אור ברסלב
בכורי שלמה חלק א שלמה אבן העזר סימן ז

בכורי שלמה חלק א· רבי שלמה אברהם רזכטה

שלמה אבן העזר סימן ז

שלמה אבן העזר סימן ו

ב"ה יום י"ג מנח"א שנת תר"ם לפ"ק אזארקאוו. החיים והשלום וכ"ט סלה לכבוד ידידי ח"ה הרב הגאון המובהק. סיני ועוקר הרים. שר דתורה. נזר הקודש. צדיק ונשגב. נ"י פ"ח עה"י כו'. כקש"ת מו"ה מרדכי גימפל שליט"א אבד"ק ראזינאי:

אחדשה"ט. הנה מתשובתו דמר (בסי' ה') נראה דמסכים אתי להתירא בנ"ד מטעם שחידש שם ודבריו ראוים למי שאמרם. וכ"נ מתשו' חתנו הגאון המובהק המחבר ס' זכר יהוסף שליט"א דדעתו להתיר בנ"ד. ומה שכ' חתנו הגאון נ"י בשם מעכת"ר שאחרי שראה דברי השו"ת הר"ח או"ז (סי' קפ"ב) [שהבאתי לעיל בתשובתי סי' ד'] שהחמיר מאד בענין זה מי ילך נגד ראשונים עמודי ההוראה כאלו שהחמיר הרבה יותר מר"ת. אולם חתנו נ"י כ' על זה וז"ל "שדהא"ז לא מיירי באופן זה כמו שהארכתי בתשובה". הנה אני לא ראיתי תשובתו לדעתי צדקתי במה שהעלתי לעיל בתשובתי (סי' ד' אות ל"ד) דמהר"ח או"ז לא מיירי לאחר מיתת אשתו רק בגירש אשתו. מ"ה הי' מחמיר בנידון דידי' דגזרו בזה משום מראית עין דאם יתירו זה יתירו גם חמותו. אבל בנ"ד דמיירי לאחר מיתת אשתו דאז גם חמותו אינו בשריפה וכרת אפשר דמודה דלא גזרינן בזה משום חמותו כמו דלא גזרינן בגר כיון דאיקלש איסורו וכמ"ש הנוב"י:

וכעת מצאתי עמוד גדול להתיר בנ"ד בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרע"ה) וז"ל שאלת ממני על מעשה שאירע בראובן שרצה לישא את אשת חמיו ואמרו ששדך אותה תוך ג' חדשים למיתת חמיו. תשובה דע כי הדין תלוי במחלוקת שני התלמודים כי בתלמוד שלנו גרסינן בהדיא ומותר אדם באשת חמיו וכן נראה שהיא דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן שהיא מותרת וכן חורגתו מותרת. אבל בירושלמי אסרוה מפני מראית העין וקצת מפרשים החמירו כדעת ירושלמי וכן נראה דעת ר"ת ובה"ג אסר ג"כ אשת חתנו ומעשה הי' בפרובינציא באחד שהי' טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי'. ואע"פ שכל מקום שרי"ף ורמב"ם מסכימים לדעת אחת אנו הולכים אחריהם וכ"ש הכא דאיכא נמי אחרינא ותלמודא דידן עיקר דאנן בתר בני בבל גרירין כו'. ומ"מ לגבי הדין בעלמא יש לפסוק כדברי המקילין כיון דעיקר טעם הירושלמי הלא משום מראית העין וברור הוא עכ"ל. ולפענ"ד אלו ראה הנוב"י ושאר אחרונים דברי הרדב"ז שמיקל בפשיטות היו שמחים. ואפשר דהרדב"ז אינו חולק על שו"ת מהר"ח א"ז דהא נידון הרדב"ז מיירי באשת חמיו לאחר מיתה. אבל באשת חמיו לאחר גירושין אפשר דמודה להאו"ז דיש להחמיר. אבל בנ"ד דמיירי לאחר מיתה גם להר"ח או"ז והרדב"ז יש להקל:

אחר זמן רב נדפס שו"ת הגר"ע איגר (ח"ב) וראיתי שם (בסי' ס"ח) שהאריך בענין זה. ופלפל הרבה בדברי הנוב"י הנ"ל. וכוונתי במקצת לדבריו. וסיים וז"ל. ואך בלא"ה כיון דרובא דרבוותא פסקו דאשת חמיו מותרת ולהאוסרים י"ל ס"ל כר"ע דאשת חמיו לאח"מ אינה בשריפה ממילא אשת חמיו לאח"מ אשתו מותרת כמו בגיורת מהי"ת לנו לגבב כל החומרות ולחוש לה. והפמ"ג ביו"ד כייל כמה פעמים דהיכי דמתירים בהפ"מ אם יש עוד ענין ספק וצידוד להתיר מקילים גם שלא במקום הפ"מ. ה"נ הכא באשת חמיו אם נשאת לא תצא כמ"ש הב"ש. א"כ נקטינן לדינא לעיקר כהפוסקים אשת חמיו מותרת ממילא אם יש עוד צד להקל והיינו אחר מיתת אשתו דיש צד כהפוסקים כר"ע וגם האיסור דרבנן ומהי"ת לחוש כולי האי עכ"ל. יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי לאחר מיתת אשתו יש מקום להתיר עכ"פ שישאו באתרא דלא חכימין להו:

ומה שכ' עוד שם הגרע"א אח"כ. אולם בעיקר הדמיון של הגאון נוב"י להתיר אחר מיתת אשתו לדמות לגיורת דמתה אשתו מותר באמה נ"ל דיש לחלק הרבה. דלכאורה יפלא בההיא דגיורת אף לשיטת רש"י דלר"ע היקל חמותו אח"מ דלית בה לאו וכרת רק איסורא בעלמא הא בכ"מ חיישינן למ"ע אפילו באיסור דרבנן עש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ו. ולמה הקילו כ"כ באיסור מ"ע דאשת חמיו מכח קלישת איסורי'. עכ"ל:

ולפענ"ד אינו השגה. דעיקר יסודו יש לדחות דמצינו בכתובות (דף נ"ו.) דר"י ס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. יע"ש. ויעי' ביו"ד (סי' רל"ט) בש"ך סק"כ ב' הרלב"ח דאף דעל ח"ש לא הוי מושבע ועומד מה"ס כיון דליכא לאו מיוחד לאיסור ואינו אלא מדרש חכמים אבל על איסור דרבנן הוי מושבע ועומד ואין שבועה חלה עליו מפני שהוא בכלל לאו דלא תסור יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל כיון דאיקלש איסורא דלית בה לאו וכרת רק איסורא בעלמא ל"ש בי' מ"ע. אף דבדרבנן שייך מ"ע: ומה שכ' עוד הגרע"א לפי הנחה הנ"ל וז"ל ולזה צ"ל דתרי גווני מ"ע דהיכי דמ"ע שעושה כזה ואם האמת כן עבד איסורא בזה אסרו גם בדרבנן. אבל היכא דהטעות שיטעו בדין זה אינו מצוי כ"כ ולא חששו. וכעין זה כ' הר"ן פ"ק דביצה (דף קפ"ה.) ומ"ה בגיורת דשם נראה דאין המ"ע דיסברו דאינה גיורת דזה קלא אית לה אלא דהחשש שיטעו בדין ולא ידעו שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"ה מתה אשתו מותר באמה כיון דאיקלש איסורא ל"ג. אבל באשת חמיו דנראה דהמ"ע הוא דיסברו דאשתו היא בתה. והיא באמת חמותו ומוכח כן ממ"ש הרא"ש לחלק כו'. דליכא קלא שאשתו בת חמיו אינה מהאשה הזאת וכיון שכן י"ל דגם אחר מיתת אשתו דנהי דקליש איסורא מ"מ אסורה כמו בכ"מ דאף בדרבנן אסור משום מ"ע. עכת"ד הגרע"א:

אמנם לפענ"ד אין זה השגה על הנוב"י. הן אמת דהר"ן כ' כן בביצה פ"ק דיש קצת מרבוותא דמחלקים בכך. אולם הר"ן שם כ' על זה וז"ל ואיני אומר כן אלא הנהו לא שייך בדרב כלל דרב ה"ק דכל דבר שהוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מראית העין בלבד אין לחלוק בו בין ר"ה לרה"י שאם אתה מתיר לו ברה"י אף הוא יעשה כן בר"ה כו'. אבל ההיא דארון וצנור ודכותייהו לא שייכי בדרב כלל דאדרבה מצד עצמם אסורין הן ומפני הצורך והדוחק התירום כו' דבמקום פסידא לא גזור רבנן הילכך כיון דאסירי לא רצו חכמים להתירן אלא בצינעה כו'. וא"נ אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי עכ"ל. ולפי חילוק זה של הר"ן א"ש מה שדימה הרב נוב"י להקל באשת חמיו לאחר מיתת אשתו להא דגיורת. דבשניהם הוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מראית העין בלבד. וא"כ כמו בגיורת דמתה אשתו מותר באמה כיון דאיקלש איסורי' לא שייך בי' מה"ע. א"כ ה"ה באשת חמיו לאח"מ כן. ואין להקשות דלפי סברת הר"ן שהבאתי דהיכא שהוא מותר גמור רק שחכמים אסרוהו מפני מראית העין אז אין לחלק בי' בין ר"ה לרה"י ואמאי כ' בירושלמי לחלק בין מקום שמכירין למקום שאין מכירין. אולם לפי מה שהעלתי בתשובתי (סי' ד') אינו קושיא. כיון דכייל לן הט"ז ביו"ד (סי' קי"ז) דבמקום שמפורש בתורה להיתר אין יכולים חכמים לאסור והבאתי דברי החת"ס (חיו"ד סי' ק"ט) והנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ס"ב) דדוקא לאסור בכולו אין יכולים. דאז יעקרו כל ההיתר. אבל אם ישארו מחצית בהיתר יכולים לאסור. ולפ"ז לא היו יכולים חכמים לאסור משום מה"ע בכל אופן כיון דמפורש להיתר דדוד נשא רצפה בת איה. ולכן אסרו רק במקום שמכירין. אבל במקום שאין מכירין הניחו להיתר. וא"כ דומה למ"ש הר"ן ואי נמי אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי. יע"ש. וה"ה בזה אי אפשר לחכמים לאסור אף במקום שאין מכירין גם א"ש דזה דוקא בחיי אשתו רק שגרשה. אבל לאחר מיתת אשתו דאיקלש איסורא אז לא אסרו כלל משום מה"ע כמו בגיורת. וא"ש בנ"ד להיתר. ועולה הדמיון כהוגן ומתורץ קשית הגרע"א על הנב"י. היוצא לנו מזה דמסייע לן הרב הרדב"ז להתיר בנ"ד וגם מהגרע"א נראה לדינא דמסכים להיתר רק שהקשה על הדמיון של הנוב"י. וכיון שתרצנו בעזה"י קשייתו א"כ גם דבריו הם סניף להתיר בנ"ד וכן הגאון מו"ה שמשון ארנשטיין שליט"א אב"ד דפה [וכעת הוא אבד"ק קאליש] דעתו להתיר מטעמים אחרים וכן הגאון בעל נפש חיה העלה להיתר כמו שהעלתי בתשובתי (סי' ד') מטעם אחר. א"כ יכולים לסמוך להתיר בנ"ד. בצירוף דעת כ"ג ודעת חתנו הגאון בעל זכר יהוסף שליט"א. [אולם אודיע לכ"ג כי נהרס כל השידוך לאשר הגאון המובהק המחבר ס' ישועות ישראל שליט"א לא רצה להזדקק להיתר זה. לא רצה המדובר לעשות שידוך הזה]:

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. פי המדבר:

שלמה אברהם בהמופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י:

תוכן העניינים

בכורי שלמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה