בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה השמטות סימן ח
ב"ה יום א' כ"ד אדר תרנ"ג שאוול:
שפעת ברכות לכבוד ידיד ה' ויודעי שמו הרב כו' כש"ת מהר"ש אברהם רזעכטע נ"י ולכל הנלוים אליו יתענגו על רוב שלום:
מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו במ"ש הלב"ש סל"ז סכ"ו בהג"ה אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ וכמש"ל ס"י אין מוחין בידו דע"כ דקאי אדלעיל בעלה עלי' מראה ריאה ונשארת הבועא גבוה מבשר הריאה וכמו דמקיל בס"י בבועא מעל"ע וכמו שהבין ג"כ בס' דעת חכמים סי' ל'. ורק מש"ש שהיא טעות המעתיק שלא במקומו. זה אינו שלפ"ז לא הי' מכוון לשונו ומה"ט נ"ל דאם מצד אחד בועא ומצד השני טינרי נמי טריפה דהוא כש"כ מהיכי שיש מראה ריאה ובולטת. וע"כ דלאחר שסיים הדין הנלמד במכש"כ מדין הקודם דדוקא אם שוה מצד אחד ומראה ריאה מסיים דבהפ"מ אף אם בולט לחוץ וגבוה מבשר הריאה יש לסמוך ג"כ על מה שנתכסה ויש לו מראה ריאה. אך א"צ לזה דפשטות דהלב"ש דקאי על מה דסליק מיני' שבטינרי צריך לבדוק אם יש קצת הבדל דבהפ"מ יש לסמוך שיהי' הפרש רק בשרשו לבד והיינו רק בכה"ג שכתב לעיל בשמ"ח ס"י מיהו אם רחוקים בשרשם ב' שערות ונגעו אהדדי יש להכשיר בכה"ג כשיש מראה ריאה על אחת מהן. וכמו שרמז הלב"ש בעצמו לעיל סוס"ק ל"ו שממ"ש לקמן סכ"ו יתבאר שאין להתיר מעל"ע רק בהפ"מ שקאי על דבריו אלו בהג"ה. ואולי שצ"ל סעיף ו' ששם מפורש ואם למטה יש הפרש ולמעלה נגעי אהדדי יש להכשיר ובהפ"מ דוקא. וע"ש בס"ק ל"ה מה שהעיר על הפמ"ג בש"ד ס"ק י"א וכן העיר בראש אפרים ס"ק ק"ז על הפמ"ג בש"ד סוס"ק ל"ב וע' בס' תורת הזבח סל"ד בהעלה שלמה שדחה השגתו דגם הפמ"ג מודה דכל שיש עליו מראה ריאה מב' הצדדים אף שבולטת מב' הצדדים יש להקל כמו בשיפולי שכ' הפמ"ג ורק בבועא שמצ"א הוא בועא ממש בגובהה ובמראיתה כו' יע"ש שהביא ג"כ דהלב"ש שהזכיר ג"כ דהפמ"ג והניחם בצ"ע וע' בס' מאירת עינים ממפרשי הים בשורש רביעי ענף ששי אות ט' העתיקו ג"כ דהשמ"ח סכ"ו והר"ש סק"מ והשפ"ד ס"ק ל"ב שהועתק ג"כ בהגהת הלב"ש ובסעיף ח' העתיקו ג"כ מ"ש הלבושי שרד בועא מצ"א וטינרי מצד הב' טריפה ולא העתיקו סיום דהלב"ש אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ כו' יע"ש בענף חמישי דבועא וטינרי הסמוכין בהפ"מ אף שאין בשרשם כלל יעש"ב בס"ק י"ח. וגם בס' מורה לזובחים מבעל מלאכת שמים בהלכות בדיקה סי' ט' אות ז' העתיק ג"כ להלכה דהשמ"ת והאחרונים וגם דהל"ש בהגהותיו לסכ"ו ודילג ג"כ מ"ש הלב"ש ומיהו כו' יע"ש בסי' י"א ובתוספת הלכה אית ס'. וכן בשאר ספרי הבודקים כמו בבית יצחק בתקון הבית סק"ג ובזבחי רצון סי' י"ג במוספין סק"א וכדומה להם שהעתיקו דהל"ש והשמיטו ג"כ סיום דבריו ובהפ"מ כו'. ורק בעצי לבונה סל"ז ס"ה בסופו העתיק דהל"ש וקיצר בהעתקתו בלי השגחה שדילג מ"ש כמ"ש בס"י ששם מבואר עיקר חידוש הדין באיזה אופן שמקיל בהפ"מ:
והנה בדעת חכמים סל"א הביא מה שהשיב לו הרב המגיד מבראד רש"ק שמעייל בדהל"ש מה שאין בו שום רמז רמיזא והיפך המכוון למה שציין בס"י וכ' דמה שהקיל בהפ"מ היינו אם לא בדקו אם אין ביניהם הפרש דמוקמינן על חזקת כשרות כיון דנשחטה הותרה וא"צ לבדוק אח"ז ואף שאם לא נמצא שאין הפרש י"ל דמודה דאף בהפ"מ טריפה. הנה מ"ש שא"צ לבדוק הוא שלא בדקדוק אגב שיטפא דודאי כיון דאיכא לברורי צריך בדיקה בדאיכא ריעותא דיש בועא וטינרי בצד אחד וכמו בכסדרן דצריך לראות מקום עמידת הסירכא שמא לאו בכסדרן והנפיחה מעכב לש"ך וממילא לא בדק טריפה כשמ"ח סי' ל"ט ס"ח ובש"ך דכל שניקב מב' צדדים כל שאין ידוע בבירור להוציאו מחזקתו באיסורו עומד. וע' רשב"א סי' ר"ב אם אירע בבהמה שום מאורע שצריך בדיקה ולא הספיקו לבדוק טריפה וע' רשד"ם ח"ב סל"ז. ובפרט דכאן לא שייך נשחטה הותרה כסי' נ' ס"א בהגה בדבר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה יע"ש בש"ך סק"ג ובפליתי ול"ד להא דסל"ט ס"ה מהרשב"א בתשובה בנסתפק בגב או בחיתוך דנשחטה הותרה וע"ש בפר"ח ס"ק ט"ו ובר"ס כ"ט ועכ"פ התם הספק אם יש כאן ריעותא דמחיתוך לחיתוך לא הוי ריעותא כמש"ש בט"ז וש"ך דעדיף מנאבדה שהיא לפנינו שלא הי' כאן שום ספק מחיים משא"כ בדאיכא ריעותא לפנינו שיצאה מהרוב דבהמות כשירות ובכה"ג בנאבדה הריאה שהי' ריעותא שצריכין לבדוק אחר רוב בהמות שיש להן ריעותא כזו וכמ"ש בשו"ת מוהריא"ז ענזיל בסצ"ג יעש"ב. וע' בשו"ת חמדת שלמה חיו"ד סי' ב' משש"ב בענין ריעותא מחיים ובתשובה כתבתי ליישב בפשיטות ובמורווח ואין רצוני להאריך כאן מה שאין נוגע לעיקר השאלה וגם מ"ש הרש"ק שלדעתו הכוונה בלב"ש כפשוטו להכשיר בהפ"מ בבועא מצ"א וטינרי מצ"א דאין כאן חשש טריפות כיון דזה בועא וזה טינרי ומלבד שאין זה בכוונת הל"ש כמש"ל ולא הזכיר שום סברא כל דהוא לחלק כיון דגבי בועא ומורסא מצד הב' פשוט לכל האחרונים שהסכימו דהוי בועא מעל"ע וכמ"ש בעצמו בטוטו"ד תנינא בקו"א תשובה נ"ז [ואם שבעיקר הדין בבועא מעל"ע תליא רק במנהג מקומות וכמו שהסכימו הת"ש והל"ש וכל האחרונים לדהט"ז דהוי חומרא בעלמא] וכנראה שנמשך בזה אחר סברת החסד לאברהם סי"ז בחיו"ד שרמז לו השואל שהשיג על הלב"ש והעלה דכל שהוא מעבר הב' טינרי כשר בלי פקפוק ואין אתי כעת החסל"א אשר השאלתיו בעיר אחרת ורק כפי שהוא טעמו בס' מנחת יוסף בקו"א סי' ל"ו אות י"ט וע"ש שמפקפק על דבריו קצת יעש"ב. ובדעת קדושים סל"ז ס"ק ט"ו שהביא ג"כ דהלב"ש אודות בועא שצדה א' במורסא ויותר מסתבר כיון שכל דהוא מהבועא גבוה וקלקלה עור התחתון דריאה הוי כל התפשטותה בועא אף במקום שאינו גבוה ובסי' כ"ו סס"ק ל"ד דלפעמים העיר דע"ג בועא עב הרבה וטינרי הי' מקום לומר שאינו מעל"ע כי עור העב אינו מוגלא והו"ל קצתה טינרי כו' ולא רציתי להאריך יותר בענינים כאלו שאין להם מקור רק מדברי האחרונים ואשר דעתם מבואר היטב בכ"ז. ובזה אחתום מכתבי ואו"ש לו ולכל אשר אתו ממני הכותב בטרדה רבה הדו"ש ושלו' תורתו. אוהבו באמת המכבדו כערכו הרב: יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב מוה' נתן שטערן זלה"ה. מחבר ס' זכר יהוסף: