידו לגרשה ואייתי למיפשט מיני' דבעל שאמר גרשתי כו' נאמן ומסיק דאינו נאמן אלמא חיישינן לה ואפילו מכאן ולהבא אין מאמינין אותו י"ל שאין אומר מיגו ואפילו מה שבידו לחצי טענה אבל הכא הרי בידו לפוטרה מן היבום ולא מרויח טפי במאי דקאמר השתא עכ"ל. ובמקור מים חיים בשו"ת בדיני עגונא דאתתא בד"ה וחזות קשה ראיתי בדהר"נ בקידושין כו' שתמה בהבנת דהר"נ שאינו מרויח במה שאמר השתא דהא דיש לו בנים כשרה לכהן ואי מגרש לה פסולה לכהן אבל באומר גרשתי' גם עכשיו פסולה לכהן אבל כוונתו בפשיטות דבאומר גרשתי את אשתי מכבר דלמפרע אין לו מיגו ולכן לא מהני לי' מיגו דאי בעי מגרש דהוי לחצי טענה אבל באומר י"ל בנים י"ל שאינו מכוין רק להתירה לעלמא וכמ"ש בחרמב"ן במ"ש מפ"מ אמרו בני נאמן הואיל ובידו לגרשה והא אי מגרש לה אסורה לכהן ועוד דאפילו לישראל נמי לא הו"ל למישרי דמיגו לחצי טענה ל"א וי"ל דהתם צריך לגרשה שלא תזקק ליבום ולא איכפת לי' שתנשא לכהן וכיון שאינה זקוקה ליבם מפני טענה זו מותרת אף לכהן. וכן מוכרח בהא דקידושין ס"ד דאי למיפטרה מיבם הא מצי פטר לה בגיטא והא ממש הוי לחצי טענה שלא תפסל לכהן דהא סתמא קתני ואפילו היכא שלא היתה גרושה קודם שנשאה. וצ"ל ג"כ כסברת הרמב"ן שאינו חושש רק לפטרה מזיקת יבום. ובז"מ קושית תו' ב"ב קלה"א ד"ה חזיא לכהנא רבא. דהא אפילו להדיוט אסורא כיון דהמיגו שהי' מגרשה ולא שהי' אומר שהי"ל בנים דא"כ הי' נאמן כדתנן זה בני נאמן ומאי מייתי עלה מלתי' דר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. דדוקא באומר יש לי בנים אמרינן שכוונתו רק שלא תהא זקוקה ליבום אבל באמר חזיא לכהנא ממילא אף לישראל הוי מגו לחצי טענה ולז"א רבא מאי ניחוש לה ומייתי הא דר"י דבעל שאמר גרשתי נאמן והיינו על להבא וע"כ דבמה שבידו אמרינן מיגו לחצי טענה אבל למאי דמסיק חוש לה דאינו נאמן אף להבא וע"כ דגם במה שבידו ל"א מיגו לחצי טענה. ומה שהעיר שם א"ז רש"א בד"ה חזיא דלעיל כ' דלא חשיב רק לפוטרה מיבום אבל לכהן אסורה י"ל כמ"ש בחרשב"א וא"ז רש"א בקידושין שם דהתם איירי בשעת קידושין דבעו מיגו דפטר לה בגיטא משא"כ בשעת מיתה דל"ל שאמר כן שתתרצה לו דהא כבר נשואה אליו ואלו לא הי"ל בנים לא הי' משקר בכדי דאא"ח ולא לו. ולכן הכא דקאמר דהוה קא שכיב דל"צ למיגו דאי בעי הי' פוטרה. וגם בדברי' יש לפקפק למ"ש הר"נ בהא דמבע"ל ביבמות אי אתי מ"ל לשקר ומירע לחזקה שמחלק להיכי שבידו לעשות כמו אי בעי פטר לה בגיטא דמירע לחזקה ולא היכי דאי בעי טען טענה אחרת ואכמ"ל. והא דלא ניחא להר"נ בתי' התו' לחלק דבעל שאמר גרשתי שאינו נאמן דגירשה קלא אית לי' וכ"פ הרשב"א והוכיח מזה דאינו נאמן במיגו לסתור החזקה לגמרי דהיינו לומר אין לי אחים במוחזק באחים דאל"כ הי"ל להיות נאמן במיגו הואיל ובידו לגרשה וע"כ כיון דאיכא חזקה דאינה גרושה אינו נאמן במיגו אבל בלאו טעמא דאי גירשה קלא אית לי' אפשר דאח"כ גירשה דליכא סתירת החזקה לגמרי אבל להר"נ בקידושין דאף נגד החזקה לגמרי נאמן שכתב דאינו ראי' מההיא דהי' מוחזק דאית לי' אחים ואמר בשעת מיתה דל"ל אחים דא"ל רבא לר"נ בר אמי זיל חוש לה דהתם שאני דאיכא קלא דיש סהדי במדה"י כו' ולכן הוכרח הר"ן לחלק שאין להאמינו לחצי טענה ואפילו מה שבידו וכנ"ל:
ובעיקר דהר"ן דלענין הלכה קיי"ל כר' דאין נאמן לאיסור דמה לו לשקר כעדים דמי ואף דאבע"ל במיגו במקום חזקה הכא בידו הוא שהי' יכול לומר לעדים כתבו גט לאשתי סמוך למיתתי כו' וע"ש ברא"ש שמחלק בין עוקר החזקה לגמרי. וגם לרמ"ה וסייעתו שפסקו כר"נ דמ"ל לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה כו' רק בדלא הדר בי' מדבורי' מטעם חזקה אא"ח ולא לו וכפרש"י ועב"י טאה"ע סקנ"ו. וא"כ אף מיגו דבידו לא עקרה לחזקה. רק י"ל דהכא דאמר בשעת קידושין יש לי בנים די"ל לפטרה מיבום ואי דמצי אמר פטרינא בגיטא והא קודם הקידושין לא הוי בידו כיבמות נ"ב ע"ב וע"ש בתוס' דלמ"ד מקנה דשלב"ל הוי כמו שטר שחרור וא"כ לר' לשיטתי' יבמות צ"ג וקידושין ס"ג דמקנה דשלב"ל ומצי ליתן גט ולכשאקחך תתגרש שעה א' קודם מותי ולכן ס"ל לר' דמ"ל לשקר כעדים כיון דהוי בידו. אבל לר"נ ביבמות צ"ב א' דאא"מ דשלב"ל וערשב"ם ב"ב קמ"ב א' ורק בדלא הדר מדיבורו הוי כעדים דעכשיו הוי בידו ואי בעי פטרה בגיטא ולכן ב"ב קל"ד זה בני נאמן משום מיגו דשלא בשעת קידושין הוי בידו ולכן פוסק רמ"ה כר"נ דלדידן דאין אמ"ק דשלב"ל לא מתוקמי הא דר' וא"כ גם לרמ"ה היכי דהוי מיגו דבידו עקרה לחזקה לכ"ע:
והנה בשעה"מ פכ"ב ממכירה ה"ט העיר ליישב עפ"ד המוהרי"ט ח"א סל"ג וסי' ק"ה ועי' בתומים בקכ"מ אות ל"ב שהביא ג"כ חילוק זה וע' בדברי משפט בחי' בנו הגר"מ אוירבאך לסי' פ"ב סי"א שהביא ג"כ מדרמב"ן בחי' לב"ב ל"ג בד"ה אמר רב זביד מפ' האומר קדשתי' וגרשתי' כשהיא קטנה וכן בפי"נ בני הוא וחזר ואמר עבדי אינו נאמן דמוכח דאף דיכול לעשות שתיהן ל"א מיגו לחצי טענה יע"ש וע' במוהרי"ט ח"א סי' ס' דהא קיי"ל בשט"ע דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו ואינו משלם אלא מחצה היינו דוקא בטוען החזרתי מחצה אבל אי טוען החזרתי הכל אינו נאמן על החצי במיגו דנאנסו דהוי לחצי טענה דאם יטעון נאנסו יצטרך לשלם החצי יע"ש. וע"כ דאף דיוכל לטעון אח"כ דפרע לו הפלגא מלוה שנאנס מ"מ הוי בכה"ג מיגו לחצי טענה. וע' ש"ך סע"ח סק"ח מש"כ לחלק דש"ה דמאן פליג לי' ומשמע דלא ס"ל כמוהרי"ט דאל"כ איך יוכל לטעון על הכל החזרתי כיון דלא יוכל לטעון נאנסו כ"א על החצי ולסברת מהרי"ט הרי כשטוען על הכל החזרתי אינו נאמן במיגו דנאנסו. ובל"ה דהש"ך צ"ב דא"כ למה נאמן אח"ז לומר החזרתי במיגו דנאנסו כיון דעל פלגא מלוה איכא חזקת שטרא בידך מאי בעי. א"כ מאי מהני מיגו דמאן פליג לי'. והארכתי בחי' לשבועות מה"ב וע' במפה"י ב"ק עג"ב אות כ"ח בים התלמוד בענין מיגו לחצי טענה. וע' תוס' כתובות פט"ב ד"ה יכול דאזלי בקושיתם לשיטתם ב"ב לה"ב ד"ה ואם יע"ש בתו' לג"ב ד"ה ואם טען ועשו"ת מים חיים חיו"ד סנ"ג בחי' לב"ב לג"ב רשב"ם ד"ה והדרי פירי משש"ב וע' תוס' ב"ב קלד"ה ד"ה הואיל וע' תו' יבמות קיו"ב ד"ה באותו שעה אמאי לא מהני במיגו דגרשתני ואף דתפסול עצמה מכהונה וכתו"י כתובות כ"ב ועשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"ט אות ד' ובספרי זכ"י בחי' ליבמות קי"ח משש"ב. ועתוס' כתובות טז"ב ד"ה וליחוש וערש"א דאף שטוען שפרע כולו מ"מ יהי' נאמן אמנה במיגו דאלמנה נשאתיך ומבואר מדבריו דבכה"ג הוי מיגו לחצי טענה. ואולם יש לדחות לפמ"ש בתומים בקכ"מ ס"ק צ"ז ליישב קושית השמ"ק לכתובות פ"ט דבאין לה עדי גירושין נאמן במיגו דלא גרשתיך ונתתי לך כתובה והא נייח לי' לטעון פרעתיך דאף דימות לא יצטרכו יתומים לפרוע לה כתובתה וכ' דבאמת מיגו לחצי טענה מיגו גרוע הוא דסתם אשה משמרת גיטה ולכך איפא במיגו כל דהוא מהימן הבעל. ומיושב גם דרש"א הנ"ל כיון דיש כאן ריעותא שאין גיטה בידה. ובל"ה אין סתירה למ"ש בהא דב"ב ל"ו בהני עיזי דאכלי חושלא דיכול לטעון עד כדי דמיהן לקוח בידי וברשב"ם דאף דטען טובא יותר מכדי דמיהן דמ"מ יש לו מיגו לטעון שחייב לו בעד אכילתן ואח"כ לקחן ממנו בשביל ההיזק ומגיע לו יותר מכדי דמיהן וע"ע בתומים בכ"מ אות ע"א ע"ב ע"ג ובשו"מ תליתאה ח"ב סי' ס"ה ואכמ"ל. והכ"נ י"ל דיוכל לטעון אלמנה נשאתיך ופרעתיך מנה. ובזה ניחא ג"כ קו' התוס' דלעיל דהרי הכא ג"כ י"ל מיגו דלא גרשתיך ושפרע המזונות עד עכשיו ולהבא בידו לגרשה וע' בהפלאה לכתובות פ"ח ד"ה הוציאה בא"ד אבל אין לומר כו' וע' בשער משפט בכ"מ אות ג' במש"כ לדחות דברי מהרי"ט הנ"ל יע"ש. עוד בסי' קמ"ב ס"א ואין כאן מקום להאריך:
ובמ"ש כתו"ר במה שכתבתי ובלא"ה אכתי לא הועיל לסלק קושית הקצה"ח בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר דאכתי לא נחית לחלק בנכסים שנפלו לאחר מכאן כו' ותמה דהרי קושית השעה"מ דאף בנכסים שישנן בעולם ג"כ הוי מיגו לחצי טענה. כוונתי בפשטות דלמאי דמשני ל"צ בנכסים שנפלו לאחר מכאן וא"כ י"ל ממילא למאי דאסיק אדעתי' לענין נכסים שנפלו לאח"כ ממילא ה"ה איכא לאוקמי גם על נכסים של עכשיו כיון דליכא מיגו דהוי לחצי טענה וכן למאי דמסיק לאוקמי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ממילא גם על הני נכסים ליכא מיגו וכן מצאתי אח"כ בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט' שהביא לפרש כן. ורק דלפ"ז קשה לרשב"ם ותו' לעיל קלד"ב באמר זה בני דאנכסים שנפלו לאח"כ לא מהימן רק בידוע שהוא בנו ואמר שהוא בכור ועל אותן נכסים נאמן מטעם מיגו וא"כ למה מהימן הא הוי מגו לחצי טענה ורק בל"ה אין זה קושיא בפשיטא ממה שאינו יכול להקנות נכסים שנפלו לאח"כ או כשהוא גוסס שאנו דנין על עיקר הטענה שהוא טוען עכשיו ולא נחית אדעתא שישעבד לו הנכסים שאח"כ ולא איכפת לי' בזה וכה"ג כתב בשו"מ תליתאה ח"ב סי' ס"ה וע"ש ברביעאה ח"ג סל"ג דמיגו לחצי טענה לא שייך רק בטוען על שתיהן ולא היכי שהחיוב בא ממילא אח"כ לענין מודה בשטר שצריך לקיימו שנאמן לומר פרוע במיגו דמזויף והא במזויף גוף השטר של המלוה לצור ע"פ צליחותו אבל כשטוען פרוע הנייר של הלוה וליכא מיגו להפטר גם מהחוב דהוי לחצי טענה ולא מסתבר דזה הוי כמחילה מצד שהניח השטר בידו וכן הקשה בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט' דדוחק לאוקמי שאין הנייר ש"פ או דמודה שהנייר זייר לי' המלוה אפשיטא דספרא. וע"כ כיון דבאמת אינו טוען על הנייר רק על גוף הלואה כו' וע"ש עוד במ"ש בדהתו' ב"ק עב"ב יעש"ב. והכ"נ כיון שיכול ליתן לו במתנה הנכסים שיש לו והנכסים שאפשר שיבואו אח"כ הוא נגרר ממילא ולא שייך לגרוע המיגו בטענתו מצד מה שאפשר במציאת שיגיע לאחר זמן זכות להיורש ואין רצוני להכנס יותר בפלפולים במה שדשו בהם רבים: ז"ז במה שכתבתי ביתר דברי פלפולו בדבר שאינו קצוב ודשלב"ל ביחד לא מהני לרבנן גם במעכשיו. שכ"ז בלי הכרח כיון דאמר מעכשיו דלא הוי דשלב"ל ובפרט להלח"מ דהא דדשא"ק לא משתעבד משום אסמכתא. והעיר בזה במה שכתבתי לו מכבר בתשובה להשיג על הלח"מ. הנה לפי ההעתק שלפני שכתבתי בזה"ל הגם דלמעיין במהריב"ל ח"א במ"ש הרמב"ם פי"ז ממכירה וכן הורו רבותי ובפכ"ה ממכירה כ' ויראה לי והטעם דכל מלתא דערבות הוא אסמכתא אלא דבההיא הנאה כו' וי"ל דאלים האי טעמא דאפילו בדשא"ק גמר ומשתעבד ואפשר שזאת היא דעת רבותיו על הרמב"ם ולכן כ' בהך דערבות וכן הורו רבותי כו' וכנראה נשמט זה במכתבי שלא רציתי לכפול ממה שכתבתי לו מכבר ושעכ"פ לדהלח"מ אין מקום לזה. גם מדהסמ"ע בסקל"א ס"ק כ"ה שהזכיר כבודו שהערותי בעצמי במכתבי אליו ולמעיין בדרישה שכ' זה בדהראב"ד שהולכין אחר דעת הנותן שהוא רגיל ואמוד משתעבד אף דהתם סובר כיון דמשתעבד ליתן כל מה שיצטרך הוי קצוב משא"כ בערבות דמצטרף אסמכתא דערבות לדשא"ק ואזלינן בתר אומדנא וע"ש בפרישה ששמין בדעת הערב כמה רגיל כו' וזה שייך בערבות שעיקר השעבוד הוא אסמכתא רק דגמיר ומשעבד נפשי' במה דמהימן לי' ולכן בעינן אומדנא כמה הי' עומד להיות ערב באינו קצוב שיהי' שייך שהאמינו על זה אבל היכי שמשתעבד בלא ערבות אין מקום לחלק גם בדשא"ק ודשלב"ל ביחד ולהפקת רצונו ארשום לפניו קצת הערה במה שכתבתי בספרי זכ"י ביבמות פ"א להיות למשל על סגנון קצר במה שציינתי שם על אותו סוגיא ב"ב קכז"א במ"ש עה"ג ורש"ל גורס רב שרביא קודם וליתא לפנינו ברש"ל ואולי כוונתו על הרשב"ם שהחליף הגי' רב שרביא קודם ובספרי זכ"י שם העירותי מהא דיבמות ע"א א' כגון טמטום שנקרע כו' רב שרביא כו' וערש"י שבת קלה"א והיינו דלמה הוצרך רב שרביא לדחוקי שהוציא ראשו חול"פ כו' ולא משני כשמעתא דהכא כגון שנקרע כו' בין עשיית הפסח לאכילה דע"כ דקאי ג"כ ארב שיזבי ורק לגי' הרשב"ם דגריס רב שרביא קודם ניחא. ולפירש"י שבת קל"ה א' כל שאמו כו' שאין ממתין עד ח' אלא נימול מיד. אך לפי' רשב"ם דהכא בד"ה אף אינו נימול לח' לדחות שבת וא"כ מ"מ לא מעכב אכילה. ובמה שכתבתי שם וע' ב"ב קכ"ז א"ר אמי בטמטום שנקרע ונמצא זכר לענין בכורה דא"ק כי יהי' בן כו' ואף דר' אמי לשיטתי' ביבמות פג"ב דחולץ דס"ל דהכא שאני דקרא איצטרך כיבמות כד"א והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול לייבם וערשב"ם ב"ב קכ"ו דוהי' הבכור דנחלה קרא יתירה הוא: וכעת הנני חותם מכתבי בשלו' וברכה אוהבו המתרפק באהבתו ודוש"ת כל הימים ומחכה לשמוע תמיד משלום תורתו:
יוסף זכרי' שטערן אבדפ"ק המחבר ס' זכר יהוסף: