אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה השמטות סימן ב

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה השמטות סימן ב

שלמה השמטות סימן א

בעזה"י יום ה' תרומה א' דר"ח אדר. שנת מאורו"ת לפ"ק. אזארקאוו בפולין:

ישגא רענן בהיכלו. כבוד אומר כולו. שפע רב טוב באהלו. כבוד ידיד ח' הרב הגאון המובהק המפורסם לשם ולתהלה, גדול ומאוד נעלה, פאר הדוד והדרו, סיני ועוקר הרי הרים בפלפול הזך, הצדיק המפורסם, נ"י פ"ה עה"י כו', כקש"ת מו"ה יצחק שמעלקיש שליט"א, אב"ד דק"ק פרעמישלא, והגליל, המחבר ס' הבהיר בית יצחק ב"ח:

אחדשה"ט כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו. הנה זכיתי לקנות ספרו הנחמד בית יצחק חיו"ד. ונהניתי מאד מדברי קדשו ומצאתי בהם בקיאות וחריפות נפלא וסברות נחמדות. ואמרתי להראות לכ"ג שעלה ברעיוני להעיר בדברי קדשו כדרך התורה ולפלפל בהם וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

א) הנה כ"ג העלה בספרו בית יצחק (חיו"ד סי' קמ"ה) בנרות שעושין מחלב ויש בו תערובות שומן חזיר שהתיר הצ"צ (סי' ס') לעשותו הואיל דלאו לאכילה זבני אלא למלאכה וכבר נתעפש ואינו ראוי לאכילה לדון אם מיתר להדליק מנרות אלו על שבת ולברך. וכן אם מותר להדליק מנרות אלו נרות חנוכה. ע"כ השאלה. וכ' כ"ג על זה דמדברי הר"ן פ"ק דר"ה שכ' וז"ל מיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד. ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי כו' עכ"ל. והניח בצ"ע. ואמנם הרמ"א כ' באו"ח (סי' תקפ"ו) ב' הר"ן דפסול. וכ' המג"א והא"ר דילפינן מתפילין לכל התורה יע"ש. א"כ ה"ה בנרות דשבת וחנוכה אין להדליק ולברך עכ"ד כבוד גאונו. כוונתו מבוארת דמדברי הר"ן בעצמו אין להוכיח דנר שבת וחנוכה אין להדליק בו. דדוקא בשופר כ' הר"ן משום דלזכרון אתי. אבל לא בשאר מצות. מ"ה הוכרח לדייק מדברי הרמ"א בסי' תקפ"ו והמג"א והא"ר: ב) ולפענ"ד יש להעיר בזה דהא דכ' הר"ן משום דלזכרון קאתי כלפנים דמי. ה"ט משום דבשופר יש לומר לכאורה דלא דמי לשאר מצות כיון דאין יוצא בגופו רק בקולו. וכדמפורש בירושלמי סוכה (פ"ג ה"א). ומה"ט פסק הרמב"ם דיוצא בשופר הגזול דאין גזל בקול א"כ הוי אמינא דגם בשופר מבהמה טמאה יוצא. וא"כ ליכא נ"מ ממה הוא השופר. לכן צריך הר"ן להוסיף דבשופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. מ"ה אף שופר בכלל שאר מצות דנלמדין מתפילין ומקרי מלאכת שמים. ומ"ה אינו יוצא בשופר מבהמה טמאה. אבל שאר מצות דבגופו הוא יוצא בוודאי צריך מן המותר בפיך. אף דלא לזכרון קאתי. והנה הר"ן ז"ל אף דבפ"ק דר"ה מסתפק בזה. מ"מ במס' ע"ז (דף מ"ז) פשוט לי' דאסור בכה"ג. דכ' שם דשופר דמי לחצוצרות דעיקר שירה בכלי יע"ש:

ג) ומה שחידש כ"ג דגם הר"ן מודה בנ"ד לפמ"ש התוס' בסוטה (דף י"ז ע"ב) ב' ירושלמי. תניא ר"א בן שמוע אומר אין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה. אמר ר"ש וכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב. תניא ראב"ש אומר רואה אני את דברי בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה,. מדברי ירושלמי אלו קשיא על הר"ן דאמאי כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה. ועכצ"ל דדוקא כשהדבר קיים גנאי למצוה שיהי' על בהמה טמאה. אבל היכא דלמחיקה קיימא לא חיישינן ולפ"ז בנרות של שבת וחנוכה דלשריפה קיימא לכ"ע מותר ואף למאן דאוסר במגילת סוטה הטעם שמא לא ימחוק ונמצא השם על דבר טמא וזה לא שייך בנרות של שבת וחנוכה עכד"ק:

ד) ולפענ"ד אין ראיית כ"ג מירושלמי מכרעת לדינא. דהנה בשיירי קרבן בירושלמי שם כ' וז"ל לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם להך דין דאין כותבין מגילת סוטה על עור מבהמה טמאה יע"ש אולם באמת מפורש הוא ברמב"ם ה' סוטה (פ"ג ה"ח) יע"ש. ומצאתי שהעיר בזה בשו"ת עין יצחק (חא"א סי' ה') יע"ש. והנה בס' מנחת חינוך (מצוה שס"ה) העלה להלכה שלפי דברי הירושלמי בסוטה הנ"ל נראה דאם עבר וכ' על עור בהמה טמאה כשרה כי מחמת המגילה לא הקפידה התורה רק מחמת הגניזה. אבל כשרה היא. גם פשוט אם כ' על עור טמאה דמצוה שישקנה במגילה זו ולמחוק אותה. דאי יכתוב אחרת א"כ מגילה זו צריכה גניזה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ע"כ בוודאי ימחוק מגילה זו עכ"ל. ודבריו ברורים כשמש בדעת ירושלמי אולם מה שנראה מהרב מנחת חינוך דגם להלכה כן. ולפענ"ד בדעת הרמב"ם לא נוכל להעמיס כן דז"ל הרמב"ם שם. ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עלי' בלשון הקודש כו' עכ"ל יע"ש. ולכאורה קשה לאיזה צורך הוסיף הרמב"ם תיבות "כמו ספרי תורה" דזה מיותר כיון שכתוב על עור טהור בוודאי ידענו שהוא כמו בס"ת. אולם באמת לא לחנם הוסיף תיבות אלו. מפני שהבין הרמב"ם שיכולים לטעות דמקורו היא מירושלמי. ולפי טעמו של הירושלמי נ"מ לדיעבד אם כבר כתבה על עור טמאה יהי' הדין דימחוק המגילה הכתובה על עור טמאה כנ"ל אולם באמת להלכה ז"א. דכבר כ' המג"א (בסי' תקפ"ו) דש"ס דילן ס"ל דכל התורה איתקש לתפילין דצריך שיהי' מן המותר בפיך. ואף שהנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ג') ובס' חמד משה על או"ח (סי' תקפ"ו) ובשו"ת שובת ציון השיגו על המג"א דכל המצות לא איתקשו לתפילין דהיינו סוכה וכדומה. מ"מ הא מבואר בנוב"י שם בסי' ג' וז"ל דהא לא הוכשרו למלאכת שמים מקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך נלמד. וזה שייך דוקא בדבר שהיא תורה עצמה דהיינו שיש בו כתב כמו תפילין וס"ת ומזוזה ובתים של תפלין שיש בו שי"ן כמו שפירש רש"י במס' שבת (דף כ"ח ע"ב) עכ"ל יע"ש. וא"כ ה"ה מגילת סוטה שכתוב ג"כ כתב כמו תפילין וס"ת והיא ג"כ תורה. מ"ה שייך בזה שיהי' מן המותר בפיך אף לשיטת האחרונים שחולקים על הגמ'. ולכאורה יש להשיג על דברי הנוב"י הנ"ל מקידושין (דף ל"ה.) דמקשינן כל התורה לתפילין לענין לפטור נשים ממ"ע שהז"ג שיהיו פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא א"כ נראה דמקשינן כל המצות לתפילין אמנם ז"א השגה דמ"מ י"ל דכאן מסתבר טפי להקיש לתפילין רק דברים התלוים בכתיבה וכמו דאמרינן במס' מכות (דף י"א.) לענין ספר שתפרו בפשתן דמביא הש"ס ג"כ הך קרא דלמען תהי' תורת ד' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין והיינו רק לענין כתיבת ס"ת בלבד וכ"ה בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ס') יע"ש. א"כ מוכח דמה שישנו בכתיבה כס"ת ותפילין צריך שיהי' מן המותר בפיך וא"כ ה"ה מגילת סוטה בכלל כנ"ל. והוא היפך דעת הירושלמי הנ"ל דהא בש"ס דילן לא נמצא חילוק זה אם ניתן למחיקה לא שייך לומר בי' דצריך שיהי' מן המותר בפיך. רק אדרבה אמרינן בש"ס דכל התורה איתקש לתפילין נראה דאין לחלק כן. ויעי' בב"י ביו"ד (סי' שמ"א) שהעלה דכל שלא חילקו בהכי בגמרא דילן כמו שחילקו בירושלמי מוכח דלא ס"ל כירושלמי. וכ"כ בבדק הבית שלו בחו"מ (סי' מ"ו) ויעי' בכ"מ ה' נדרים סופ"ו. ובב"י או"ח (ססי' נ"ט) שגם בדבר שלא הוזכר כלל בגמרין פוסק הרמב"ם כגמ' דילן דאם לא כן לא הוי שתיק מיני' ודלא כירושלמי יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד. לפי מה דאמרינן בש"ס דילן במכות דאיתקיש כל התורה לתפילין לענין מן המותר בפיך. ולא חילקו כלל דאם נותן למחיקה א"צ שיהי' מן המותר בפיך בוודאי לא ס"ל כירושלמי. ומ"ה קס"ל כש"ס דילן דאין לחלק בזה כלל. ומ"ה הוסיף הרמב"ם תיבות כמו ספר תורה להורות לנו דהלכה כש"ס דילן דמגילת סוטה דינה כס"ת ממש דצריך להיות כתוב על עור בהמה טהורה. וממילא אף בדיעבד פסול על עור בהמה טמאה כמו בס"ת שפסול אף בדיעבד. ומדוקדק היטב לשון הרמב"ם ז"ל להלכה. ולפ"ז הן נסתר מחמתו ראיית כ"ג מדברי הירושלמי בסוטה:

ה) ונראה לפע"ד להסביר סברת הירושלמי בסוטה הנ"ל במה שאמר ר' שמעון כיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב עכ"ל, ולכאורה צ"ע דמ"מ לפי שעה עד אחר המחיקה איך מותר לכתוב שם על עור בהמה טמאה ונ"ל לומר דר"ש לשיטתי' דס"ל בסוטה (דף כ"ה) דכל העומד לזרוק כזרוק דמי יע"ש. מיהו אמרי' במנחות (דף ק"ב) ובכריתו' (ד' כ"ד ע"ב) דלא אמרינן כזרוק דמי רק היכא דמצוה לזרוק. והיכא דמצוה לפדות אמרינן כפדוי דמי. וכ"ה התוס' שם יע"ש. לפ"ז א"ש דברי ר' שמעון בירושלמי כיון דניתנה למחיקה כלומר דמצוה למחוק ועומד היא לכך. א"כ עומד למחוק כמחוק דמי. מ"ה לית בי' משום כותב שם קדוש על עור בהמה טמאה כיון דהכתיבה ג"כ היא רק צורך המחיקה. וכדמות ראי' ממ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ט ע"ב) דהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר בבל יראה יע"ש. אף שיש לו עדיין החמץ בביתו מ"מ כיון שמשהה ע"מ לבער ולשרוף החמץ לית לן בה. וה"ה בנ"ד כיון דהכתיבה הוא ג"כ רק שיוכל למחוק לית לן בה. אולם ר"א בן שמוע פריך על ר"ש שמא לא תאבה לשתות דאז יהי' צריך גניזה ויהי' שם כתוב על עור בהמה טמאה. כלומר דעכ"פ לא מקרי עומד לכך כיון שאפשר שלא תאבה לשתות. אולם ר"ש י"ל דס"ל כמו דאמרינן בב"ק (דף ע"ו.) לענין שחיטה ראוי' אף שנשפך הדם לבסוף מ"מ בשעת שחיטה הי' הדם עומד לזרוק וכזרוק דמי. וכן אמרינן בפסחים (דף י"ג) יע"ש. ומ"ה גם במגילת סוטה כיון דבשעת כתיבה עומד למחיקה אף שלא תאבה האשה אח"כ לשתות ליתן לן בה. ובשעת כתיבה מקרי עומד למחיקה. אולם ר"א בן שמוע י"ל דס"ל דזה לא שכיח שיהי' נשפך הדם מ"ה מקרי בשעת שחיטה עומד לזרוק. אבל בסוטה שכיח יותר שלא תאבה האשה לשתות מ"ה ס"ל דלא מקרי עומד לכך. ולהלכה לא קיי"ל כר"ש שס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי כמבואר באה"ע (סי' קכ"ד) בבית שמואל יע"ש. ומ"ה קיי"ל דאסור לכתוב מגילת סוטה על עור בהמה טמאה. וא"ש דברי הירושלמי, אולם במה שנוגע לענין מן המותר בפיך כבר העלתי דש"ס דילן פליג אירושלמי וס"ל דכל התורה איתקש לתפילין. וליכא שום חילוק אם עומד למחיקה וקיי"ל כש"ס דילן. ונסתר ראיית כ"ג מירושלמי:

ו) לכאורה יש להביא ראי' לדברי קדשו מש"ס דילן בשבת (דף כ"ח ע"ב) דס"ל ג"כ כהירושלמי דסוטה שהביא כ"ג. דהא מקשינן שם הא דתני רבי יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא מן המותר בפיך כו' למאי הלכתא עכ"ל. ואמאי לא קאמר הש"ס דנ"מ לענין מגילת סוטה דצריך שיהי' מן המותר בפיך. אע"כ דהי' פשוט להש"ס דבזה לא בעינן מן המותר בפיך כסברת הירושלמי כיון דניתנה למחיקה:

ז) אולם באמת אינו ראי' דמצאתי בהגהות הרש"ש בשבת שם שהביא בשם הבית אפרים שהקשה אמאי לא קאמר דנ"מ לענין מגילת סוטה. ותירץ הגאון הרש"ש ז"ל דהא נמי תיפוק לי' מלמען תהי' תורת ה' בפיך יע"ש. ובאמת צדקו דבריו, דהא. אמרינן בסוטה (דף כ' ע"ב) דסוטה מוחקין לה מן התורה. א"כ הוי דומה לתורה וא"כ מוכח מדברי הגאון ב"א והגאון רש"ש ז"ל שלא תירצו ע"פ דברי הירושלמי שס"ל בדעת הש"ס דילן דפרשת סוטה דומה לתורה וצריך מן המותר בפיך כמו בתורה. ועי' בהגהות מצפה איתן בשבת (דף כ"ח) שהקשה על מה דאמרינן שם בסמוך מאי הוי עלה דתחש. הא מאי דהוי הוי יע"ש ולפי מה שהעלתי א"ש כיון דנ"מ גם לענין מגילת סוטה כנ"ל: ח) לכאורה יש להביא ראי' לדברי קדשו מש"ס דילן דס"ל ג"כ כסברת הירושלמי דסוטה דאמרינן בשבת (דף קט"ז.) מקום הכתב לא קמיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזל כתב אזלא לה קדושתי' כו' עכ"ל, א"כ מבואר כסברת הירושלמי דכיון דניתן למחיקה אח"כ אזל קדושתי'. וממילא גם ש"ס דילן מודה לירושלמי דכותבין פרשת סוטה על עור בהמה טמאה: ט) אולם יש לדחות דהש"ס לא קאמר כן רק להצלה אבל לא לגוף קדושתי' דקדושתו הוי לעולם אף שנמחק כמו שהעלה בנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קע"ג) שדחה דברי השואל שרצה באמת לומר דאזיל לי' קדושתי' לגמרי יע"ש. וא"כ להנוב"י אף שנמחק הכתב לא אזיל לי' קדושתי' ומ"ה אף שנמחק עדיין קדושתו עליו. ומ"ה אין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה אף דלמחיקה ניתנה. אכן לכאורה יש להקשות על זה מדברי הרשב"א בנדרים (דף י"ד) בנודר בתורה שהביא שיטת הראב"ד הנודר ממש קאמר דלא אמר כלום משום דדעתי' אגווילים. והגווילים אינם קדוש. והוכיח כן מירושלמי והקשה הרשב"א הא מיד שכתב נעשו הגווילים קדוש. ותירץ מהך דשבת הנ"ל כיון דאזל הכתב אזל מיני' הקדושה יע"ש. נראה דהרשב"א ס"ל בפירש הש"ס דשבת דלא כהנוב"י רק כדעת השואל שם דלאו דוקא להצלה נאמר רק לכל מילי דאל"כ תקשה קשיית הרשב"א. ומצאתי בשו"ת עין יצחק (חא"ח סי' י"ד) שהעיר בזה דמדברי הרשב"א מוכח דלא כהנוב"י יע"ש וא"כ הדרא ראייתי לדוכתא לדברי כ"ג:

י) אמנם יש לדחות ראייתי ע"פ מה שהעלה שם הרב עין יצחק דזה תלוי באשלי רברבא. דמוכח מהרשב"א להך שיטה דנודר בתורה מיירי בנדר דמוכח דס"ל דהגליון אינו קדוש רק כשהכתב קיים. אבל כשהכתב אזיל אזיל קדושתי'. א"כ י"ל דאף דבעי עיבוד לשמה עכ"ז לא מקרי הגויל גוף קדושה דנימא בי' הזמנה מילתא כמ"ש באו"ח (סי' מ"ב) דהא להך שיטה הנ"ל מוכח דהגויל אינו קדוש לעולם רק כשהכתב עליו א"כ לא מקרי רק משמשין להכתב וכשיטת הרמב"ן בסוכה המובא במג"א שם סק"י דכתב להוכיח ג"כ מהא דשבת (דף קט"ז.) הנ"ל דאזיל כתב אזיל קדושתי'. דע"כ לא דמי לע"ע. והכוונה כנ"ל דהקלף לא הוי בי' גוף קדושה. א"כ ע"כ לא הוי דבר הנדור. ולא הוי בי' הזמנה מילתא כלל. אולם לשיטת הרז"ה שם דס"ל דקלף מקרי בי' גוף קדושה ס"ל כסברת הנוב"י הנ"ל דלא מיירי הך דשבת רק להצלה. ובכל מילי הוי בי' גוף קדושה לעולם יע"ש. וכ"ה בס' הפלאת נדרים שם דדברי הראב"ד מוכרחים רק לשיטת הרמב"ן אבל לשיטת בעה"מ נסתרו דבריו וא"כ ליכא ראי' מדברי הש"ס דשבת לפי שיטת הרז"ה.. א"כ מוכת דס"ל להרז"ה כשיטת הנוב"י דדוקא להצלה אמרינן כן. אבל לעולם לא פקע קדושתי' אף שאזל לי' הכתב וא"כ הוא דלא כסברת הירושלמי:

יא) ומה שכתב כ"ג דלפי דבריו מיושב קושיית הגאון מוהר"צ חיות בהגהותיו לשבת (דף כ"א.) מהא דאמרינן אין מדליקין בשבת בשמן קיק. וקיק לחד מ"ד עוף טמא הוא כחולין (דף ס"ג) ואמרינן שם פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בהן בחנוכה. ותירץ כת"ה כיון דלשרפה קאי לא שייך בי' מן המותר בפיך כמ"ש בירושלמי כיון דלמחיקה ניתנה עכד"ק. והנה לפי מה שהשגתי על דברי כ"ג הדרא קושיא זו לדוכתא. אולם הגאון מוהר"צ חיות ז"ל תירץ שפיר ע"פ דברי הנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ג') דדוקא בתשמישי קדושה צריך שיהי' מן המותר בפיך אבל בתשמישי מצוה א"צ שיהיו מן המותר בפיך יע"ש [אמר המחבר ואני ראיתי בשו"ת חת"ס חא"ח סי' ל"ט שהעלה ג"כ לחלק כן דדוקא בתשמישי קדושה צריך שיהי' מן המותר בפיך] ובנ"ח לא הוי תשמישי קדושה. מ"ה א"צ שיהי' מן המותר בפיך יע"ש ונלפע"ד להביא ראי' לדבריו דנר חנוכה לא הוי תשמישי קדושה דהא אמרינן בשבת (דף כ"ב) וכי נר קדושה יש בה יע"ש. וא"כ א"ש:

יב) ומה שכ' כ"ג וז"ל אך י"ל דמגילה חמורה דדברי קבלה כדברי תורה דמי כמ"ש הט"ז ה' מגילה עכ"ל. הן אמת שכן כתב אלי הגאון המובהק בו"ק חו"פ רשכבה"ג מוה' אברהם שליט"א אבד"ק סאכטשוב הובאו דבריו בחיבורי בכורי שלמה (חא"ח סי' ח'). ויש להביא ראי' לדברי קדשו מדברי הרמב"ם ה' תענית פ"ב גבי ט' באב דבין השמשות שלו אסור והוא מסוגיא דפסחים (דף נ"ד ע"ב) ובטורי אבן פ"ק דמגילה למד מזה דספק ד"ק לחומרא כמו ספיקן של ד"ת. אולם יש להעיר בזה לפי מה שהעלתי בתשובתי להגאון הקדוש אבד"ק סאכאטשוב שליט"א. והיא בחיבורי (חא"ח סי' ט' מאות נ"ב עד אות נ"ו) יע"ש באריכות. ותמהני על דברי הט"ז חדא דאף לשיטת ר"ת דס"ל דצום גדלי' דדברי קבלה כד"ת דהיינו צום גדלי' שכ' בזכרי' שהוא נביאים דוקא מה שכתוב בנביאים אבל מה שכתוב בכתובים לא חמור כד"ת. וראי' לדברי מדברי מס' סופרים פ"ח דנביאים נקרא קבלה וכתובים דברי קדושה יע"ש, משמע דנביאים עדיפי. ויעי' בר"ן פ"ק דר"ה גבי פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות יע"ש. א"כ מגילה דהוי בכלל כתובים י"ל דר"ת מודה דלא הוי כדאורייתא. ולא נעלם מני מ"ש הרז"ה הובא ביתה יוסף (סי' תרפ"ו) וז"ל והר"ן קשה ע"ז בפ"ב דתענית. וכ' שהרז"ה תירץ דכיון דפורים דברי קבלה וד"ק כמו ד"ת הו"ל כשבתות ויו"ט דתנא הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרים לפי שהם ד"ת וד"ת א"צ חזוק עכ"ל. ונפלאת היא בעיני על הט"ז דאשתמיטתי' לפי שעה במחכת"ר דברי הרז"ה אלו דאל"ה לא הי' צריך להביא ראי' ממרחק לחמו מדברי הר"ת לענין צ"ג הלא הרז"ה כ' להדיא על ימי הפורים. ובפרט לפמ"ש דמדברי הר"ת ליכא ראי' דיש לחלק דזה דוקא בנביאים אבל לא בכתובים. אבל מרז"ה שכ' להדיא כן על ימי הפורים ליכא לסתור כן אולם הר"ן משיג שם על הרז"ה והעלה דימי הפורים הם דרבנן. והארכתי עוד הרבה בזה בתשובתי שם יע"ש ואכמ"ל:

יג) ומה שכ' כ"ג דמוכח דמגילה פסולה על עור מבהמה טמאה והוכיח כן ממגילה (דף ט') ושבת (דף קט"ו) דאמרינן אין בין מגילה לספרים אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומבואר דלענין עור בהמה טמאה שוה לס"ת כו'. ואח"כ דחה כ"ג ראי' זו די"ל חומרא דמגילה קתני קולא לא קתני כמ"ש הר"ן בפ"ב דמגילה עכד"ק. הנה דברי הר"ן אלו הבאתי ג"כ בחיבורי (חא"ח סי' ט' אות מ"ג) יע"ש. ולפענ"ד יש לשדות נרגא בראי' זו ע"פ דברי התוס' במנחות (דף ל"ב) שהקשו בד"ה תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס וז"ל ושניהם פסולים אגויל וס"ת כשרה על הגויל ותימא דלא חשיב לי' בהדי דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות בפ"ק דמגילה ויש לפרש דלא איירי בדבר שכתובין בו כו' עכ"ל יע"ש. ולפ"ז נדחה ג"כ ראייתו ממתני' לנ"ד דלא איירי מדבר שכתובין בו דהיינו מהעורות אם יהיו מטהורים או מטמאים רק מהכתב:

יד) ומה שכ' כ"ג וז"ל אך לפמ"ש התוס' סוטה (דף י"ז) בשם ירושלמי הנ"ל דר"ש ס"ל פרשת סוטה נכתבת על עור בהמה טמאה משום דניתן למחיקה יע"ש. משמע דעיקר קפידא בשביל השמות וכיון דמגילה אין, בהם שם אולי מותר על עור בהמה טמאה עכ"ל דמר. אם כי דבריו בנוים על אדני השכל והחריצות. אולם לפענ"ד יש להעיר בו. דהלא שיטת הירושלמי דאמר ר' שמעון דמותר לכתוב מגילת סוטה על עור בהמה טמאה משום דניתנה למחיקה ולא שייך בזה מן המותר בפיך. מ"ה ראב"ש דחולק ואוסר הוא רק משום דהשם יהי' כתוב על עור טמאה. וא"כ מגילה דלא ניתנה למחיקה שוב אסור לכתוב על בהמה טמאה משום דאינו מן המותר בפיך. וכמו שכ' המג"א (בסי' תקפ"ו) דכל התורה איתקש לתפילין. ואפילו לשיטת האחרונים שחולקים על המג"א נראה דבמגילה מודים דהוי דומיא דתפילין דהוי ישנו בכתיבה כס"ת ותפילין כמו שהבאתי לעיל (אות ד'). וא"כ גם אם לא כתיב בה שם מ"מ פסול משום דאינו מן המותר בפיך ובלי ספק כיון בזה כוונה עמוקה. ולא זכיתי להבינה,:

טו) ומה שהביא כ"ג דברי הברכי יוסף שכ' דמגילה שכתבה אשה כשרה דאין דינה כס"ת כמו לענין עיבוד לשמה דאינה כס"ת אלא לדברים שהשוה לס"ת ע"כ. ולפ"ז הי' להפוסקים לבאר מגילה שכ' על עור בהמה טמאה פסולה עכד"ק הנה הברכ"י למד דין זה מהרב המגיד שם בדעת הרמב"ם שהכשיר מגילה שלא נעבד העור לשמה וכ' הה"מ פשוט שלא נזכר בה עיבוד לשמה ואינה כס"ת אלא לדברים שהשוו לה יע"ש. ומפני זה כיון שלא נזכר ג"כ דאשה פסולה לכתוב מגילה כמו ס"ת כשרה לכתוב מגילה אולם דעת הטור (בסי' תרצ"א) ב' ר"ת דכיון דנקראת ספר נותנין לה כל דיני ס"ת חוץ ממה שמפורש בהדיא היינו אם נתן בהשלשה חוטי גידין כשרה אבל לשאר דברים דינו כס"ת לענין עיבוד לשמה וכ"ה הראבי' והעתיקו בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ס"א) וכ"כ המרדכי פ"ב דמגילה ב' ר"ת והג"מ ב' רבינו שמחה ורא"ם וכ' הב"י שכ"כ הא"ח ב' שאלתות פ' ויקהל והרא"ש והר"י מקורביל והר"ח והכל בו (סי' מ"ה) והר"פ ויעי' סמ"ק (סי' קמ"ח) והרוקח (סי' רל"ו) והר"ן במגילה ב' רמב"ן א"כ לדעת המחמירים הנ"ל בוודאי גם מגילה שוה לס"ת לענין זה שיהי' מעור בהמה טהורה דוקא. ובפרט לדעת הגאון מווילנא בביאורו שם דרמב"ם לטעמי' אזיל דפוסק דגם במזוזה א"צ עיבוד לשמה. וכיון דאנן קיי"ל ביו"ד (סי' רפ"ח) דאין הלכה כרמב"ם במזוזה. ממילא דגם במגילה הלכה כהמחמירים, והארכתי בענין זה בחיבורי בכורי שלמה (חא"ח סי' ט' מאות י"ט עד אות כ"ה) וא"כ אין להוכיח מדברי הברכי יוסף כלום שיהי' מותר לכתוב על עור דבהמה טמאה דהא דעת רוב פוסקים דלא כהרב המגיד בדעת הרמב"ם:

טז) ומה שתמה כ"ג דצ"ע על הירושלמי דס"ל לר"ש דפ' סוטה נכתבת על עור בהמה טמאה. והרי התוס' כ' בערובין (דף י"ג) דר' ישמעאל דאוסר להטיל קנקנתום לתוך הדיו לס"ת משום דיליף כתיבה כתיבה מסוטה או גז"ש אחרת א"כ לילף סוטה מס"ת מגז"ש לענין עור בהמה טמאה, ותירוצו דחוק. ולפענ"ד אינו קושיא על הירושלמי ויהי' מזה ראי' למ"ש רש"י בכריתות (דף כ"ב ע"ב) ובזבחים (דף מ"ח.) דהא דאין גז"ש או היקש למחצה הכוונה בזה הוא דדבר הלמד מחבירו ע"י גז"ש או היקש צריך שילמוד כל הפרטים הנמצאים במלמד ולא שילמוד ממנו אותו הפרט הצריך לו בלחוד, אבל אין הפי' כמו שכ' המדות אהרן (דף י"ח סע"ב) וז"ל ההיקש והגז"ש שניהם שווי החלטי ומתהפך שזה ילמוד מזה וזה מזה ר"ל דכ"א ילמוד מחבירו. וכ"כ הכנה"ג וה"ע (ש"ד פ"ב.) אולם הרב יד מלאכי (אות ל') השיג עליו בטוב טעם והעלה דהפי' כמ"ש רש"י בכריתות וכ"ה הרב חות יאיר (סי' ר"ג) דלא כפי' הרב מדת אהרן יע"ש. א"כ י"ל דהירושלמי ס"ל כשיטת רש"י רש"י והיד מלאכי והחו"י הנ"ל ומתורץ קושייתו דמר גאונו שליט"א: יז) ומה שכ' כ"ג דלפמ"ש התוס' עירובין (דף י"ג) דילפינן ספר תורה מפרשת סוטה מגז"ש. לפי זה ספר תורה שכתבה בלילה פסולה כמו פרשת סוטה שכתבה בלילה דפסולה דאין גז"ש למחצה. ולפי זה מיושב קושיית הרב שאגת ארי' על הרמב"ם שפסק דאשה אינה מחויבת במצות כתיבת ס"ת ותמה על זה דהרי הו"ל מ"ע שאין הזמן גרמא. ורצה לומר כ"ג דאשה מה"ט אינה מחויבת דהו"ל מ"ע שהז"ג דס"ת אין נכתבת בלילה כמו פ' סוטה דילפינן מגז"ש עכתד"ק. והדבר נחמד ונעים. אולם לפענ"ד יש להעיר בו ע"פ דברי הטורי אבן פ"ב דחגיגה שהוכיח בראיות דל"ה מ"ע שהז"ג אלא כגון שופר וסוכה ודומיו דלאח"ז בטלה המצוה ובשנה הבאה היא מצוה בפ"ע ואין תשלומין למצוה העברה זה הוא זמ"ג. אבל במילה דהמצוה היא פ"א אף דהלילה אינו זמנו מ"מ כשהאיר היום חוזר וניעור אותו המצוה עצמה והלילה אינו רק הפסק זה לא הוי זמ"ג יע"ש. וכ"ה בס' המקנה לקידושין סברא זו יע"ש. ואם כן הוא הדין בנידן דידן דהמצוה לכתוב ס"ת גם היא רק פעם אחת ואף דהלילה אינו זמנו מ"מ כשהאיר היום חוזר וניעור אותו המצוה עצמה והלילה אינו רק הפסק זה לא הוי זמ"ג והדרא הקושיא לדוכתא אולם מדברי התוס' בקידושין נראה שלא ס"ל סברת הטורי אבן והמקנה. אם כן י"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' וא"ש תירוצו דמר גאונו הי"ו:

יח) ומה שכ' כ"ג (באות ד') לפמ"ש התוס' בסוטה ב' ירושלמי הנ"ל דאסור לכתוב מגילת סוטה משום השם. לפ"ז במגילה דליכא שם אין ראי' מתוס'. עכד"ק. הנה כבר השגתי עליו בזה (באות י"ד) אפי' לשיטת כ"ג. דשאני מגילת סוטה דלמחיקה ניתנה לא דמי לתפילין. אבל במגילה דלא ניתנה למחיקה צריך שיהי' מן המותר בפיך ומ"ה אף דליכא שם אסור. ויעי' בחי' הרשב"א בנדרים (דף י"ד) ד"ה ואכתי לא ניחא לי' דמאי שנא הזכרות אפילו שאר הכתובים נמי קדושים ע"י כוונת הכתיבה לשם כתבי הקודש וליהוי כדבר הנדור. וי"ל דלאו דוקא הזכרות אלא ה"ה לכל הכתוב בה ודבר הקדוש בה יותר נקט עכ"ל. וא"כ ה"ה בזה י"ל כן בפירוש דברי הירושלמי דנקט דבר הקדוש בה יותר. אבל לעולם גם.. שאר הכתובים אסור וא"כ ה"ה במגילה:

יט) ומה שהביא כ"ג ראי' לדברי הנוב"י דבשאר מצות אין איסור מבהמה טמאה ולא ילפינן מתפילין כיון דלהר"ן ודאי אסור ליקח נעל לחליצה מבהמה טמאה דהוי מצוה ולפ"ז ה"ה בגט דהוי ג"כ מצוה אסור לכתוב על עור בהמה טמאה והא מבואר במשנה דכתבו על יד עבד כשר אף דגם עבד לא הוי מן המותר בפיך להפוסקי' דאף מת נכרי ועבד אסור בהנאה ובאכילה וע"כ דלא בעינן מן המותר בפיך בשאר מצות עכ"ד הנפלאים. הנה הראי' היא חריצת ונחמדה. הנה מה שכ' כ"ג לפוסקים דאף מת נכרי ועבד אסור בהנאה ובאכילה הוא לאפוקי משיטת התוס' בב"ק (דף י') ד"ה שהשור אולם דעת הראב"ד בה' ערכין (פ"ה הי"ז) דגם עבד מת אסור בהנאה ויע"ש בכ"מ וביו"ד (סי' שמ"ט) פוסק ג"כ כן ויעי' במל"מ ה' אבל (פי"ד הכ"א) שהאריך בזה:

כ) אמנם לכאורה יש להעיר בדברי קדשו לפי מה שחידש ידידי שליט"א הגאבד"ק דאברי בס' אמרי הצבי על ב"ק (דף י'.) שהעלה דאף למ"ד דמת עכו"ם אסור מה"ת בהנאה זה דוקא באינו עבד. אבל בעבד כנעני מותר בהנאה והטעם דיש להאדון ישראל קנין הגוף בהעבד אף כשמת אח"כ לא חל איסור הנאה על המת. ודומה לזה דהא תכרוכי המת ג"כ אסורים בהנאה כסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) ואפ"ה אם לקח תכרוכים אחרים בגזילה והלבישם ומת בוודאי דאינם נאסרים. ודוקא היכא דהי' לאחרים שיעבוד על התכרוכים בכה"ג אמרינן דמפקיע מידי שעבוד ומצא אח"כ כן בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פ"ט) יע"ש. א"כ לפ"ז נסתר לכאורה ראייתו דבכתב הגט על יד העבד דיש לו בהעבד קנין הגוף אז אינו אסור בהנאה אף אם מת העבד: כא) אכן דיחוי זה חוזר ונראה. דהא ראיית כ"ג צודקת אף אם נימא דמותר בהנאה אבל עכ"פ אסור באכילה לכ"ע וא"כ אינו מן המותר בפיך וכדאמרינן בשבת (דף ק"ז) וז"ל ל"מ ישראל דאסור אבל עובד כוכבים כיון דכתיב בי' אשר בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי קמ"ל עכ"ל. וכיון דהוא דומה לבשר חמור אינו מן המותר בפיך [ולפ"ז מה שכ' כ"ג להפוסקים דמת עכו"ם אסור בהנאה רק לרווחא דמילתא כתב כן. דגם בלא זה שפיר ראייתו מדאסור באכילה לכ"ע]:

כב) איברא יש לדחות ראייתו דמר גאונו שליט"א. ע"פ מה שראיתי דבר נחמד בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ס') ובס' חקר הלכות (אות מ') דהא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והיינו היכא דבעינן עור בהמה צ"ל העור ממין בהמה המותר באכילה כיון דעיקר דרשא דמן המותר בפיך היינו שיהא רק ממין המותר בפיך וכמ"ש התוס' בשבת (דף ק"ח.) ד"ה איזה וירושלמי מגילה (פ"א ה"ט) א"כ י"ל דזה שייך בתפילין וספרים שנכתבין על עור בהמה וכן רצועות של תפילין שהם מעור וכן בשופר שהן מקרן בהמה בזה צריך שיהי' ממין המותר בפיך. משא"כ במצוה שא"צ שום עור מבהמה וכמו דפנות של סוכה שהן כשרים מעצים ואבנים דלאו מידי דבר אכילה נינהו בזה לא שייך כלל שיהא מן המותר בפיך. וממילא א"ש דגם פול כשר לדפנות סוכה. ומתורץ קושיית הנוב"י מסוכה יע"ש. ובס' חקר הלכות מתרץ בזה ג"כ קושיית הגאון מוהר"צ חיות משבת (דף כ"א) הנ"ל משמן קיק לנ"ח. דכיון דקיי"ל דמדליקין בשעוה ושעוה הוא דבר שאינו בר אכילה א"כ ע"כ דל"ב כלל מן המותר בפיך יע"ש. לפ"ז הן נסתר מחמתו ראיית כ"ג מגט שכתב על יד עבדו. דהא קיי"ל באה"ע (סי' קכ"ד ס"ב) דכותבין גט על נייר. ונייר אינו בר אכילה ושוב גם אם כותב הגט על עור ג"כ א"צ שיהי' מן המותר בפיך. דחזינן דלא קפדה התורה בזה כיון דיכול לכתוב על נייר שאינו בר אכילה כלל וז"ב: כג) ומה שסיים כ"ג וז"ל אך מ"מ הדבר פשוט במגילה דאסור ובנר חנוכה מותר דבר טמא משום דלשרפה קאי עכ"ל. ולפענ"ד נראה לי גם בנ"ח לאסור מטעם אחר. ע"פ מ"ש בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רל"ד) שהעלה בפלפלין וזנגביל שמשימין העובדי כוכבים בתוך קנקני היין לתת טעם ביין אף דמותר להריח בהם לפי שאין היין נותן בהם ריח ואין עושין כן ליתן היין טעם בתבלין אלא אדרבה ליתן התבלין טעם ביין ושרי להריח מ"מ לבשמים דהבדלה אסור משום הקריבהו נא לפחתך. ועוד דכל שיש בו איסור מעורב ואפשר דמימאס למצוה וכדברי ר"ל בפ' כל הצלמים המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' עכ"ל והובא להלכה ביו"ד (סי' ק"ד ס"ב ברמ"א ובסי' ק"ח ס"ו) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמעורב בו שומן חזיר ג"כ פסול למצוה משום הקריבהו נא לפחתך כיון דמאוס למצוה. והערה זו לא על כ"ג לבד תלונתי. רק גם על שו"ת שער אפרים (סי' ל"ח) שפלפל אם הדליק בבשר וחלב אם כשר לנ"ח. וכן על הרב הגאון המובהק בעל תורת חסד (סי' ס') הנ"ל והגאון מהרש"ק שהביא כ"ג שהעלו להקל בנידון זה בשמן שיש בו תערובות דבר אחר. ולפענ"ד מפני האיסור וגם בלא האיסור הוא דבר מאוס. אסור לגבוה משום הקריבהו נא לפחתך כנ"ל:

כד) ומה שהביא כ"ג דיש להסתפק בנר חנוכה אי בעי לכם דהיינו שיהי' לו דין ממון ובש"ס משמע דבעי שיהי' השמן שלו דאמרינן שם דבעי להשתתף בפרוטה כו' עכ"ל זכה לכוין בזה לדברי גדול אחד הובא בס' זכר יהוסף לשבת בריש פ' במה מדליקין והגאון המובהק יד"נ בעל זכר יהוסף שליט"א פלפל בדבריו בדברים נפלאים יע"ש:

אלה דברי אוהבו דוש"ת באהבה רבה. משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה:

שלמה אברהם ברד"ז רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה