אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן מח

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן מח

שלמה אורח חיים סימן מז

שיל"ת יום כ"ח כסליו ד' דחנוכה. שנת מאיר"ת עינים לפ"ק אזארקאוו: הרים ישאו שלום וברכה לכבוד הרב המובהק האי תנא ירושלמא. חסידא ופרישא הגאון המופלא. שלשלת היוחסין ראב"ד מקודש. חכם הכולל כו' כקש"ת מו"ה יעקב שאול אלישר. בא סימן יש"א ברכה מאת ד'. הי"ו. ועליו יציץ נזרו ראש העדה דקהל הספרדים בתוככי ירושלם עיר הקודש תובב"א [וכעת הוא ראשון לציון חכם בא"ש] בעהמ"ס בני בנימין. וקרב איש. וס' שמחה לאיש. וס' איש אמונים. ובכת"י ס' מעשה איש וס' נאסף איש: אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. יקרת תשובתו בלוית הסכמתו קבלתי לנכון ברוב רגש ששון שמחתי בדברי תורתו כבשמחת תורה. זהב ארץ ההוא טוב כדרשת חז"ל אין תורה כתורת ארץ ישראל. ארץ הקדושה. והנני נותן לכבוד גאונו תשואות חן אשר מצאתי חן בעיניו להכירני אשר נתן מהודו עלי ונתן לי את הסכמתו אשר יקרה בעיני מאד. ונוסף לזה אשר השתעשע אתי בדברי תורה. האמנם ידעתי מך ערכי וקטנו עבה ממתני. בכל זאת אמרתי לאשר הכרתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו לזאת הרהבתי בנפשי להשתעשע אתו בדברי תורה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי: א) הנה כ"ג הביא ראי' מהימנא לסברת הלבוש דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו עבירה מאוס למצוה מדברי הלק"ט (סי' ס') שהעלה בפרי המורכב מין בשא"מ שאין לברך עליו שכל דבר שעשו ב"א נגד רצון הבורא ית"ש איך יאמר שהחיינו אע"ג דמותרים באכילה וכן מהלק"ט (סי' רס"ה) דאין מברכין על ראיית פרדה משום דמאוס עכ"ד המסולאים בפז. אולם ראיתי בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ס"ג) שהשיג על הלק"ט דלמה ישתנה דין ברכת שהחיינו מברכת האכילה שכיון שמותר באכילה שאין אסור כ"א כלאי הכרם. א"כ כשבא לאכלו צריך לברך על הנאתו שא"א ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וגם שהחיינו היא ברכת הנאה שנהנה בראי' עכ"ל. והנה זה אמת מה שכ' הרב שאילת יעב"ץ שכיון שמותר באכילה כשבא לאכלו צריך לברך על הנאתו. אולם הוא כ' זה מדעתא דנפשי'. ואני מצאתיו מבואר כן ברדב"ז בביאורו על הרמב"ם בפ"א מה' כלאים [הובא בס' ברכי יוסף בשיורי ברכה בא"ח סי' ר"ג ס"א] וז"ל. אמרו בירושלמי אדם נוטל פיטמא מאבטיח ופיטמא מתפוח ומתאחין ונעשין כלאים כלומר ונעשה פרי מעורב מאבטיח ותפוח. ונ"ל דמברך בפה"א אבל אם גזעו מחליף הוא אילן גמור. עכ"ל הרדב"ז. יע"ש. א"כ מבואר דבפרי מורכב מברכין על אכילתו כמ"ש הרב שאילת יעב"ץ ז"ל. א"כ נסתר לכאורה ראית כ"ג להלבוש מדברי הלק"ט: ב) ונלפע"ד לתרץ דברי הלק"ט דאין השגה עליו מדברי הרדב"ז ז"ל. די"ל דהרב הלק"ט אזיל ומודה להרדב"ז דאם אוכל פרי מורכב צריך לברך עליו משום דאסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל כברכות (דף ל"ה.). וברכה זו חיובית דבלא ברכה הוי כאלו נהנה מקדשי שמים יע"ש. לכן אין בנו כח לפטרו מברכה זו אף שהפרי מורכב והוא מאוס. אפ"ה צריך לברך משום שנהנה באכילתו [והוא מותר באכילה] כדי שלא יהי' מועל בהקדש. ויעי' במהרש"א פסחים (דף ק"א ע"ב) דברכת הנהנין הוי קולא דלא יברך יע"ש. מ"ה צריך לברך על אכילתו אף שהוא מאוס מדנעבדה בו עבירה. אולם בברכת שהחיינו על ראיית הפרי המורכב. י"ל דלא יברך. ע"פ מה שכ' בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' רמ"ה) שנשאל אם מברכין שהחיינו למי שנולד לו בן כו'. וז"ל מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים דהא קיי"ל כלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר בפ' הרואה (דף נ"א ע"ב) בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך, שהחיינו אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא דמברכין זמן ולא בחובה כו'. וכדאמרינן בר"ה [לפע"ד ט"ס וצ"ל עירובין דף מ': ] מה לומר זמן בר"ה ויוה"כ כו' אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן [כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן. רש"י] א"ל רשות לא קא מבעיא לי כי קא מבעיא לי חובה כו' יע"ש. ולפי טעם זה כל אותן שבפרק הרואה בקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותן שנזכרו שם דלאו מזמן לזמן אלא במקום הנאה בלבד י"ל דלאו בחובה אמרום אלא ברשות ומשום פלוגתא דאית בהן בקנה כיוצא בהן או בהיות לו כיוצא בהן שאין אומרים כו' עכ"ל הרשב"א. וכן מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שי"ט) לענין ברכת שהחיינו על ראיית פרי וז"ל וכ"ש ברכה זו אינה מן החיוב כאשר כתבו המפרשים שאין לנו ליכנס בספק ברכה לבטלה משום ברכה של רשות עכ"ל יע"ש. [ויעי' בא"ר או"ח (סי' כ"ב סק"א) ובצל"ח ברכות (דף נ"א ע"ב) שהעלו בברכת שהחיינו בספק לחומרא לברך. אולם אשתמיטתייהו במחכת"ר דברי תשו' הרשב"א והרדב"ז הנ"ל שהעלו בספק דאין לברך. ויעי' בשו"ת תורת חסד חא"ח סי ז' שהוכיח מדברי הכ"מ רפ"י מה' ברכות דלא כא"ר והצל"ח. ולא ראה ג"כ דברי שו"ת הרשב"א והרדב"ז שס"ל ג"כ דלא כא"ר והצל"ח:

]:

ג) ולפ"ז למה שהעלתי דברכת שהחיינו הוא רק רשות ובפלוגתא א"צ לברך. י"ל דגם הרדב"ז מודה להלק"ט דאין לומר על פרי מורכב ברכת שהחיינו. מפני דהפרי היא נגד רצון השי"ת הוא מאוס. וכיון דכל הברכה הוא רק רשות יש בכח החכמים לומר שלא לברך עליו. אף שנהנה בראייתו. ולא דמי לאכילת הפרי מורכב דהברכה היא חיובית מ"ה אין לפטרו מטעם זה כדי שלא יהנה מן העוה"ז בלא ברכה וימעול בהקדש כנ"ל. אבל על ראיית הפרי כבר אמרו בפסחים (דף כ"ו.) קול ומראה וריח אין בו משום מעילה יע"ש. א"כ לא שייך בזה לומר דחייב לברך כדי שלא ימעול בהקדש. ואף דאמרינן שם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא. מ"מ הירוש' חולק על ש"ס דילן דליכא גם איסורא להנות ממנו. כמו שהוכיח שם התוס' ד"ה מעילה ב' הירוש' [ואף לפי מה שהעלה בשו"ת הרדב"ז (בח"א סי' רצ"ז). דמה שאמרו אין מועלין בהן היינו כששומע קול כלי שיר או שמריח ריח קטרת אחר שעלה תמרתו. או שהי' נר של הקדש דלוק והלך לאורו אבל אם לקח כלי שיר של הקדש ונגן בו או הקטרת והריח בו או הדליק מנר של הקדש וכיוצא בדברים אלו שנהנה מגוף ההקדש יש בו דין מעילה. עכ"ל. אולם בנ"ד ראייתו על פרי המורכב. אף ששמח בו לא הוי נהנה מגוף הדבר רק דומה לנר של הקדש דלוק והלך לאורו דאין מועלין בו וז"ב] וא"כ כיון דתליא בפלוגתא זו שוב י"ל כמו שכתבתי ב' שו"ת הרשב"א והרדב"ז דכיון דברכת שהחיינו הוא רשות תקנו דאין לומר בזה שהחיינו. ועוד דשייך בזה לומר דהוי אפשר ולא מכוין. כיון דמאוס הוא כנ"ל. ותליא בפלוגתא דש"ס שם. ומ"ה כיון דברכת שהחיינו רשות א"צ לברך מספק כנ"ל. אולם באכילת הפרי מורכב חייב לברך דהא המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ככריתות (דף י"ט.) והוי ברכה חיובית. ואין כח ביד חכמים לפטרו מטעם הנ"ל מ"ה מודה הלק"ט להרדב"ז והשאילת יעב"ץ דחייב לברך על אכילתו פרי המורכב ברכה הראוי' ולפענ"ד מדויק זה בדברי הלק"ט שכ' שכל דבר שעשו בני האדם נגד רצון הבורא איך יאמר שהחיינו לראות דבר זה. ואע"ג דמותרים באכילה גזירת הכתוב אבל לברך על הראי' לא מסתברא עכ"ל. נראה מזה דדוקא על הראי' מקיל בברכה כיון דהברכה הוי רק רשות ומתורץ קשיית השאילת יעב"ץ על הלק"ט:

ד) לפ"ז מתורץ ג"כ קשיית השאילת יעב"ץ מה שהקשה על הלק"ט (סי' רס"ה) על מ"ש בפרדה שאין לברך עלי' על ראייתה ברכת שככה לו יע"ש. די"ל דהרב הלק"ט אזיל לשיטתי' דס"ל שם (בח"ב סי' ט') דלאו דוקא ברכת שהחיינו הוי רשות רק כל מיני שבח במשמע יע"ש. א"כ ה"ה ברכת שככה לו ג"כ הוי רק רשות. ושוב יש להקל בי' מדתלוי בפלוגתא הנ"ל אם בקול ומראה וריח אין בו משום מעילה אם גם איסור לית בי' וכיון דתליא בפלוגתא דירושלמי ובבלי כנ"ל אזלינן בספיקא להקל כיון דהוי רק רשות: ה) ומה שהשיג עוד בשאילת יעב"ץ על הלק"ט וז"ל ועוד העכו"ם שנטעו והרכיבו לא עשה נגד רצון הבורא שלא הוזהרו על ההרכבה אלא ישראל אם לא לדעת יחידית דפד"מ ולמה לא נברך עליו עכ"ל. הן אמת דכן תמה ג"כ בשו"ת שבו"י (ח"א סי' ל"ו) על הלבוש. וכ"ה הש"ך ביו"ד (סי' רצ"ה) והשיג על הדרישה שלח כ' כן יע"ש. אולם במחכתר"ה אשתמיטתייהו דברי הרמב"ם בה' מלכים (פ"י ה"ו) שפסק דב"נ אסורים בהרכבת אילן והרבעת בהמה מפי הקבלה ובכ"מ גלה סודו דאף דלית הלכתא כר' אלעזר משום דא"כ הו"ל שמונה מצות ב"נ שהוא נהרג עליהם וכו'. מ"מ כיון דשמואל מפרש למילתי' אלמא סבר דאיסורין הם בכלאים אלא שאין נהרגין עליהם עכ"ד. והרגיש בזה הרב המל"מ בפ"א מה' כלאים. יע"ש. ובאמת כבר קדמו בזה הר"ן בחי' לסנהדרין (דף נ"ו.) והרב גופי הלכות (דף ק"ב.) ובשו"ת דברי יוסף (סי' כ"ד) וכן מבואר בשלטי הגבורים סופ"ק דקידושין ב' הריא"ז. וכמו שהאריך בזה בס' ברכי יוסף ביו"ד (סי' רצ"ה ד"ב) ובספרו שיורי ברכה שם. ובשו"ת בני יהודא (סי' ל"א) וכמ"ש בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' קנ"ו) וכאשר הארכתי בזה בקונטרסי (סי' כ"ה אות קכ"ד) יע"ש. היוצא לנו מזה דדברי הלבוש דעכו"ם מצווה על הרכבה לאו דעה יחידית. וא"ש דברי הלבוש ודברי הלק"ט. ומתורץ קשית השאילת יעב"ץ על הלק"ט [ומה שהרגיש בשאילת יעב"ץ על הלק"ט משופר של כלאים אינו השגה לפי מה שהעלתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות צ"ו) דגם שופר של כלאים פסול. וגם לפי מה שהבאתי בקונטרסי מה שתירץ הגאון בעל נפש חיה זצ"ל ג"כ אינו השגה דשאני בשופר דבקולו הוא יוצא]:

ו) ומה שכ' עוד בשאילת יעב"ץ להשיג וז"ל לא יהא אלא הרואה בריות נאות ע"א שמברך עליהן ונתן הודאה ושבח לבוראם. ואע"פ שעמידתן בעולם ודאי הוא נגד רצון הבורא אם לא שנתן ארך אפים לעוברי רצונו עכ"ל. אשתמיטתי' דברי הלק"ט (ח"א סי' רס"ה) שהביא גם כ"ג. שהרגיש בעצמו בקושיא זו ברואה פרדה וז"ל והא דעכו"ם לא קשיא דבפי' הש"ע הוכחתי דאינו מברך שככה לו אלא מה רבו מעשיך ד'. ואת"ל דמברך הרי אמרו מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה דכולם ישובו ובקשו את ד' עכ"ל. א"כ הרגיש בקושית השאילת יעב"ץ ותירצו בטוב טעם. ודבריו כנים. ויעי' בחולין (דף צ"ד.) דאסור לגנוב דעת הבריות אפילו של עכו"ם. ויעי' בפירוש המשניות לרמב"ם במס' כלים (פי"ב מ"ז) ובה' מלכים (פי"א) ובבאר הגולה בח"מ (סי' תכ"ה ות ש'):

ז) ומה שכ' עוד בשאלת יעב"ץ וז"ל ואפילו על הממזר הנאה נראה שיש לברך אע"פ שאין הרכבה פסולה יותר ממנו מדלא איפליגו בי' כו'. כ"ש בפרי מורכב כו' עכ"ל. ולפענ"ד אף דפשיטא לי' להשאילת יעב"ץ דאפילו על הממזר הנאה יש לברך ולדידי לכאורה תלוי באשלי רברבא. דלפי מה שכ' הרמ"א באה"ע (סי' א' ס"ו) בשם הרשב"א דאם הוליד ממזר קיים המצוה שפיר. ונראה מדסתם הדבר דלאו דוקא אם הי' לו ממזר בהיתר כגון גר שמותר לישא ממזרת כמבואר בגמ' ואה"ע (סי' ד') והוליד ממנה ממזר אפילו נולד באיסור כגון שבא על הממזרת או על ח"כ והוליד מ"מ קיים המצוה כי בנו הוא לכל דבר. כמבואר ביבמות פ' כיצד והובא ג"כ בב"י בשם הירוש' על המשנה דפ' כיצד מי שיש לו בן וכו' ובנו הוא לכ"ד אפילו לפו"ר וכ' הריטב"א פי' דאפילו בבן ממזר יצא ידי פו"ר עכ"ל הב"י יע"ש. א"כ לפ"ז ה"ה לענין ברכה שככה לו ג"כ יש לברך. אולם לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו מהירוש' הזה דאפילו בבנו ממזר קיים פו"ר לשיטתם. לא מקיים פו"ר בבן ממזר כיון שנולד באיסור א"כ ה"ה לענין ברכת שככה לו ג"כ אין לברך עליו:

ח) אולם אחר העיון י"ל דלכ"ע אין לברך על ראיית ממזר מפני דנולד באיסור. דהנה הרדב"ז הקשה [הובא במהרי"ט אלגזי פ"ח דבכורות דף פ"ט] על הירוש' הנ"ל דממזר הוא בנו לכ"ד. דלמה יצאו בבנו ממזר והלא הוי מהב"ע. ויעי' בס' מנחת חינוך [מצוה א'] שתירץ קשייתו ע"פ סברת השעה"מ ה' לולב. דמהב"ע לא הוי אלא אם בשעת מצוה עשה ג"כ עבירה דבאתרוג הגזול בשעת הנטילה עובר על והשיב את הגזלה זהו מהב"ע. אבל אם בשעת המצוה ליכא עבירה כלל כגון בהוציא מצה מרה"י לרה"ר דבשעת קיום המצוה ליכא עבירה כלל. לא הוי מהב"ע. א"כ ה"נ דהמצוה של הבנים בא ע"י העבירה. דביאה אסורה מ"מ המ"ע היינו הבנים והבעילה הוא רק הכשר מצוה דא"א בל"ז והראי' דאם לא הוליד הבן וכן אם מתו הבנים לא קיים המצוה וכיון דעיקר קיום המצוה הם הבנים ובעת הזאת ליכא עבירה כלל דהעבירה כבר נעשית בשעת הבעילה דמי להוציא מצה מרה"י לרה"ר דלא הוי מהב"ע. ומהריט"א שם כ' דע"כ השמיטו הרי"ף והרמב"ם את הירוש' הנ"ל. משום דבאמת אינו יוצא משום מהב"ע. והירוש' מיירי באונס דאין עבירה כלל. והם השמיטו דבר זה דלא שכיח הוא יע"ש. לפ"ז י"ל דגם לדעת הרשב"א והריטב"א דס"ל דמקיים המצוה של פו"ר בהוליד ממזר באיסור הטעם כנ"ל דעבירה כבר כלתה והיתה רק בשעת הכשר מצוה ואח"כ בשעת קיום המצוה כבר כלתה העבירה. אבל לענין ברכה שככה לו י"ל דעכ"פ כיון [דבא לעולם באיסור היא דומה לפרדה שכ' הלק"ט דאין לברך עליו כיון דנעשה ע"י אדם נגד רצון הבורא ית"ש. [ומה שהוכיח הרב שאילת יעב"ץ דיש לברך על ראיית ממזר מדלא איפלגו בה עכ"ד. ולפענ"ד אינו השגה יעי' בשו"ת כרם שלמה (חאה"ע סי' ל"ג) שהעלה דלא אמרינן לא לשתמיט לשום פוסק לכתוב דין זה אלא בדין חדש ומשונה שהי' ראוי וחובה על הראשונים לבאר זה ומדלא חילקו אמרינן דודאי לא ס"ל. אבל בדין היוצא בהיקש או מסברא לא אמרינן הכי יע"ש. א"כ ה"ס בדין זה אם יברך על ראיית ממזר י"ל דלא יברך כיון שאין הרכבה פסולה יותר ממנו והוא מסברא]:

ט) ומה שכ' בשאילת יעב"ץ עוד וז"ל כ"ש בפרי המורכב שאין קיומו בעולם נגד רצון הבורא כלל. אדרבה אפשר גם הוא מצרכי העולם וישובו מאחר שנתהוה לרצון הבורא ית'. כי אי אפשר המצא דבר בלתי רצונו רק שנאסרה עשייתו על האדם כו' עכ"ל יע"ש. אולם לפענ"ד אשתמיטתי' במחכת"ר דברי הרמב"ן בנימוקיו על התורה פ' קדושים (פי"ט פי"ט) וז"ל והטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה ונתן בהם כח התולדות שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכלם למינהו והנה כו'. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית כאלו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות והמינים בב"ח לא יולידו מין משאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד הדברים האלה ההרכבה במינים מעשה נמאס ובטל כו'. ומחברינו מי שמוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בב"ר אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל הה"ד הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. והנה המרכיב כלאים או זרען בכדי שינקו מזה מבטל חקות שמים ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו כי הם חקות שמים. וכך אמר רבי חנינא משום ר' פנחס חקים שחקקתי בהם את עולמי. וכבר כתבתי בסדר בראשית שהצמחים כולם יסודתם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם והנה המערב כלאים מכחיש ומערבב במעשה בראשית עכ"ל הזהב. והעתקתי דבריו באריכות כי הם קילורין לעינים. א"כ מבואר ברמב"ן דכלאים הוא מעשה נמאס ובטל ומכחיש במעשה בראשית והוא נגד רצון הבורא ית"ש ושוב בוודאי לא שייך לברך עליו שככה לו דאדרבה זה מבטל חקות שמים. כנ"ל. ויעי' בחינוך פ' קדושים (מצוה רמ"ד) שכ' ג"כ כהרמב"ן הטעם דכלאים לא יתערבו המינין פן יחסר שלימותן ולא יצוה עליהם ברכתו יע"ש. ויעי' בירושלמי בכלאים (פרק א') מה שכ' על הספרי ת"ל את חקותי תשמורו. ר' יונה ר"א בשם ר"כ דר"א הוא משום חקים שחקקתי בעולמי כו' יע"ש. מכל הלין מבואר היפך דעת השאילת יעב"ץ רק כדעת הרב הלק"ט דפרי מורכב מאוס. ואין לברך עליו שהחיינו וברכת שככה לו מפני שנולד בעבירה. וא"כ א"ש ראית כ"ג מדברי הלק"ט:

י) לכאורה יש לדחות ראית כ"ג דהא העלתי דלענין ברכת אכילה של פרי המורכב דהוי ברכה חיובית צרך לברך כשיטת הרדב"ז ושאילת יעב"ץ רק ברכת שהחיינו אינו מברך כיון דהוי רשות. כשיטת הלק"ט. א"כ בברכת המצוה על אתרוג המורכב. דהוי ברכה חיובית. שוב מותר לברך כשיטת הרדב"ז הנ"ל. ואין לתרץ דעכ"פ לא יהי' רשאי לברך ברכת שהחיינו ביו"ט א' לפי סברת הלק"ט. ז"א דברכת שהחיינו של יו"ט בשעת נטילה קאי על המצוה שזכה והחיהו ד' לעשות המצוה ולא קאי על פרי כלל. יעי' בשו"ת כתב סופר (חא"ח סי' כ"ג). ועוד דעל ראיית אתרוג אין מברכין שהחיינו מפני שהוא דר באילנו משנה לשנה כמ"ש הלק"ט (ח"א סי' רל"ג) א"כ במצוה הוי גם ברכת שהחיינו חיובית וכמ"ש בשו"ת הרשב"א הנ"ל יע"ש. א"כ נסתר לכאורה ראית כ"ג לדברי הלבוש מדברי הלק"ט:

יא) אולם באמת צדקו דברי כ"ג בראייתו. דלפי מה שהעלה בהלק"ט לענין ברכת שהחיינו דאין לברך עליו מטעם דנעבדה בו עבירה מאוס הוא לברך עליו א"כ כ"ש לענין מצוה דמאוס הוא לגבוה דאין לקיים בו מצוה. ואפילו הי' מקיים בו המצוה מ"מ אין לברך עליו מדהמצוה באה ע"י העבירה. וכמ"ש בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' י"ח) דכל מצוה שהיא באה מתוך העבירה כגון השבת גזילה וחזרת רבית שאין לברך עליהם יע"ש. וה"ה באתרוג המורכב שכל גידולו בעבירה א"כ קיום המצוה בא ע"י העבירה. ומאוס הוא לגבוה כמ"ש הלבוש. ויש להביא ראי' לזה מש"ס דע"ז (דף מ"ז.) בעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' לענין מצוה מימאס לגבוה כו' יע"ש. וכמו שהבאתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות נ') ראי' לדברי הלבוש מזה ומדברי שו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רל"ד) דביין שיש בו תערובות איסור אף שמותר להדיוט מ"מ מימאס הוא להבדלה והובא להלכה ביו"ד (סי' ק"ד) ברמ"א ובמשבצות זהב (סק"ד ובסי' ק"ח ס"ו) בש"ע. דלא כט"ז. וכן יש להביא ראי' לדברי הלבוש מדברי שו"ת באר עשק הובא במגן גבורים א"ח (סי' רי"ז סק"ב) שהעלה דאין לקדש ולהבדיל על סתם יינם אף במקום שנהגו היתר משום דלמצוה מאוס הוא יע"ש. וא"כ ה"ה לענין אתרוג המורכב שנעבדה בו עבירה פסול. היוצא לנו מזה כיון דמוכח מדברי הלק"ט דכיון דבפרי המורכב נעבדה בו עבירה מימאס לברך עליו שהחיינו. אף דברכת שהחיינו הוא רשות. מ"מ מוכח מזה דהוא מאוס. ממילא לגבי מצוה קפדינן טפי שלא לברך עליו מצד דמאוס לגבוה אף דהברכה של המצוה היא חיובית. מ"מ שוב דומה להשבת גזילה דאין לברך עליו מפני שהמצוה בא מתוך העבירה. ואפשר דבזה גם המצוה גופה של אתרוג אינו מקיים ועכ"פ לכתחלה מאוס הוא לגבוה לצאת בו ויעי' בר"ן בע"ז (דף מ"ז.) בחי' לרי"ף:

יב) ומה שהביא כ"ג ב' הרב הגדול הגיד מרדכי דהעלה דעת רוב פוסקים הפוסלים אתרוג המורכב ומיעוטא המה מכשירין ועכ"ז כ' דבמקום דלא אתחזק איסורא דמורכב רק ספק אם האתרוג הוא. מורכב מותר לברך על ספק מורכב היכא דלא אתחזק איסורא מטעם דס"ס ספק אם הוא מורכב ואת"ל מורכב ספק אם הלכה כס' המכשירים. וגאוני הדור השיגו עליו דלא עבדינן ס"ס אלא במחלוקת שקול. אבל במיעוט נגד הרוב לא עבדינן ס"ס והגאון הגיד מרדכי השיג עליהם ביד חזקה עכד"ק. אני לא זכיתי לראות דברי הגאון הגיד מרדכי ולא דברי החולקים ולא נמצא כלל בארצנו]. הנה לכאורה יש להעיר בדברי החולקים דזה תלוי במה שהעלה המהר"ם חביב מערכה מול מערכה אי הדיינים בעינן דוקא פנים אל פנים ובכה"ג הולכין אחר הרוב אבל ברוב מינן זה שלא בפני זה כגון ברוב פוסקים לא דאולי היו נושאים ונותנים פה אל פה היו מודי' זה לזה וחלקו גדולי ראשונים בענין זה בסברות לכאן ולכאן וגם בתומים (בכללי ת"כ סקכ"ד) האריך אולם באמת כתב הרד"ך בתשובה (בית ג') דבדבר איסור יש לילך לחומרא אע"פ שרבו המתירין על האוסרין. אם כן בנ"ד דרבו האוסרין מורכב על המתירין בוודאי יש להחמיר:

יג) לכאורה יש להקשות על דברי החולקים ע"פ מה שהקשה בשו"ת הריב"ש (סי' שע"ב) על מה שכ' התוס' בכתובות (דף ט'.) בד"ה ואבע"א שהקשו אכתי נוקמה בחזקת היתר ונימא באונס. ותירצו דאונס קלא אית לה ורובא ברצון והקשו דא"כ בס"ס נמי תיאסור דספק אונס כמאן דליתא. ואומר ר"י דהאי רובא דרצון לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן. והקשה הריב"ש דאדרבה אית לן למימר סמוך מיעוט דאונס למחצה דאין תחתיו והו"ל תחתיו ברצון מיעוטא כו' יע"ש. וכה"ג הקשו התוס' בנדה (דף י"ח.) ד"ה שליא יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד גם כן י"ל דמצרפין מיעוט פוסקים דאתרוג מורכב כשר עם המחצה דמורכבין. כיבמות (דף קי"ט) דסמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן יע"ש. וא"כ צדקו דברי הגיד מרדכי:

יד) אך יש לתרץ ע"פ מה שתירץ שם הריב"ש דלא אמרינן סמוך מיעוט למחצה אלא דבר שהוא בטבע עולם כגון מחצה זכרים ומחצה נקיבות שהיא טבע קיימת כי כן יסדה יוצר עולם ב"ה ובספק השקול כזה מהני מיעוט לאיצטרופי לעשות רוב משא"כ בספיקא במקרה כגון ספק תחתיו ספק רצון יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמחצה מורכבים אינו בטבע עולם שיהיה מחצה רק במקרה ע"י מעשה בני האדם בזה לא נוכל לצרף מיעוט המכשירין אתרוג המורכב למחצה דאינם מורכבין [ובפרט באתרוגי קארפו דרובם מורכבים] וא"כ צדקו דברי החולקים:

טו) עוד יש לתרץ דברי החולקים על מ"ש באסיפת זקנים בכתובות (דף ט'.) בשם גליון תו' לתרץ קשיית הריב"ש וז"ל דבשלמא הא דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצית דנקיבות והו"ל זכרים מיעוטא ניחא דתרווייהו המפילות והנקיבות מגרעים כח הזכרים מחד טעמא. ולכך הוי זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן. אבל מיעוט דאונס ומחצה דאין תחתיו שריותייהו לא הוי מחד טעמא וכל א' עומד בפ"ע כו' יע"ש. ויעי' בישועות יעקב אה"ע (סי' מ"ג) סק"א שכתב כן מדעתא דנפשיה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לא נוכל לצרף מיעוט הפוסקים שס"ל דאתרוג המורכב כשר להמחצה שאינם מורכבים דלא הוי מטעם אחד [ובפרט באתרוגי קארפו שרובם מורכבים] וא"ש דברי החולקים על הרב הגיד מרדכי:

טז) ובלא"ה יש להעיר בדברי הרב הגיד מרדכי דהא הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות כיו"ד (סי' ק"י). אולם אינו השגה ע"פ דברי הפמ"ג ביו"ד (סי' ק"י ש"ד סק"א) דספיקא דפלוגתא דרבוותא וספק ב' בתערובות ג"כ דינא הכי כספק ראשון בגופו לכל דינו וכ"כ בס' מנ"י בקונ' תורת השלמים דספיקא דפלוגתא עדיף יותר מספיקא דגוף המעשה יע"ש ובמ"ז סקי"ד יע"ש:

יז) באופן אחר יש לתרץ השגה זו כיון דהספיקות נולדו קודם שחל איסורו די"ל כיון שעדיין לא חל האיסור הוי כלא נודע האיסור. ובנ"ד קודם חג הסוכות לא חל על האתרוג איסור הרכבה לברך עליו רק ביו"ט נולדו שני הספיקות יחד. וראי' לסברא זו מדברי המג"א (סי' תל"ט ס"ק ג') בעכבר שנטל ככר ואינו ידוע אם נכנס דא"צ לבדוק מטעם ס"ס אם הככר קטן. כ' שם הטעם אף דשתי הספיקות אינם באים כאחת מ"מ קודם שש שעדיין לא נאסר הוי כאלו באו ב' הספיקות יחד בשעה ששית. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד. ואף דבס' מקור חיים שם סק"ב השיג על תירץ זה מ"מ בס' בית יצחק (שער הספיקות סי' ט"ז) מתרץ את דברי המג"א אך החמיר שם מטעם דחמץ שמו עליו כמו שכ' האחרונים ענין נ"ט בר נ"ט יע"ש. וא"כ בנ"ד דלא שייך לומר כן. לא נקרא ספק אחד בגוף וספק א' בתערובות אולם לפי תירץ השני שם של המג"א נסתר כלל הזה וצ"ע לדינא:

יח) אך יש להעיר בדברי הרב הגיד מרדכי שהעלה להקל מטעם ס"ס. הא בס"ס במקום חזקה לא מהני לדעת הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) ואף שהכרו"פ השיג על הש"ך. כבר תירצו הרב חות דעת בכללי ס"ס. והנה כבר הבאתי בקונטרסי (אות קמ"ב) ב' הגאון מהרש"ק דבנ"ד הוי חזקת חיוב על גברא דיברך על אתרוג כשר א"כ הוי כחזקת איסור דלא מהני בי' ס"ס. ואף שכמה גדולים השיגו עליו אני תרצתי דבריו בעזה"י:

יט) גם יש להעיר בדברי הרב הגיד מרדכי ע"פ דברי ס' מצל מאש (סי' י"ג) שהבאתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות קנ"ז) שהעלה בדעת הרא"ם בפי' לסמ"ג דדוקא לענין איסור שהוא ל"ת שרינן ס"ס. אבל לענין קיום מצות או דרבנן או דאורייתא שהיא עשה כך וכך אין לפטרו מטעם ס"ס שהרי אפילו באלף ספיקות כיון שיש ספק א' מני אלף שהוא חייב א"כ לא קיים העשה שהרי החיוב מוטל עליו יע"ש [ואף שיש לפלפל הרבה בדבריו כמו שהארכתי בחיבורי בכורי שלמה (סי' ל"ג אות י"ד ט"ו ט"ז) אין כאן מקומו]. א"כ ה"ה בנ"ד לענין מצות עשה של אתרוג לא מהני ס"ס בדאורייתא:

כ) עוד יש להעיר בדברי הרב הגיד מרדכי דאין להתיר בספק מורכב מטעם ס"ס. משום דאין לעשות ס"ס בידים לכתחלה. וכ"כ הפמ"ג בה' לולב (סי' תרנ"א בא"א ס"ק י"ב) דאין עושין לכתחלה ס"ס לתת אתרוג ביו"ט א' לקטן בן י"ג ולא ידעינן אם הביא ב' שערות יע"ש. ואף דלכאורה יש להשיג על זה מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' נ"ז ס"כ) ב' התה"ד יע"ש. אולם לפי מה שהעלה שם הש"ך במקום דליכא צדדים להתיר אין לעשות ס"ס בידים לכתחלה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד אין לברך על ספק מורכב אף דהוי ס"ס משום דליכא בלא"ה צדדים להתיר. אדרבה יש צדדים לאסור. וא"כ צדקו דברי כ"ג ב' החולקים על הרב הגיד מרדכי. רק יש להקל באתרוגי ארץ הקדושה מטעם שיש כתב תעודה הכשרים מפי הרבנים הגאונים וצדיקים שהעידו לפניהם בידיעה ברורה שהשגיחו על הגנים ועל האילנות שלא נמצא בהם שום חשש הרכבה. ובפרט הגנים שנטע הרב הגאון בעל נפש חיה זצ"ל שממונים שם נאמנים וצדיקים שישגיחו על זה בהשתדלות נמרצה שלא יהי' בהאתרוגים שום חשש הרכבה. אבל באתרוגי קארפו אין לסמוך על היתרים שמביאים מקארפו מפני שאין מבורר לן דיש לסמוך על תעודתם ומפני שאינם בני תורה:

:

כא) ומה שהביא כ"ג בשם הבית אפרים דאם נוטלין יחור מאילן המורכב ושותלן אותו בקרקע במקום אחר שהאתרוג היוצא ממנו כשר גמור. יפה הביא כ"ג בשם הרב הגיד מרדכי מה שהשיג עליו ע"פ דברי הגנן. ויעי' בקונטרסי (סי' כ"ה אות י"ט כ') מה שפלפלתי בדברי הבית אפרים בענין זה:

:

כב) ומה שהביא כ"ג ראי' דיש קדימה לאתרוגי א"י מאתרוגי קארפו מא"ח (סי' רי"א) יעי' בהלק"ט (ח"ב סי' נ"ה) ויש להאריך בענין זה אך לא נפניתי כעת מטרדות שונות:

ובזה אצא ואומר שלום למר דברי אוהבו מקרב לב עמוק המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו:

שלמה אברהם בלא"א יר"א מרבים כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה