אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אורח חיים סימן ו

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אורח חיים סימן ו

שלמה אורח חיים סימן ה

ב"ה יום ג' וישב תר"נ שאוול:

ישאו הרים שלום וברכה לכבוד ידיד ה' וידיד כל יודעי שמו הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה צמ"ס מוכתר במעלות ומדות טובות שמנו חכמים כש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י. ולכל אשר לו שלום עד בלי ירח:

מכתבו הגיעני היום ותחלת דינו ש"א על ד"ת במה שכתבתי שכן גי' הירו' כהתוספתא. הנה ודאי דהיכי שהבבלי חולק על הירו' הלכה כהבבלי דהוא בתראה וע' רא"ש פרק ז' דגיטין ס"ד ובכ"מ וע' תוס' ברכות ר"ד ל"ט וברא"ש וב"י או"ח סי' ר"י ובר"ן נדרים פ"ד א' וע' במאור פסחים רפ"ג ויבמות פ"ז ד"ה מכרו שניהם וכתובות סו"פ ד' וברמב"ן ס' הזכות יבמות פ"ז סי' י"ג וע' בס' המכריע סו"ס נ"ד וע' באו"ז סוף ח"א בשו"ת סי' תשע"ט וע' בכ"מ הל' שביעית פ"ה הי"ח וע' ראב"ד פ"ז מבכורים ה"ט וע' תוס' ב"ב פ"א ד"ה למעוטי וע"ש במאורי אור בחלק בן נון זה חידוש גדול להתנגד אל הירו' בלא מצא גי' אחרת. מ"מ ע' בתשובת מהרי"ק שורש ק' וז"ל והוא דבר ידוע שהר"מ רגיל לפסוק ע"פ הירו' יותר מכל הפוסקים הידועים אצלינו ואפילו במקום שאין תלמודינו מוכיח כהירו' כו' היכא שתלמודינו מעמיד בשנויא דחיקא והירו' מפרש כפשטה תופס לו שיטת הירו' וע' במראה הפנים לירו' ב"מ פרק ח' הלכה ד' ד"ה שאלה מן הבייר כו' ומ"מ צריך ליתן טעם לדהרמב"ם דרגיל לפסוק כתלמודא דהכא במקום שאין צד הכרע מוכח דלא כהאי תלמודא ומבואר להרגיל בדבריו שלא עשה חיבורו כ"א אחר שבירר כל ההלכות מהתוספתות והירו' ורמז עצמו לזה בפי' המשנה דתמיד יעש"ב ובפרק השואל מתשובת מהרי"ק שדרכו של הרמב"ם שסומך בכ"מ על פשטות הירו' אף דדחי בבבלי. וע"ע במה"פ ר"פ לא יחפור כוני מתני' כו' וע' בשיורי קרבן פ"ו דשבת הלכה ב' בד"ה ההיא אמרה ולא שבקינן מה דמפורש בירו' בשביל דחיי' האמורה בבבלי כו'. וע' בתו' ביצה (י"ז ב') סוה"ד אמר רבא ואדרבא קיי"ל כר"י לגבי כו' ור"י פליג עלה בירו' ואף דבבבלי לא מייתי לה וע' בכ"מ פ"ה מתרומות הלכה ט"ו ואע"ג דלא איפשטא התם איפשטא בירו' סו"פ בתרא דמעשרות ה"ד וע' במגלת אסתר בשורש שלישי. וע' תו' ב"ב קמ"ט בשם ר"ת דמשבשין תוספתא מקמי ירו' וע' רא"ש פרק הבע"י סי"א דמשמע דהיכי דפליגי הירו' והתוספתא קיי"ל כהירו'. וע' בפר"ח א"ח סו"ס ת"כ ד"ה גם מ"ש כו' ויש להחמיר כהירו' שהוא בתרא ואייתי ברייתא ולא הזכירה בתוספתא וכו' וערא"ש פ"ב דחולין ס"ג ובכ"מ פ"א מתמורה הי"ז וע' במבוא התלמוד שמדהכ"מ שאה יכולין להשוות התוספתא עם המשנה אף שנחלק על הגמ' סומכין לה. וע' בכ"מ פ"א ממעש"ש ובק"נ פ"ק דפסחים אות ט"ו ובתשובת רדב"ז סי' פ"ד. וע' בבאר יעקב יו"ד סי' קמ"ה בש"ך סק"א דלא שבקינן מאי דפשיטא להירו' משום מאי דמספקא לש"ס דידן וכו' יעש"ב. ואין רצוני להאריך יותר במה שאינו נוגע לעיקר הענין כ"כ במה שבא במכתבי בדרך אגב להזכיר שכן גם גי' הירו' כמו התוספתא:

ובמה שהעיר כ"ת על קשיית התפארת צבי אחר סי' ס"ה בקשיות חמורות אות ג' שהקשה לרש"י שבת צ"א מחולין ק"א והאריך כ"ת בישוב זה. אשר בעיקר דבריו כיוונתי ג"כ לזה מכבר בשנת תרל"ד שהשבתי לרב א' שזה תלוי אי לטמא עצמו סגי בכ"ש וכתוס' פסחים (ל"ג ב') ד"ה לאימת שגם רש"י עצמו חזר בו וע' בס' נחלת עזריאל בחידושיו לחולין ק"א שהעיר ג"כ מזה ולפשוט הספק מהמל"מ דבטומאה דרבנן שייך ג"כ מחולל ועומד אך להרא"מ פ' שמיני דתליא בזה לר"ע דדריש יטמא לאחרים א"כ בהאי קרא כתיב אוכל אשר יאכל דדרשינן מיני' היינו שיעור אכילה דבית הבלועה מחזיק דהיינו כביצה א"כ י"ל דקאי אטומאת אחרים אבל טומאת עצמה בכ"ש והאריך עוד לפלפל ולסתור וע' בפ"י לפסחים ל"ג ב' שהאריך דלמדקיי"ל שני עושה שלישי בחולין ודלא כר"ע דדריש יטמא יטמא וע"כ הא דכתיב מכל האוכל אשר יטמא פשטיה דקרא בטומאה בפחות מכביצה כו' יעש"ב ובשו"ת זכרון יצחק סי' ס"ג בהא דפסחים ל"ו מרבה אני מעש"ש שיש לו להיתר שנטמא דלתי' קמא בתוס' שם ל"ח א' בד"ה אבל והרי כזית אין לו טומאה מדאורייתא וע"כ לר"ע לטעמיה דשני עושה שלישי בחולין לדידי' אף כל שהוא מקבל טומאה מדאו' וניחא קו' התו' פסחים ל"ו ד"ה מאן שמעית לי' ר"ע כו' ונדחה ג"כ קושית א"ז רש"א מהמכילתא שאין יוצאין במעש"ש משום שאין נאכל בכל מושבות. וע' הקדמת הרמב"ם לס' היד דסתם מכילתא ר' ישמעאל או ר"ע וי"ל דהכא הוא לרי"ש. וא"כ י"ל דהכא בחולין דא"ל לר"י הגלילי י"ל דהיינו ר"ע בר פלוגתי' דאף כל שהוא מקבל טומאה מדאורייתא. אך מהתו' שם בד"ה וריה"ג דאי לאו עוני כו' דמוכח דגם ריה"ג ס"ל דמעש"ש יכול להיות לו היתר כשנטמא ואין להאריך בדברים הנאמרים לפלפולא בעלמא. וע' בחידושי הר"ן סנהדרין פ"ג ב' דס"ל כפר"ת שאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה מה"ת והקשה דאיך משכחת דליהוי כהן טמא האוכל תרומה טהורה ח"מ הרי כיון שנגע בו טמאה ותי' באוכל פחות מכביצה ובס' מנחת עני על לקוטי מסכתות בשמן כתית בחי' לפסחים ל"ג תמה מהא דחולין כיון שנגע טמאהו ולא מוקי בכה"ג וע"כ כהמל"מ דבתרומה טמאה מדרבנן מיחשב למחוללת ועומדת וכן מבכורות י"ב דפריך אלו איטמו הוי בשריפה והרי מה"ת אין לחלה שיעור כמו בתרומה כו' וע"כ דבפחות מכביצה מודה ר"ת שמחלל טומאה מדרבנן:

ועי' בשעה"מ פ"ו מברכות ד"ה ויש להסתפק לדעת הסוברים דבפחות מכביצה אינו מק"ט מדאו' אי אמרינן הכי גם בקדשים דומיא דתרומה וה"ר מההיא דחולין בטמא שאכל את הקודש עש"ב ורק למש"ש השעה"מ שזה תלוי במחלוקת דלרש"י פכ"ש ל"ה ומנחות כ"א ד"ה עצים דהא דחיבת הקודש מכשיר מדרבנן וע"ש בתו' וע' רמב"ם פ"י מטו"א הי"ז ובכ"מ א"כ לא מהני להו חיבת הקודש. אבל לתו' וראב"ד י"ל דכי היכי דחיבת הקודש מכשרתן ומשוי להו אוכלא ה"נ משוי אוכל אף לפחות מכביצה וע"ש עוד לדחות דאפשר כיון דמדרבנן מקבל טומאה לא מחייב ועפ"ד המל"מ הנ"ל. וזה כבר נדחה בתפא"צ דספיקו לרמב"ם דפטור משום דמחוללת ועומדת אבל ודאי איסור דאורייתא חל על איסור דרבנן. וע' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' ו' בדפי הס' ט' ע"ד מה שנשאל על מ"ש במפה"י דאיסורו אחשבי' ועש"ב ובד"ה ובזה יתישב מה דק"ל כו' וע"ש עוד במ"ש במה"ר דריה"ג לשי' בסוטה מ"ד וע"ש שדחה זה וע"ש עוד ד"ד ע"ב בסוגיא דסוכה לה' מפני שמכשירה וכבר נשאל ע"ז בשו"מ תליתאה ח"ב סי' ק"ה וע"ש שתי' וע' בסו"ס רשפי אש ח"א שהעיר בזה וניחא הא דברכות כ' ע"ב רא"מ ור"א לשי' ואכמ"ל בפלפולים. ורק הזכרתי לו תוכן דברי קצת האחרונים שכבר נתעוררו בזה. והנני חותם בשלום וברכה לו ולביתו ולכל אשר אתו שלום עד בלי ירח. ממני או"נ הדוש"ת רצוף אהבתו ומחכה לשמוע ממנו תמיד אך טוב ושלו:

יוסף זכריה בלאאמ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זלה"ה החופ"ק בעהמ"ס זכר יהוסף:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה