אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן ח

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן ח

שלמה אורח חיים סימן ז

ב"ה ג' לחודש טבת תרל"ו קרושניעוויטץ:

שלום וכ"ט לכבוד הרב כו' כש"ת:

מו"ה שלמה אברהם נ"י. היום באשמורת הבוקר לקחתי פנאי ועיינתי ביקרת מכתבו ראיתי כי פלפל חכמה בדברי אחרונים ובא בכחא דהיתרא להכשיר מגילה שכתבה בן י"ג שנים שלא נבדק אם יש לו ב' שערות. ותוכן פלפולו משום ס"ס כי יש פוסקים מכשירים אם כתבה קטן וסד"ר. ולפי דעתי יותר טוב לברר גוף הלכה במקומו ולא יהיה כאן ספק וזה החלי בעזה"י א) הנה הרמב"ם הכשיר מגילה שלא נעבד העור לשמה. וכתב הרב המגיד פשוט שלא נזכר בה עיבוד ואינה כס"ת אלא לדברים שהשוו לו [ט"ס בה"ה וצ"ל שלא נזכר בה עיבוד לשמה. אבל אם אין מעובד כלל מפורש ברמב"ם שם דפסול וזה פשוט דהיינו דיפתרא דמפורש במשנה דפסול] אבל הטור (סי' תרצ"ט) כתב בשם ר"ת דנקראת ספר נותנין לה כל דיני ס"ת חוץ ממה שמפרש בהדיא היינו אם נתן בה שלשה חוטי גידין כשרה אבל לשאר דברים דינו כס"ת לענין עיבוד לשמה וכו' והב"י כתב בשם כמה פוסקים דצריך עיבוד לשמה. וכתב הרמ"א דכן נוהגין וכן פסק המג"א דצריך עיבוד לשמה. ונבוא לנ"ד היינו אם קטן כתב מגילה. ולכאורה לדעת הפוסקים החולקין על הרמב"ם הדבר פשוט שפסול אך לדעת הרמב"ם ולפי מה שפירש הרב המגיד בטעמו דאינו כס"ת אלא לדברים שמצינו א"כ ה"נ י"ל בכתב קטן אך באמת לולי דברי ה"ה היה נראה דהרמב"ם מודה לשאר פוסקים שדינו כס"ת חוץ ממה שמצינו להקל בהדיא וטעמא דידיה בעיבוד כמ"ש בהלכות תפילין פ"א הי"א דאין המזוזה צריך העבדה לשמה. ובכ"מ הביא התשובה שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל וז"ל וא"ת מ"ט ספר תורה ותפילין צריכין עיבוד לשמה ומזוזה אינה צריכה כו' וסוף דבריו ז"ל אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה עכ"ל. וע"כ מגילה שאין חובתו תדירה דומה למזוזה זה מפני שאין חובת הגוף וזה מפני שאין חובתו תדירה כמ"ש הרמב"ם שם. אלא בחובת הגוף התדירה שצריכה עיבוד לשמה. וע"כ שאר פוסקים שחולקים על הרמב"ם במזוזה חולקים על הרמב"ם במגילה גם כן וכל זה בפסול עיבוד לשמה דכשרה במזוזה לדעתו ה"ה במגילה והרי פרש"י בהא דצריכה שירטוט כאמיתה של תורה כמזוזה שיש בה מלכות שמים הרי שדינה כמזוזה אבל בפסול קטן שפסול אף במזוזה אין לנו להכשיר במגילה:

ב) ועוד נראה דאפי' לדעת הרב המגיד מודה בקטן שפסול למגילה שהרי כתב הרמב"ם שם אבל אם כתבו אפיקורס או גוי פסול והרי פסול גוי וקטן מחד קרא נפקא מדכתיב וכתבתם כדאיתא בפרק השולח וברמב"ם בפ"א מה' תפילין ואת"ל שטעם הרמב"ם לפסול גוי במגילה משום דאדעתא דנפשיה עביד ואין כאן כתיבה לשמה. ואף שהרמב"ם מכשיר עיבוד שלא לשמה מודה בכתיבה דבעי לשמה. הא מטעם זה יש לפסול בקטן שאין אחר עומד ע"ג עכ"פ דקטן אין כוונתו כוונה כדאיתא בפ"ק דחולין ולקמן נדבר מזה עוד אי"ה: ג) איברא דכ"ז בקטן שלא הגיע לחינוך [והוא קשה המציאות שקטן שיהי' לו דעת לכתיבת מגילה לא יגיע לחינוך] אבל בקטן שהגיע לחינוך לכאורה יש מקום להכשיר. ואקדים מה שיש לי תפיסה על הרב פמ"ג שכתב ואשה כשרה לכתיבת מגילה שהרי מחוייבת בשמיעה אבל קטן אפילו הגיע לחינוך פסול עכ"ד. ולדידי דבריו תמוהים במה שהכשיר אשה לכתיבת מגילה מטעם שמחוייבת בשמיעה שהרי במזוזה חייבת לגמרי כאיש ומשנה שלימה היא במס' ברכות והוא ש"ס ערוך בפ"ק דיומא ואעפ"כ פסולה לכתיבת מזוזה והכל תלוי בחיוב תפילין דמי שפטור מתפילין פסול לסת"ם מהיקשא דוקשרתם וכתבתם אף שמחויב במזוזה וה"ה במגילה דאף שאשה חייבת במגילה כיון דפטורה מתפילין פסולה לכתיבת מגילה. ואמת שצריך להבין דברי הר"ת ז"ל שהביאו התוס' בפרק השולח שלמד מכאן דאשה אינה יכולה לעשות ציצית ולאגד לולב כיון שאינה מחוייבת בציצית ולולב. ולכאורה הא אין הטעם כלל דמצוה שאינה מחוייבת אינה יכולה לעשות דמזוזה תוכיח כנ"ל. וצ"ל לשיטת ר"ת דדוקא סת"ם תלה התורה בתפילין שהם ג"כ פרשיות בתורה והם מלבוש האדם ובטלים אל האדם ויש לו שייכות בהם יותר ממה שיש לו אל מזוזה וס"ת אבל בשאר מצות בתר חיובא דידהו אזלינן כצ"ל לשיטת הר"ת. ועכ"פ זה ברור דבסת"ם בתר חיובא דידהו אזלינן וה"ה במגילה שדומה לסת"ם בכל הדינים הנ"ל:

ד) והנה ע"פ הדברים האלה יש מקום להכשיר קטן שהגיע לחינוך לכתיבת מגילה דמגילה דרבנן הוא והרי מדרבנן מחויב בתפילין ואינו דומה להא דקיי"ל שקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא את הגדול בקריאת מגילה דשם כתבו התוס' טעם דגדול חד דרבנן וקטן תרי דרבנן והתינח אם היה הפסול תלוי במה שפטור ממגילה ג"כ היינו יכולים לומר דלא מקרי בר חיובא לגבי הגדול שיוכל לכתוב מגילה אל הגדול אבל כאן דתלוי בפטור התפילין ובתפילין מחויב הקטן מדרבנן והוא חד דרבנן כמו הגדול במגילה שפיר כשר קטן לכתיבת מגילה דרבנן:

ה) איברא דכד מעיינין הא מילתא ליתא והוא דודאי אף שמגילה דרבנן היינו החיוב קריאה אבל קדושת המגילה הכתובה כהלכתה הוא מן התורה ככל כתבי הקודש למה דפסק הרמב"ם אסתר מטמא הידים ובמגילה (דף ז') כתוב זאת מה שכתב כאן זכרון מה שכתוב בנביאים דברי ר' יהושע. ר"א המודעי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה הידים. ובמסקנא דס"ל כר' יהושע דאמר בספר מה שכתוב בנביאים ולדידן דקיי"ל שמטמאה את הידים ע"כ ס"ל כר"א המודעי. ולדידי כתיבת מגילת אסתר נכתבת בתורת משה ואף שאין כל אחד מחויב לכתוב לו מגילה כמו שאין כל אחד מחויב לכתוב לו שאר ספרי קודש. מ"מ ילפינן מקרא ששם כתובים עליה וקדושתו דברי תורה. וע"כ קטן שאינו מחויב בתפילין ילפינן מקרא דאם כתב סת"ם אין קדושתו עליה וע"כ כיון שחכמים חייבו לקרות מגילה מתוך מגילה הכתובה כהלכתה כל שאין קדושת מגילה עליה ככל מגילות שיהיה קדושה ד"ת אינו יוצא ידי חיוב דרבנן. ואין דומה כלל להא דקטן שאכל כדי שביעה מוציא גדול שמחויב רק מדרבנן דהתם אם יאמר בעצמו אמר בר חיוב דרבנן ויוצא. כמו כן אם שמע מקטן שמחויב מדרבנן שומע כעונה בעצמו שהיה עניית עצמו בר חיוב דרבנן פוטרתו. כמו כן אם שמע מקטן שהוא בר חיוב דרבנן אבל הכא אינו יוצא אלא במגילה הכתובה כהלכתה שיהיה קדושתה ד"ת וראיה דאל"כ אם קטן שהגיע לחינוך כתב ס"ת יהיה כשר לקרות בו שהרי קריאת התורה מתקנת עזרא לבד ולהדיא כתב הש"ך ביו"ד סימן רפ"א סק"ז דפסול. אלא ודאי כיון דמ"מ קדושת ס"ת דאוריתא לא מהני קטן לקדושתו ושוב און יוצא בה אף מדרבנן כיון דאינה קדושה בקדושת ס"ת מה"ת. הן אמת שהש"ך כתב דין זה ב' נראה כו'. וכן משמע בעט"ז עי"ש. ולא כתבו לפסק הלכה ברורה [ועי' בעירובין דף י"ג נראין אתמר] והנה יש מקום להכשיר בס"ת שכתבו קטן שהגיע לחינוך לשיטת הר"ן בפ"ב דמגילה שהכשיר ס"ת שהשמיט בה הסופר אותיות. ודחה דברי הרמב"ן שהביא ראי' לפסול ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' דהתם לענין מצותו מן התורה ואתם כתבו לכם וגו' אבל לענין קריאתו שהוא מתקנת עזרא לבד אין לנו עי"ש. הרי דאף שאין בו קדושת ס"ת כשרה מה"ת אעפ"כ יוצא בו ידי תקנות עזרא. וה"נ י"ל בנ"ד בכתבו קטן שהגיע לחינוך אולם באמת אין מדברי הר"ן ראי' שהוא הכשיר רק מדאיתא בגיטין ס"ת שחסר יריעה אין קורין בו משמע הא פחות מיריעה קורין בו. הא בשאר דברים אין לנו ופשיטא שאין לנו ללמוד משם דהתם מ"מ מה שכתוב קדושת ס"ת עליו ומגילה שנשתיירה בה פ"ה אותיות כויהי בנסוע הארון מטמא את הידים:

משא"כ בשכתבו כולו מי שאינו בר חיוב בתפילין מה"ת. גם לא קיי"ל שם כהר"ן:

ו) נשוב למ"ש בתחלה דאף לדעת הרב המגיד בשיטת הרמב"ם דמגילה אין דינו כסת"ם אלא למה שהשוה. מ"מ הא פסל הרמב"ם בפירוש מגילה שכתבו גוי ואת"ל דמשום דגוי אדעתא דנפשיה עביד הא קטן נמי לאו בר כוונה הוא והנה יש מקום בזה להכשיר ע"פ דברי הירושלמי דתרומות (פ"א מ"א) הביאו התוס' פ"ק דחולין (דף י"א) שהקשה אהא דחש"ו פסולים לכתוב גט משום דבעי לשמה ויהיה מעשה שלהם מוכיח על מחשבתו. פירוש דהא חש"ו יש להם מעשה ואין להם מחשבה וכתיבת הגט הוה מעשה. ומשני משום דזה כותב וזה מגרש פירוש שאחר מגרש. והמפרש לירושלמי פירש משום דבעי שליחות ולאו בני שליחות נינהו. ולי נראה לפרש דבגט אם לא צוהו הבעל לא מהני לגרש בו ואפשר שכתבו רק להתלמד וע"כ אף אם באמת עשהו שליח עכ"פ אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וא"כ בסת"ם ומגילה שפיר י"ל דמשום דבעי לשמה אין לפוסלו שהרי מעשה שלו מוכיח ובוודאי כתבו לשם קדושה שיהיה כשר לקרות בו. איברא דהירושלמי מדמה לה להיתרא דהמעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וחש"ו תפוש בו בטל פירש המפרש שהיפך בו דמעשה שלו מוכיח וטמא. ובגמרא דידן בחולין מבואר דטמא רק מדרבנן. דמעשה גמור מהני מדאורייתא אבל האי דמעלה פירותיו לגג והיפך בו חשוב רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן. וכיון דמדמה כתב גט לההוא א"כ אף כתיבה לא הוה מעשה גמור רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן ולא מהני לקדושת מגילה שקדושתה ד"ת כנ"ל ושוב אינו יוצא בה אף שחיוב מגילה דרבנן כנ"ל:

ז) אמנם ראיתי להרב ברכי יוסף או"ח (סי' תרצ"א) בשם התוס' גיטין דדוקא ס"ת שכתבו אשה וקטן כו' פסול אבל לא בנביאים ואף אי היה זה אמת שהתוס' כתבו כן היה מוכח דקדושת נביאים עליו מה"ת ולא היה מקום לפסול במגילה רק משום חיוב קריאה שיש במגילה יותר על נביאים והרי חיוב קריאה מדרבנן. היה מקום להקל בקטן שהגיע לחינוך משום דמחויב בתפילין ג"כ מדרבנן. אבל באמת חפשתי בתוס' גיטין ולא מצאתי ויש ראיה להיפוך ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא כו' משמע דבשאר דברים שווים וכשם שהתפילין ומזוזות אם כתבם אחד מהפסולין פסול כמו כן בספרים וכבר כתב רש"י ספרים היינו תורה נביאים כתובים ומבואר דאף נביאים כתובים אם כתבם מי שאינו בקשירה פסולין כמו בתפילין ומזוזות. וכה"ג דייק הרמב"ן לענין אם חסר אות אחת בס"ת פסול ממתני' דאין בין כמו שפסול בתפילין ומזוזות. וה"ה דמצינן למילף אם כתב הפסול לתפילין ומזוזות ספרים היינו נביאים וכתובים פסולים. וכן דייק החכם צבי בתשובה (סי' צ"ז) דנביאים וכתובים צריכין לתפרם בגידין מפרש"י במתני' הנ"ל דספרים היינו גם נביאים וכתובים מהא דברייתא דגיטין ס"ת ותפילין ומזוזות שכתבן כו' ולכאורה לפמ"ש מ"ש ס"ת דוקא דנקט טפי משאר ספרים. ונ"ל משום דשאר ספרים אין חיוב לא לכתבם ולא לקרות בהם ואין נ"מ אם קדושתו עליהם או אין קדושתו עליהם לענין הכשר דאפי' אין קדושתו עליו מ"מ מותר לקרות בו כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת הל"א שחשב שם עשרים דברים שהס"ת נפסל בהם ואעפ"כ כתב שם שמותר ללמוד בהם לתינוקת אף שפוסק בפ"ז אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מ"מ כשהספר שלם אף שאין בה קדושה מותר להתלמד. וא"כ בנביאים שאין חיוב לא לכתבם ולא לקרות בהם ברבים אין נ"מ אם קדושתם עליהם או לא לענין הכשר ודו"ק. וזה שכתב הסמ"ג ראיה להרמב"ם שכתב דמגילה שכתבה ע"ג עור שאינו מעובד לשמה כשר מהא דהקורא מגילה הכתובה בין הכתובים יצא אף דכתובים לא בעי עיבוד לשמה. נ"ל דמ"מ אף בכתובים אם אין העור מעובד לשמה אין קדושת כתובים עליהם ונלמד גם כן ממתני' דאין בין אלא דמ"מ בכתובים דודאי לא קפדי שיהיה קדושתם עליהם כיון דעומדין רק להתלמד בהם וכיון דבלא עיבוד לשמה מותר לקרות בהם לא קפדי שיהיה מעובד לשמה דוקא ומ"מ קאמר בש"ס אהא דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות הא לתופרן בגידין זה וזה שווין ואף דבלא תפרם בגידין ג"כ מותר לקרות בהם כמ"ש בפ"י מה' ס"ת ונביאים הכשרים רק לענין שיהיה מותר לקרות בהם. וספרים דמתניתין נביאים וכתובים נמי בכלל לענין לתופרם בגידין וכמ"ש החכם צבי בתשו' (סי' צ"ז) אלא דמתני' מיירי לענין שיהיה קדושת נביאים וכתובים עליהם ולזה בעי תפורין בגידין דוקא. ובזה מיושב מה שהקשה החכם צבי על הרא"ם שהקשה על ראיית הסמ"ג דלדידיה מי ניחא הא מגילה בעי תפירת גידין ואמאי יצא בכתובה בין הכתובים. והקשה הח"צ על קושיית הרא"ם דהא כתובים בעי נמי תפירה בגידין ולהנ"ל לא קשה דלא בעי תפורת גידין אלא שיהיה בהם קדושה אבל לא קפדו בהא כיון דבלאו הכי מותר לקרות וזה כוונת הסמ"ג בעיבוד שלא לשמה ג"כ כנ"ל וה"ה בכתבה אשה וקטן שאין בהם קדושה והקורא בהם לא יצא ידי חובת קריאת המגילה:

ח) והנה ראיתי להרב ברכי יוסף שיצא להכשיר מגילה שכתבה אשה וקטן וראיתי מדברי הרב המגיד להרמב"ם וכבר דחינו זה בטוב טעם בשגם שאין דברי ה"ה מוכרחים בדעת הרמב"ם עוד ראיתי שהביא ראיה ממה שהכשיר הפר"ח אם כתב מגילה בשמאל בדיעבד. והנה ראיתי הפר"ח דרש דין זה כמשה מפי הגבורה בלי שום נתינת טעם לדבריו. אולם כוונת דבריו מאחר שגם בתפילין קיי"ל (בסי' ל"ב) דאם אין לו תפילין אחרים מניח אותם שכתב בשמאל ע"כ במגילה דרבנן סמך על המתירים ומה זה ענין לקטן ואשה שפסולם מבואר בש"ס בלי שום מחלוקת. סוף דבר הלוואי שיהיה כל שמעתן מחוורן בידן כהדא שאשה וקטן פסולים לכתיבת למגילה:

ט) ועתה נבוא לבאר דין בן י"ג שנה שכתב מגילה ולא בדקנוהו בשערות ומעלתו כתב בסוף דבריו משום דמגילה דרבנן סמכינן אחזקה דרבא כדברי המג"א (בסי' נ"ג ונ"ה). ויפה אמר. וגדולה מזו אני אומר דאף בס"ת אם כתבו בן י"ג שנה שלא בדקוהו בשערות מותר לקרות בו בציבור כיון דקריאת התורה הוא רק מתקנת עזרא ונביאים ובדרבנן סמכינן על חזקה דרבא. ובזה אין לומר כלל כיון דקדושת ס"ת דאורייתא ובדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא. דליתא דבשלמא התם שבוודאי אינו בר חיוב מה"ת ובוודאי אין בה קדושת ס"ת מה"ת ע"כ אינו יוצא אף החיוב דרבנן שחכמים חייבו לקרות במגילה כשרה כהלכתה שיהיה קדושה עליה מה"ת. אבל בבן י"ג שנה שלא נבדק אם יש לו שערות בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא שהביא שערות. וכ"ז בס"ת אבל במגילה יש מקום עיון ומעלתו חשב מגילה קיל מס"ת ואני חושבו חמור דהנה הרמב"ם ריש הלכות מגילה כתב דכל מצות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה ומשמע דאפילו לא יוכל אחר קריאת המגילה לעשות המצוה של תורה וכן כתב הט"ז דעתו. אבל הר"ן כתב דבא"א לקיים שניהם אין שום מצוה של תורה נדחית מפני מקרא מגילה דרבנן. והט"ז דחה דברי הר"ן שדעת הר"ת דברי קבלה כדברי תורה דמי. ולדידי א"צ לזה:

י) ונ"ל ראיה לדעת הרמב"ם מירושלמי דמגילה דקריאת המגילה עשאוהו כשל תורה ממש וז"ל הירושלמי פ"א הלכה ה' ד"ז שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים מצטערים על הדבר כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם ונשאו ונתנו בדבר עד שהקב"ה האיר עיניהם מן התורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה. והרמב"ן בפירוש התורה פרשת שופטים בפסוק לא תוסיפו על הדבר כתב דלאו דוקא כשמוסיף על גוף המצוה כגון חמש ציצית חמש מינים בלולב אלא המחדש מצוה אחת נוסף על המצות שנצטוינו עובר משום בל תוסיף והביא ראיה מהירושלמי הנ"ל והביא דברי הירושלמי וסיים הרי שהיתה זאת המצוה מסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף אלא שלא למדנו למוסיף מפני נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומה שתיקנו חכמים גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהם זו מצוה מן התורה ובלבד שידע שהוא משום גדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה עכ"ד והנה מבואר מדברי הרמב"ן בפירוש הירושלמי שהוקשה להם משום בל תוסיף אלא שהביא הירושלמי קרא דאלה המצות דאל"כ הו"א דעפ"י נביא מותר וקשה טובא מ"ש מכל מצות דרבנן כגון נר חנוכה וכדומה שאין בהם סייג לתורה ואין בהם משום בל תוסיף וכמ"ש הרמב"ם בה' ממרים דאין בל תוסיף אלא כשאומר שהוא מן התורה. וצ"ל כמ"ש הרב בגור אריה על התורה דמצות דרבנן אין נקרא הוספה דאין הוספה אלא כשמוסיף להיות שוה עם התורה אבל מצות דרבנן לא ישוו עמהם וכ"ז בשאר מצות דרבנן אבל מקרא מגילה שמצות של תורה נדחין מפני' הרי עשאוהו שוה עם של תורה ע"כ הוקשה להם:

יא) והנה מוכח מירושלמי שעשאוהו להיות שוה עם מצות של תורה וכדעת הרמב"ם וע"כ אף שהוא תקנת הנביאים כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות מגילה וכן להדיא בש"ס ריש מגילה מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנונהו מ"מ תקנום להיות שוה לשל תורה וזה היה אסור לולי שמצאו רמז בתורת משה לתקן זה וכן לשון הש"ס מ"ח בתורה חוץ ממקרא מגילה לישראל ולא הוסיפו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה ומדקרו ליה הוספה מוכח ששוה לגמרי למצות של תורה כנ"ל ואמנם שקשה להכריע בין הראשונים בראיות הגמרא ואינהו הוו בקיאי בגמ' טפי מינן. אולם כפי הנראה היו דברי הירושלמי האלו בהעלם דבר מרבינו הגדול הר"ן ז"ל. דבריש מגילה הביא הר"ן דברי הרמב"ן שמתחלה עשו פרזים מעצמם יו"ט ולאחר שהאיר הקב"ה עיניהם מן התורה עמדו מרדכי ואסתר ותקנו אותו על כל ישראל והשיב עליו הר"ן ז"ל שמה שכתב לאחר שהאיר עיניהם מה"ת לא ידעתי מה הוא שבגמ' לא הוזכר אלא לכתוב מגילה וכוונת הר"ן להא דאיתא בש"ס דילן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות כו'. אולם כוונת הרמב"ן לדברי הירושלמי הנ"ל דמוכח להדיא דעל מצות פורים מצאו בתורה שע"ז הוקשה להם מאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר דאילו כתיבת מגילה אין בכלל אין נביא רשאי לחדש וכל נביא כתב ספרו אלא וודאי על קביעת יו"ט של פורים הוקשה להם. והרי לשון הרמב"ן לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם מה"ת כדאיתא בצלמו בירושלמי שהעתקנו לשונו וברור שהרמב"ן כיון לדברי הירושלמי ההוא שהביאו הרמב"ן בפירוש התורה.. והרי להדיא שהיה בהעלם דבר מהר"ן ז"ל דברי הירושלמי ההם וע"כ י"ל שאילו היה רואה הירושלמי היה מודה להרמב"ם שמצוות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה. גם בהא דחזקיה קרי בהוצל בארביסר וחמיסר הקשה הר"ן דהא הוא ספיקא דרבנן והוצרך ליישב דלחומרא בעלמא עביד. והרמב"ם פוסק דקורא בב' הימים הרי דס"ל דמעיקר הדין מחויב בב' הימים ואזיל לטעמיה דנתנו ליה חומר של תורה גם המג"א הוכיח דדוקא מת מצוה ממש דוחה מקרא מגילה אבל לא בזיון קטן ומצוה דרבנן נדחה מפני בזיון קטן כדמוכח בכ"מ בש"ס בבית הפרס ואבני מקורזלות בבה"כ ובשאר מקומות עי' בתומים (סימן כ"ח סוף ס"ק י"ב) והמחבר פסק, דאין קטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול ובנר חנוכה הביא דעת בעל עיטור דקטן שהגיע לחינוך מדליק נ"ח והמג"א הקשה אולם הדבר ברור דאזיל לטעמיה דפסק כהרמב"ם דכל מצות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה הרי דנתנו להם חומר של תורה וע"כ אין קטן שחיובו מדרבנן יכול להוציא וכיון דכל הני מוכיחים שדינו כשל תורה ממש א"כ הדבר, ברור דלא סמכינן על חזקה דרבא ואין לעשות ס"ס שמא כהר"ן דמקרא מגילה מדרבנן וכן התוס' סוברים כן שהרי הוקשה להם למה אין הקטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול והוצרכו ליישב משום דהוי תרי דרבנן. וספק שמא הביא שתי שערות והוי לענין דאורייתא ס"ס ולענין דרבנן נסמוך על חזקה דרבא ומצינו כה"ג בפסחים (דף ט') בחבר שהניח מגורה מלאה פירות דלענין דאורייתא הוי ס"ס ולענין דרבנן סמכינן אחזקת חבר ע"ש דליתא דכיון דהשתא ספק תורה יש לו עליו אינו יכול לצאת במגילה ספק פסולה לעשות ס"ס לכתחלה וזה טעם המשנה דטומטם אינו מוציא את מינו ולא אמרינן שמא הוא נקבה ואת"ל זכר שמא חבירו ג"כ זכר אלא דכיון דספק תורה יש עליו אינו יכול לצאת בתקיעת ספק וה"נ בנ"ד וא"צ לדברי בעל טורי אבן שם ויש כמה ראיות לזה. ע"כ נראה להלכה בס"ת יש לסמוך על המג"א לקרות בס"ת שכתבו בן י"ג שנה ולא נבדק משערות כי יש סניף ג"כ דבקטן שהגיע לחינוך שכתב ס"ת אינו ברור בעיני הש"ך שפסול לקרות בו כנ"ל אבל במגילה אין לקרות במגילה שכתבה בן י"ג עד שנבדק משערות: ידידו דו"ש באהבה. הק' אברהם פה קראשניעוויטץ:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה