בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה
שלמה השמטות סימן ה
שיל"ת יום ד' לסדר בהעלותך את הנרות. שנת מאורו"ת לפ"ק אזארקאוו: אשד נחלי ברכה ונהרי שלו' יזנקו לכבוד ידידי ה"ה הרב הגאון המפורסם. הנודע ביהודא ובישראל גדול שמו:
איש האשכולות. מגזע הקדושים אשר בארץ. נ"י פ"ה עה"י, צדיק ונשגב כו' כקש"ת מחו' חיים ברלין שליט"א אבד"ק קאברין והגליל. בהגאון האמיתי. מאור הגולה. חו"פ כקש"ת מוה' נצי"ב אב"ד ור"מ בוולאזין זצ"ל: אחרי דרך מבוא השלו' כמשפט האהבה ליראי ד':
הנה בלי ספק קבל הדרת גאונו את מכתבי אשר בו נתתי למר תשואות חן על אשר מלא שאלתי גם התנצלותי שלא יכלתי להשיבו על אתר בד"ת מפני שהי' נחוץ לי לשום לדרך פעמי. ועתה כאשר נפניתי עיינתי בדבריו. ומצאתים בנוים על אדני השכל ובעומק. אולם בכל זאת תורה היא. ועלתה בידי לפלפל בהם ולשעשע עם כ"ג בשעשועי אהבת תורה ואת אשר יבחר יקרב: א) הנה בעיקר תמיהת כ"ג על הפמ"ג בפתיחה לה' שבת דאשתמיטתי' דברי המג"א (בסי' רע"ח) שנראה דעתו כמו שעלה בתחלה בדעת הפמ"ג לומר דבכל הני דמסתפקן לנו ח"מ י"ל דאין מוציאין מידו. תמהני על תמיהתו שלא ראה דברי הפמ"ג במקומו בסי' רע"ח סק"א בא"א. מה שתמה על המג"א וכתב גם לפ"ז מי שיש בו חיוב ספק של מיתה ותשלומין פטור ממון והא ליכא ב' רשעיות ואי דיני שמים כרת אין פוטר. ונ"מ טובא בזה"ז וכו' ומסיק והדברים ארוכים ואי"ה יבואר במק"א עכ"ל הפמ"ג. וכנראה שרמז ג"כ בזה למ"ש בפתיחה לה' שבת וז"ל. ומיהו י"ל דספיקא דדינא לכל באי העולם יש לומר דאין פוטרין אותו ממון דדוקא חייבי מיתות שוגגין הואיל ואלו אתרו בי' פטור נמי בשוגג משא"כ כה"ג דמספיקא לא קטלינן לי' מחויב ממון עכ"ל. והיינו כסברת רש"י בב"ק (דף ל"ה.) דספק ח"מ חייב בתשלומין דכיון דמספיקא לא קטלינן לי' מחויב ממון. יע"ש בפמ"ג שרמז ג"כ לסוגיא דכתובות אלו נערות במעביר וזורק יע"ש. ואח"כ תמה כ"ג על המג"א (בסי' רע"ח) דפשיטא לי' דספק חיוב מיתה פוטר מתשלומין. דאשתמיטתי' דברי רש"י הנ"ל בב"ק (דף ל"ה.) ד"ה ומנא ידעינן דמבואר שם בסתמא והוי ספק חיוב מיתה בתשלומין עכת"ד והיא קושיא נפלאה: ב) ונלפע"ד לתרץ קושייתו על המג"א דזה פשוט לדעתי דחזקת ממון של המזיק אינו חזקה. כיון דאפילו אם הי' מתחייב מיתה וקלב"מ ג"כ הי' צריך לשלם לצי"ש כב"מ (דף צ"א.) ת"ר החוסם פי הפרה ודש בה לוקה ומשלם כו'. וכ' רש"י אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמי תשלומין עלי' שאין כח לענשו בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם כו'. א"נ אי תפס לא מפקינן מיני' יע"ש. ויע"ש בתוס' ד"ה בבא כו' אבל הכא דחייב לצי"ש חיובא מעליא הוא ושפיר קתני משלם. ויע"ש באסיפת זקנים וז"ל חובה עליו לשלם ואנן זיל הב לי' אמרינן לצאת ידי חובתך ומ"ה קתני משלם יע"ש. ויעי' בחו"מ (סי' כ"ח) בש"ך ב' יש"ש. וכיון דחיובא מעליא הוא על המזיק לשלם עכ"פ לצי"ש. וגם ספק שיכול להיות שחייב בדיני אדם לשלם [באם אינו מחויב מיתה דהא הוי ספיקא] איתרע חזקת ממון של המזיק. לפ"ז י"ל דזה סברת רש"י בב"ק (דף ל"ה) הנ"ל דס"ל בסתמא דחייב לשלם מספק. כיון דהחזקת ממון של המזיק איתרע כנ"ל. ואדרבה יש חזקה להניזק שלא נתחייב המזיק מיתה כמ"ש הצל"ח בפסחים (בהשמטותיו אחר פרק א' בדפי הס' ל"ט. לפסחים דף י"ד ע"א בד"ה תנן התם) וז"ל כי הנידון חוץ חזקת כשרות שלו יש לו עוד חזקה שלא נתחייב מיתה שהרי עד עכשיו אינו חייב מיתה כו' עכ"ל. היוצא לנו מדבריו שלכל אדם יש לו חזקה שלא נתחייב מיתה. א"כ החזקה מעידה שהמזיק לא נתחייב עוד מיתה ומ"ה מחויב לשלם. ושפיר כ' רש"י דחייב בסתמא מפני שהוא ספק חיוב מיתה. [אף דבשו"ת שיבת ציון (סי' ע"ו) השיג על אביו דלפי דברי הצל"ח יקשה בקידושין (דף פ'.) דאמר ר"י סוקלין על החזקה ואין שורפין תרומה על החזקה וטעמו מבואר שם בסוגיא דגבי תרומה מוקמינן חזקה נגד חזקה דיש להעיסה חזקת טהרה. ולפי דברי הצל"ח מה נשתנה שריפת תרומה מד"נ ולמה סוקלין על החזקה הלא יש להנדונית חזקה שלא נתחייבה מיתה עד עתה עכת"ד יע"ש. אולם יעי' כ"ג בשו"ת תפארת יוסף (חיו"ד סי' ג') שמתרץ קשיית השיבת ציון על הצל"ח בטוב טעם. דמחשבינן זאת לחזקה שלא נתחייב מיתה. אולם היכי אמרינן דבחזקה לא יוכל להוציא מחזקה רק באופן שהאיש שאנו רוצין להוציאו מחזקתו לא עשה בעצמו פעולה להכניס עצמו באותו חזקה שבא להוציאו מחזקתו וכמו תרומה דהי' לה חזקת טהרה ורק התינוק שהי' בחזקת טמא מכח חזקה דתינוקת מטפחין נגע בהתרומה ע"כ אמרינן דהתינוק בחזקתו לא יכול להוציא התרומה מחזקת טהרה שהי' לה קודם נגיעת התינוק. משא"כ באופן דהאדם בעצמו על ידו הוציא עצמו מחזקתו הקודמת והכניס עצמו בחזקה השנית אז הולכין שפיר בתר חזקה וכמו ברוצח שהרג את הנפש דהוא גופא ע"י מעשיו הוציא עצמו מחזקתו שלא נתחייב מיתה והכניס עצמו בהרוב שהרג איש אשר רוב אנשים לאו טריפה נינהו א"כ בזה ל"ש לאוקמי אותם בחזקה דמעיקרא שלא נתחייבו מיתה. דהרי הי' רק בחזקה זו כ"ז שלא עשו מעשה כזו המחויבים מיתה עפ"י התורה יע"ש ודפח"ח. ומתורץ שפיר קושיית השיבת ציון על הצל"ח עוד הקשה השיבת ציון על הצל"ח דלא מצינו חזקה כזו בש"ס שיהי' חזקה בדרך שלילה דלא הוי בתכונת גופה אלא מצד חוץ דרך שלילה דעד עכשיו לא נתחייב מיתה ולא הי' רשאי להרוג אותה יע"ש. ולפענ"ד אינו קושיא דמצינו בתוס' ריש נדה (דף ב' ע"ב) בד"ה והל"ל וז"ל דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית עכ"ל התוס' יע"ש. וזו החזקה שאינה טמאה ודאי ג"כ הוי בשלילה ואפ"ה מקרי חזקה. היוצא לנו מזה דדברי הצל"ח שרירים וקימים. ואף לפי מה שהעלתי ב' הרב תפארת יוסף דאם עשה מעשה שחייב מיתה הוציא עצמו מחזקתו שאינו חייב מיתה. ואז הולכין שפיר בתר חזקה השנית שחייב מיתה זה א"ש אם עשה מעשה שבוודאי חייב מיתה. מצד חזקה השנית או מצד הרוב. אולם בנ"ד דעשה רק מעשה שהוא ספק חיוב מיתה. בזה שפיר י"ל דנהי דהוציא עצמו מחזקתו שבוודאי אינו חייב מיתה. אבל עכ"פ יש לו עדיין חזקה שאין לו חיוב מיתה בוודאי כסברת תוס' בנדה הנ"ל. וא"כ כל זמן שלא נדע בבירור שהוא חייב מיתה לא נוכל להוציאו מחזקתו הראשונה כלל וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א.) מספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק ויעי' בתבואת שור (סי' י"ח ס"ק כ"ט) ולפ"ז לא נוכל להוציאו מחזקתו הראשונה רק בידועה ודאית דהא החזקה הראשונה שאינו מחויב מיתה מכריע הספק שבוודאי אינו מחויב מיתה. ושוב חייב המזיק לשלם ושפיר כ' רש"י דחייב לשלם בספק אם מחויב מיתה]:
ג) אמנם במה שכ' המג"א (בסי' רע"ח) דבספק חיוב מיתה א"צ לשלם מספק. דכ' בשם הטל אורות דהטור מספקא לי' אם הלכה כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור. או דהלכה כר"י שס"ל דחייב. מ"ה ס"ל דא"צ לשלם מספק דהמע"ה בזה הספק י"ל דגם רש"י מודה דפטור מלשלם מדהוי ספיקא דדינא. והא כבר כ' הכנה"ג ביו"ד (סי' י"ח) דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וכ"כ המל"מ בפ"ב מה' טומאת צרעת יע"ש. א"כ החזקה שיש להמזיק שלא נתחייב מיתה לא יכול להכריע הדין אם מלאכה שאצ"ל חייב או פטור. ומ"ה המע"ה נהי דהחזקת ממון של המזיק איתרע מפני שעכ"פ חייב לצי"ש מ"מ אין כח ביד הב"ד להוציא ממנו כיון דהמזיק יכול לומר קים לי כר"י דחייב מיתה. וממילא א"צ לשלם והמע"ה ובזה מודה רש"י להמג"א וא"ש ומתורץ קושית כ"ג על המג"א:
ד) באופן אחר נלפע"ד לתרץ קשיית כ"ג ע"פ מה שמצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' נ"א) מהגאון הקדוש אבד"ק לובלין שליט"א. וכעת איתן מושבו בירוש' ת"ו שהביא חקירת הפמ"ג שהביא כ"ג. ותמה עליו מדברי המג"א (בסי' רע"ח) דמפורש שם דבספק חיוב מיתה פטור מתשלומין. ומתרץ דשאני ספיקא דדינא שאין בידינו להכריע להלכה דזה הוי כמו ספק בחסרון ידועה ושייך לומר בזה המע"ה דאם הי' בזה"ז שדנים ד"נ אפשר שהיו מבררים הלכה שחייב מיתה מ"ה פטור מתשלומין מספיקא משא"כ בספיקא דדינא שבתלמוד החליטו זאת לספיקא [עד ביאת אליהו] וכן בספק המציאות באופן שא"א להתברר עוד. וכן בספק ביה"ש י"ל שפיר דלא נפטר מתשלומין כיון שהוא פטור ממיתה או מלקות ע"י ספק כזה שאין שום ב"ד יכולין לחייבו וכעין זה מחלק היש"ש בב"ק (פ"ב סי' ה') לענין אם מהני תפיסה בספיקא דדינא יע"ש עכת"ד התורת חסד ודפח"ח. אולם הגאב"ד דלובלין הי"ו לא עמד על הערת כ"ג לתמוה על המג"א מדברי רש"י בב"ק דף ל"ה.) הנ"ל אולם לפענ"ד בתירוצו של הרב תורת חסד הנ"ל על הפמ"ג. מתורץ ג"כ הערת כ"ג מדברי רש"י בב"ק הנ"ל. דהא שם בב"ק מיירי מספק דמציאות אם הי' צריך לאפרו או לא שלא יוכל הספק להתברר כלל דהא מיירי מסתמא כמ"ש רש"י שם מ"ה בזה מודה המג"א דחייב לשלם כיון שהוא פטור ממיתה ע"י ספק כזה שאין שום ב"ד יכולין לחייבו. [והצעתי קושיא זו של מהר"ח ברלין על המג"א מרש"י ב"ק הנ"ל לפני הגאון המובהק הקדוש מוהר"א אבד"ק סאכטשוב שליט"א. וגם לפני מחותני הגאון המובהק הקדוש מוהר"י לאנדא שליט"א אבד"ק נאשעלסק ותירצו שניהם בסגנון אחד כמו שתרצתי באופן השני. והודות לד' שכוונתו לדעת הגדולים הי"ו]. ואין להקשות על תירץ השני דהא יכול המזיק לומר דהי' צריך לאפרו א"כ מחויב מיתה וממילא פטור מתשלומין ז"א דהא אף אם יאמר כן לא יהיה נאמן דאין אדם מע"ר. ועי' בס' עץ הדעת טוב בשבת (דף ק"ו) ד"ה והיש"ש ב"ק ויעי' ג"כ בס' מטרה הטהורה על ה' שבת (בסי' רע"ח) שהרגיש ג"כ בקושית כ"ג ותירצה:
ה) ומה שהביא כ"ג לתרץ קושייתו על המג"א בהקדם מה שהקשה בהגהות החדשים בש"ס דווילנא ב' גאון אחד לדעת רש"י ז"ל בסוגיא דהמניח שם ד"ה מתני' בשוגג דמקלקל נמי פוטר מתשלומין. א"כ יקשה הא דר' אבין בכתובות (דף ל"א.) הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פעור שעקירה צורך הנחה היא. ולמה לי' למימר שעקירה צורך הנחה. הא בלא"ה פטור מתשלומין משום מלאכת קריעת השיראין ונשארו בצ"ע עכ"ד כ"ג:
ו) נלפע"ד לתרץ קושיא זו ע"פ מה שכ' התוס' בסנהדרין (דף ע"ט) דרבי נמי אית לי' הקישא לענין ממון אחר כגון זרק חץ בשבת וקרע שיראין או לדמי ולדות בהדי מיתה דאשה. אבל לענין דמי הנהרג דוקא פליגי משום דגלי רחמנא ונתת נפש תחת נפש וכו' ממון עכ"ל, לפ"ז שפיר איצטרך לי' להש"ס לומר שעקירה צורך הנחה היא והחיוב בא מצד החץ שזרק בשבת מתחלת ד' לסוף ד' דבזה שפיר הקישא דבי חזקי' מכה אדם ומכה בהמה גם לרבי א"ש דגם בשוגג פטור מתשלומין כיון דהחיוב מיתה מצד זריקת החץ מתחלת ד' לסוף ד' והחיוב תשלומין מצד קריעת השיראין דהוא דבר אחר. אבל אם הי' החיוב מיתה וגם התשלומין מצד קריעת השיראין דחיוב שניהם בדבר אחד אז לא הי' פוטר מתשלומין כמו לענין דמי הנהרג דחייב בתשלומין ומתורץ קושית גאון הנ"ל על הש"ס:
ז) וכ"ג תירץ קושייתו על המג"א מדברי רש"י בב"ק (דף ל"ה.) הנ"ל. בהקדם קשיית הגאון בש"ס דווילנא בכתובות (דף ל"א.) דמשום קושיא זו הוכיח רש"י שיטתי' דספק חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין וא"כ לפי הברייתא דאיסי בן יהודא דאינו חייב על אחת מהן. הרי לא משכחת לה שיהא פטור מתשלומין מחמת חלול שבת אלא בגוונא שעשה אחת מהנך דלא מספקן או שעשה שתי מלאכות וחייב מיתה על אחת מהן ממה נפשך. והשתא ניחא דדוקא משום שעקירה צורך הנחה היא פטור הא לא"ה לא הוי מיפטר מחמת קריעת השיראין לבד כו' עכד"ק. התירץ היא חריצות ועמוק. בכל זאת לפענ"ד יש להעיר בו דאשתמיטתי' במחכת"ר לפי שעה דברי רש"י בזבחים (דף ע"ח.) ד"ה א"א שלא ירבה מין על חבירו כו'. ולא ידעינן הי מינייהו בצר לי' וכי מתרינן בי' לא ידעינן משום מאי נתרי בי' כו'. ואע"ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר. בשעת התראה מיהו ספק היא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא עכ"ל רש"י א"כ מבואר בדברי רש"י ז"ל שס"ל דאף אם היא ממה נפשך אפ"ה מקרי בכה"ג התראת ספק. [ואף שהתוס' חולקים בזה שם על רש"י יע"ש. אבל רש"י מפורש דס"ל כן] וא"כ בנ"ד אף דעבר על שני איסורין שחייב מיתה עליהם שכ"א ספק הוא. אף דהוי ממנ"פ אפ"ה הוי התראת ספק ואמאי פטור מתשלומין אף דעקירה צורך הנחה ואף דקרע שיראין מ"מ כיון דהוי התראת ספק אינו מחויב מיתה. והא לרש"י בספק חיוב מיתה חייב בתשלומין ואף דהרמב"ם פוסק התראת ספק שמה התראה. מ"מ כבר כ' הנוב"י (מה"ת חאה"ע סי' ע"ז) והעלה לחלק דדוקא בחייבי מלקיות הוא דס"ל לר"י דהת"ס הוי התראה. אבל בחייבי מיתות אף דאיכא תנאי דגם בזה ס"ל דהוי התראה מ"מ ר"י גופיה ס"ל בחייבי מיתות דלא הוי התראה. והכריח כן ממס' מכות (דף ט"ז.) אי לר"ל תרי תנאי אליבא דר"י וכו' ואמאי לא אמרו אי לר"ל ור"י תרי תנאי אליבא דר"י דהא גם לר"י קשה דר"י אדר"י בהתראת ספק אלא ודאי לר' יוחנן לא קשיא דר"י אדר"י בהת"ס דיש לחלק בין מלקות למיתת ב"ד יע"ש. ויעי' בתשובת הגרע"א שייחס אל הנוב"י סברא זו (בסוף סי' ק"ז) יע"ש. וא"כ בנ"ד בכתובות (דף ל"א) דמיירי בחיוב מיתה הת"ס לא שמי' התראה. ואף לפי מ"ש הנוב"י (בח"א א"ח סי' ל"ה בד"ה ואין לומר) דשם מיירי בחיובי מיתת ב"ד ואמר מר דתלי בפלוגתא דר"י ור"ל ודקיי"ל כר"י דהת"ס הוי התראה וכבר עמד על זה יד"נ הגאון הרב שדי חמד (בכללי הש"ס מערכת ה' אות נ"ג). מ"מ הא אנן אזלינן בשיטת רש"י והא רש"י כ' להדיא בזבחים דהת"ס לא שמי' התראה נראה דפוסק כר"ל [והיא כשיטת התוס' בכתובות (דף ל"ג) ד"ה ניתרי בהו מעיקרא דס"ל ג"כ דהלכהכר"ל יע"ש] וכ"נ מדברי רש"י בחולין (דף פ'.) ד"ה בתייש ומדברי רש"י סנהדרין (דף ע"א.) ד"ה מתרין בו. וכ"נ מדברי רש"י בשבועות (דף ל"ז ריש ע"א) יע"ש וא"כ לשיטת רש"י לשיטתי' יפה הקשיתי על תירוצו של כ"ג דאף דהוי ממנ"פ מ"מ כיון דהוי רק הת"ס ואמאי פטור מתשלומין לשי' רש"י דס"ל דספק חיוב מיתה חייב בתשלומין. ויעי' בשדי חמד שם אות נ"ג שהאריך בענין הת"ס ויעי' בספרי מח"ד סי' י"ג י"ד ט"ו:
ח) [ושלחתי קיצור מפלפול הזה אל כבוד יד"נ הגאון האמיתי שר התורה כו' מחבר ס' זכר יהוסף שליט"א. והשיב לי עליו וזה לשונו. והנה ע"ד הקושיא שהביא הגרח"ב מה שראה בהגהות הש"ס החדשים שהקשה א' מהגאונים לדעת רש"י דמקלקל נמי פטור מתשלומין כו' הנה הש"ס דפוס ווילנא אינו תח"י לעיין עליו ואמנם גם הקושיא גם התירוץ שכתב לדבר חדש כבר דשו בו רבים. וע' בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא רביעאה ח"ג סי' קל"ה) שנשאל ג"כ בזה מהא דכתובות ל"א דעקירה צורך הנחה ואמאי לא מיפטר משום עקירה גופא. ואף דעקירה הוה מקלקל מ"מ אם הי' קורע ע"מ לתפור הי' חייב עכשיו הוי כח"מ שוגגין דפטור מתשלומין לרש"י ב"ק ל"ה א' דאף בא"צ לאפרו כיון דאם הי' צריך לאפרו הי' חייב עליו השתא נמי הוה כח"מ שוגגין דפטורין מתשלומין וע"ש בשמ"ק וכתב שאח"כ הוגד לו שכן הקשה הגאון מהו' עזריאל אבד"ק לובלין והיא נדפסה בשו"ת ת"צ לגיסו הגאון ז"ל יע"ש שהאריך לפלפל בישוב זה בכמה אופנים. (ואמנם לא נמצא כן בשו"ת תפארת צבי ואף שנמצא בספרו בחיו"ד סי' נ"ב תשובה א' לגיסו הג"ר עזריאל הנ"ל על קושיא אחת בריש שבת וגם בלקוטו בקושיות (סי' ס"ה) שם לא נזכר מזה. וגם לא בספרו שו"ת תפארת צבי על חאה"ע) וע' בשו"ת זכרון יצחק (סי' כ"ו) שהביא קושיא זו בשם הגאון ר' עזריאל הלוי אבד"ק לובלין שהקשה לדרש"י (ב"ק ל"ה) דכמו דח"מ שוגגין פטורין ה"ה מקלקלין פטורין מהא דכתובות ל"א א' וב"ק (קי"ז א') בקרע שיראין בהליכתו שעקירה צורך הנחה. וקשה נהי דנימא דעקירה לאו צורך הנחה היא עכ"ז פטור מתשלומין שהרי בעת שקרע השיראין שנתחייב בתשלומין הרי עשה אב מלאכה דקורע. ואי משום דהוה מקלקל אם לא קרע בחמתו וכדומה הרי אף מקלקל פטור מתשלומין ע"כ קושיתו וכתב שבדרך פלפול י"ל בישוב קושיא זו עפמ"ש הפמ"ג בפתיחה להל' שבת דאיסי בן יהודא דס"ל בשבת (ו' ע"ב) דיש אחת מאבות מלאכות שאין חייבין עלי' מב"ד ולא ידעינן איזו היא א"כ אם עשה אחד מהמלאכות והפסיד ממון חבירו בעת עשייתו ותפס הניזק ממון מהמזיק י"ל דאין מוציאין ממנו דשמא פטור המזיק ממיתה וחייב בתשלומין. ולפ"ז י"ל הא דקרע שיראין פטור לאשמעינן תפיסה אף לאב"י. וא"כ אם הי' טעמא דפטורא משום שעושה מלאכת קורע אז הי' מהני תפיסה להמזיק ומשום דשמא על מלאכת קורע פטור ממיתה וחייב בתשלומין לכך אשמעינן דפטור משום שעקירה צורך הנחה היא דעבר על איסור מיתה של מעביר ד"א ברה"ר. והרי אמרינן בשבת צ"ו דאף לאיסי ב"י מעביר הוא מהנך דלא מספקין וא"כ אחרי דיש כאן ודאי חיוב מיתה פטור מתשלומין ולא מהני תפיסה יע"ש בנידון השאלה בשאל מחבירו בגד והניחו בשבת ע"ג מכה המוציאה דם וקלקל הבגד דפטור השואל מתשלומין ומשום דיכול לומר קים לי כמ"ד דמקלקל בשבת פטור מתשלומין. וע' מ"א א"ח (סשכ"ח ס"ק נ"ב) וע' בכנה"ג בח"מ (סי' כ"ה) בחי' על הב"י בכללי קים לי (אות ט"ו ט"ז) עכ"ל. ואמנם כ"ז רק דרך פלפול דהפמ"ג לא כתב זה רק לצדד דמהנך דמספקין י"ל דאין מוציאין ומסיים ומיהו כה"ג לא שייך לומר קים לי דהספק לכל העולם וכו'. וע' בס' יהגה חכמה סי' כ"ז שהביא ג"כ ממש בלשון זה הקושיא בשם הג"ר עזריאל הנ"ל וכתב ג"כ לתרץ עפ"ד הפמ"ג הנ"ל ומשום דמעביר מהנך דלא מספקין להכי נקיט דפטור משום אב דמעביר לא משום קורע. וכ"ז מבואר כבר בשו"ת זכרון יצחק הנ"ל. ואמנם הוסיף עוד דאף אם מעביר הי' ג"כ מהנך דמספקא אפ"ה א"ש דאשמעינן דפטור מטעם דעקירה צורך הנחה וא"כ עבר על קורע וגם מעביר ד"א ברה"ר וא"כ ממ"נ פטור על השיראין משום דקלב"מ דהא על אחת משתיהן ודאי ח"מ עכ"ד. והוא כתי' הרב מ' חיים ברלין הנ"ל. וגם ממנו נעלם דרש"י זבחים ע"ח א' הנ"ל כמ"ש כתו"ר. וכבר הארכתי בזה במהדורא תנינא לספרי זכ"י בחידושי ליבמות (ה' ע"ב בדפי הס' ע"ו ע"ב) על קושית התוס' בסנהדרין (ע"ג ב') דלמה לי קרא למעוטי דדוחה שבת כו' במש"ש דלאיסי ב"י דאינו חייב על אחת מהן וי"ל דעל נטילת נשמה אינו חייב וכשחבירו עושה עבירה שיש בה שני איסורין יתחייב ממ"נ. שהערותי ג"כ מרש"י זבחים (ע"ח א') דהיכי שבשעת התראה ידוע שיעבור על א' מאיסורין הוי התראת ספק כיון דאינו ידוע איזה איסור יעבור. (ונשמט הרבה בזה בספרי מחמת הצענזורי בעניני ד"נ) וכן על מ"ש בתי' הקודם דנ"מ שהראשון חילל שבת בהש"מ של ע"ש דהוי ספק ואח"כ כו' יע"ש. וע' בהוריות (ה' ע"א) ארי"ו מה נפשך אם חלב אכל חייב וכו' יע"ש ולאחר הדפסת ספרי נדפס שו"ת זית רענן ח"ב וראיתי בחח"מ סי' מ"ז אות ב' שכיון ג"כ לתי' הנ"ל ודחה ג"כ כמו שדחיתי שם דזה ליתא וכמש"ש יע"ש וגם בשו"ת חמדה גנוזה שנדפס אח"כ שהעיר ג"כ בסגנון זה בחי' למנחות בדפי הס' נ"ד ע"ג וע"ד יע"ש שהאריך לפלפל בזה. ועתוס' יבמות פ' ע"א ד"ה נעשה כו' ול"ד להכה את זה וחזר כו' יע"ש ואכמ"ל וע' בשמן רוקח בחי' לפסחים (ל"ב א') אות ד' בדפי הס' כ"ה ריש ע"ג דלרש"י בזבחים (ע"ח א') האיך משכחת מלקות באוכל תרומה הא הוי התראת ספק דשמא ישאל על התרומה ואי משום דהדרא לטבלא אכתי ספק באיזה איסור יעבור אי באיסור טבל ואי באיסור תרומה, ונהי דלענין מיתה לא קשיא לי' עפ"ד הכ"מ בפ"א מה' מילה דלענין מיתה בי"ש ל"ש התראת ספק אך י"ל לתוס' בעירובין (ל"א ב') וב"מ (נ"ג א') ורא"ש נדרים (נ"ט א') דתרומה ביד כהן ליתא בשאלה ולר"א ממיץ י"ל כתוס' בזבחים שם. ולפלא שלא זכר מהתוס' גיטין (ל"ג א') ד"ה ואפקעינהו כו' ודמוקמינן אחזקתו. וע' שו"ת עה"ג סי' ל' שגי' הטור וב"י הוא ר' יוחנן ולכן פסק כוותי' וע' ביד אברהם יו"ד סצ"ח ס"ט דהא ר"י ס"ל דה"ס שמי' התראה יעש"ב ובשו"ת שו"מ (רביעאה ח"ג סי' ד' דף ז' ע"א) ד"ה והנה מן האמור כו'. וע"ע ירוש' חלה (פ"ק ה"א) ר"ל כדעתי' דכל"א ביטלו זא"ז כו' דמוכרח דגריס ג"כ ר"ל ואכמ"ל. והנני חותם המכתב ואו"ש לו ולכא"ל דהדוש"ת ומחכה לשמוע משלומם הטוב. יוסף זכרי' בלא"א הרב מהו' נתן שטערן זלה"ה. ע"כ דברי קדשו. ושמחתי שכוונתי בהערתי לדברי הגאון הצדיק זכר יהוסף שליט"א ולדברי הרב יהגה חכמה ולא זכיתי עוד לראות ספר הזה]:
ט) וכעת נלפע"ד לתרץ השגתי מדברי רש"י דזבחים (דף ע"ח.) הנ"ל ע"פ מה שמצאתי בס' מנחת חינוך (מצוה ל"ב) שהעלה דכל הל"ט מלאכות הן בכלל לאו זה דל"ת כל מלאכה. ואם עושה א' ממלאכות אלו כ' רש"י בשבועות דצריך להתרות בו ממקרא של הלאו. א"כ הכ"נ צריך להתרות בו דעובר על הלאו ל"ת כל מלאכה. אבל להתרות בו משום איזה מלאכה מה"ט הוא עובר נראה דס"ל דא"צ משום איזה מלאכה ב"כ וב"כ איזה מלאכה שעשה עובר משום ל"ת כל מלאכה יעי' רש"י שבת (ד' קל"ח.) דאם התרו בו משום מלאכה אחרת לאו התראה היא. [פי' דהוי כמלעיג ופטור כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ג ע"ב ד"ה משום זורע.] אבל אם התרו בו סתם מסתבר דהוי התראה. יע"ש שהעלה כן בדעת רש"י. לפ"ז מתורץ שפיר השגתי על תירוצו בדעת רש"י. דיש לתרץ דשם בכתובות (דף ל"א) מיירי דהתרו בו משום ל"ת כל מלאכה וא"כ כל שעשה עבירה אחת ממנ"פ חייב ולא הוי התראת ספק מאיזה מלאכה שיהי' היא חייב מיתה. ובהתראה דלאו דל"ת כל מלאכה סגי על שני המלאכות ול"ה התראת ספק ומ"ה פטור. וא"כ אף אם הוא שוגג ג"כ פטור דחייבי מיתות שוגגין פטורין. וא"ש תירץ של כ"ג. אבל הרב שמן רוקח שפיר הקשה לשיטת רש"י דזבחים ע"ח הנ"ל. האיך משכחת מלקות באוכל תרומה הא הוי הת"ס. ובזה לא שייך תירוצי דדוקא גבי שבת דנכללו כל המלאכות תחת הלאו דל"ת כל מלאכה ס"ל לרש"י כן. משא"כ בשאר לאוין ס"ל לרש"י דצריך להתרות בו ממקרא של הלאו כמ"ש רש"י בשבועות כנ"ל. וזה פשוט] ומה שהביא כ"ג עוד ב' תירוצים הכל אמת וברור. ועי' כ"ג בשו"ת תורת חסד (סי' נ"א) הנ"ל שכיון ג"כ לתרץ הזה השלישי:
י) עוד העיר כ"ג לדעת הרא"ש בפ' השולח והטור בחו"מ (סי' ס"ז) שהובא בהגהות רמ"א (שם ס"כ) דהא דרבנן דבי רב אשי מסרו מילייהו להדדי לאו דוקא ת"ח וא"צ פרוזבול ואדם נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ממני. וא"כ כ"ש שנאמן לומר דמסר מילי בפני ב"ד דקיל. ולפ"ז איך נפרנס מתני' דפ' ואלו מגלחין (דף י"ח ע"ב) דחשוב פרוזבולין בכל הני דכותבין במועד משום דהוי דבר האבד כמ"ש התוס' שם ד"ה ואלו ואיזה דבר יכריחנו לכתוב פרוזבול במועד מאחר שיוכל למסור דבריו בע"פ עכת"ד והניחו בצ"ע והיא קושיא נפלאה:
יא) ונלע"ד לתרץ קושיית כ"ג ע"פ מה שהעלה בס' ישועות ישראל בח"מ (סי' ס"ז סק"ב) בחקירתו אם שלח שליח לעשות פרוזבול וא"י אם עשה שליחותו אם נאמר חזקה שליח עושה שליחותו והעלה שם וז"ל. אמנם הנלפע"ד עיקר דיש לסמוך על חזקה דשע"ש כי דעת הבעה"מ וסייעתו דאינו נוהג שמיטת כספים בזה"ז כלל כי עיקר ספירת השנים הוא בב"ד סמוך וכשאין ב"ד סמוך בא"י בטל אף מדרבנן. וע"ז סמכו ברוב תפוצות ישראל. אלא שהרמב"ן השיג עליו מרבנן דבי רב אשי דמסרו מילי אהדדי דאלמא אף בזמנם נהגו שמיטת כספים אע"ג דבזמנם לא הי' ב"ד סמוך בא"י דבימי הלל בנו של ר' יהודא הנשיא נתבטלה הסמיכה. אמנם נראה ודאי דאף להרמב"ן ז"ל השמטת כספים שנוהג בזה"ז אינה מכלל תקנת אנשי כנה"ג שתיקנו שתהא השמטת כספים נוהגת בזה"ז כי בזה צדקו דברי הבעה"מ שאחר שבטלו היובלות והספירה של ב"ד הסמוך אין כאן תקנה. אלא שמאליהם קבלו להציב ציונים זכר למקדש. ומה"ט הקילו דבי רב אשי בלא כתיבת פרוזבול אלא מסרי מילי אהדדי כו' והמדקדק בסדר הזמנים יראה לעינים בש"ס כי מעת שנתבטלה הסמוכה בא"י הקילו חכמי הש"ס הרבה בפרוזבול. כי למ"ש הרמב"ן הובא בבעה"ת נתבטל קידוש ע"פ ראי' רק ע"פ חשבון המסור בידינו היום בשנת ת"ר לשטרות שהיא מ"ט לאלף החמישי סמוך לפטירתו של ר' יוחנן וזה היה בימי ר' נחמן כידוע ליודעי מעט בסדר הזמנים. ואז אמר ר"נ אי איישר חילי אקיימנו דאין צריך פרוזבול כלל. ובודאי הדבר זר שירצה ר"נ לעקור תקנת אנשי כנה"ג כו'. אלא הוא הדבר אשר דברנו דבימיו כבר הי' בטל תקנת אנשי כנה"ג אלא שישראל קדושים הם ומאליהם קבלו לעשות זכר כו' עכתד"ק. יע"ש. ודפח"ח והם קלורין לעינים. לפ"ז מתורץ שפיר קושיית כ"ג דהרא"ש והטור פוסקים להלכה שפיר כרבנן דבי רב אשי דמסרי מילי אהדדי לאו דוקא בת"ח. כיון דבימי רב אשי כבר לא קדשו ע"פ ראי' והוי שמיטת כספים רק ממנהגא מ"ה הקילו בי'. אמנם בימי המשנה דאז היו עוד מקדשין ע"פ ראיה והי' נוהג שמיטה מתקנת אנשי כנה"ג כמו שכ' בס' נחמי'. ומ"ה שפיר קתני במתני' דפ' ואלו מגלחין דרק משום דהוי דבר האבד מותר לכתוב פרוזבול. דלזה מודה הרא"ש והטור דבזמן המשנה צריך פרוזבול דוקא ולא סגי אז במה דמסרי מילי אהדדי. ומתורץ קושית כ"ג בטוב טעם. ויש לי עוד תירץ על זה. ע"ד הפלפול ולא רציתי לכתבו להאריך יותר:
יב) ומה שכתב כ"ג לתרץ דברי אביו הגאון הצדיק מאור הגולה שליט"א דבר עיון בשבת בלי קריאה בפה באגרות רשות ובמכתבי העתים דבריו נעמו. ובכל זאת לדינא כ' כ"ג שגם אביו הגאון שליט"א מודה דאין להקל בזה כמו שהעליתי לתרץ דברי הש"ע:
אלה דברי ידידו עז אוהבו מקרב לב עמוק המצפה לשמוע מכתר"ה בשורות טובות וכן מאביו הגאון שליט"א שירפא מהרה שיוכל להופיע אור תורתו ע"פ תבל להרביץ תורה כדרכו בקודש מוקירו ומכבדו כערכו הרב. כנה"ר וכנפש אוהבו מצפה לתשובתו הרמתה עד מהרה:
שלמה אברהם:
בהמופלג יר"א כשמו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י. השמטות לחלק יורה דעה: