בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן מח
בישוב קושית הגרע"א בדברי התוס' גיטין (י"ג) ד"ה לא יתנו לאחר מיתה כו' דאיצטריך לאשמעינן התם דאין גט לאח"מ אע"ג דבהדיא תנן במי שאחזו דאין גט לאח"מ דהו"א דהכא שכבר מינה שלי בחייו שלוחו של אדם כמותו אף לאחר מותו והקשה דהא גדולה מזו שמענו ממשנה דדכ"ח השולח גט ממה"י אפי' הניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ושמענו דהא אי הוי חיישינן למיתה אף שכבר מינה שליח וכבר נתן לו הגט ג"כ אפ"ה אין גט לאח"מ הנה הקו' חמורה וליישב קצת דברי התוס' נלענ"ד דהנה זה שכתבו התוס' דהו"א דבמינה שליח שלוחו של אדם כמותו אף לאחר מותו הנה זה לא שייך אלא שיש לו כח הבעל אבל היכי דאינה זקוקה לאחר מותו מכחו כלל כיון דמיתת הבעל מתרת ופקע שארות מה שייך גט אח"כ. ופשוט דע"כ סברת התוס' לא שייכה אלא היכי דזקוקה ליבם מכחו ואכתי אגידא ביה והו"א דהשליח הוא כמותו ויכול לפטרנו מכחו אבל היכי דאינה זקוקה ליבם פשוט דלא שייך גט כלל לאח"מ אף אי מינה שליח ושלוחו של אדם כמותו והנה אמרינן בר"פ האשה בתרא גבי אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דאינה חולצת ואינה מתייבמת לעולם שמא מעוברת היא צרתה ואמר בגמרא דאע"ג דלאחר תשעה חדשים יכולה לחלוץ ממ"נ דאי הי' לה ולד הרי נפטרה ואי לא יכולה לחלוץ ובשלמא בתוך ט"ח חיישינן שמא עדיין היא מעוברת וחליצת מעוברת מעוברת לא שמה חליצה אבל לאחר ט' אי הי' מעוברת כבר ילדה ונפטרה לגמרי אפ"ה אינה חולצת דשמא יתוודע דילדה וחליצה לאו כלום הוא ושריא לכהן ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש וא"כ י"ל דה"נ בכל אשה דעלמא ששלחו לה גט ממדינת הים אי הוי חיישינן למיתה לא היינו יכולין למסור לה הגע דשמא מת והגט לאו כלום הוא ושריא לכהן ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וא"כ ממתני' דהתם לא הוה ידעינן הך דינא דאף במינה שליח בחייו אין שלוחו כמותו לאחר מיתה דהו"א דהתם איירי כשאין שם יבם דאינה זקוקה מכחו כלל ואפ"ה איצטריך הך טעמא דהוא בחזקת קיים ובלא"ה לא הוה אמרינן ניהב לה ממ"נ דאם מת הרי היא מותרת בלא"ה דשמא מת ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה כההיא דריש האשה בתרא דאסרינן לה לחלוץ משו"ה ואף דיש לחלק דדוקא התם דחלוצה מדרבנן כמבואר בתו' בכ"ד חיישינן דילמא אתי למישרי הא בגרושה דאו' ל"ח מ"מ שפיר הוה איכא למיטעי בהכי דלא מחלקינן בהכי ובלא חזקת חיים אפשר דהוה אסרינן לה ומש"ה איצטריך לחזקת חיים וכ"ז כשאינה זקוקה מכחו כלל שפיר איכא למיחש שמא מת ואף שמינה שליח מ"מ הותרה במיתת הבעל ולא שייך גט כלל אבל היכא דזקוקה מכחו בהא הוה אמרינן שפיר דאף במת כיון שמינה שליח שלוחו של אדם כמותו ויכול לגרשה אף לאח"מ ושפיר איצטריך הך מתני' דדי"ג דממשנה יתירא שמעינן דאפי' זקוקה ליבם ל"מ ודוק ואין להקשות דלפי"ז דהך מתני' דהשולח גט ממה"י אפשר דאיירי באינה זקוקה וחזקה דקיים לא איצטריך אלא משום חששא דגזירה בעלמא א"כ בגמרא שם דעביד צריכותא הא דתנא התם גט ותרומה וחטאת ואמר דאי אשמועינן גט דלא אפשר טפי הו"ל למימר דאי אשמעינן גט הו"א דוקא התם דליכא אלא גזירה בעלמא אבל תרומה דאיסורא אימא לא דע"כ צ"ל דלא חש בצריכותא אלא בסברא בעלמא דהא בצריכותא השני' דאמר דאי אשמעינן תרומה דזימנין דלא אפשר ודאי הומ"ל דאי אשמעינן תרומה הו"א תרומה בזה"ז דרבנן אבל חטאת דחולין בעזרה הוה דאו' כס"מ דסו"פ הא"מ אימא לא וע"כ דלא חש אלא צריכותא בסברא בעלמא ודו"ק:
מקשה לי כעת דברי התוס' (פ"ד) גבי הרי את מגורשת ע"מ שתנשא לפלוני ה"ז לא תנשא לו כו' נפריך הא לאחר תנשא והא בעי לקיומא לתנאה וכ"ת אפשר דמיגרשה ומקיימא לתנאה כו' בדידה קיימא לאגרושי והק' התוס' בד"ה הכא דתטעון מאיס עלי ועוד דע"כ נכפנו לגרשה שאם לא כן היא אצלו באיסור א"א כו' ותי' דמ"מ יכול לדחותה כו' והנה תי' איני מבין דהא מ"מ שפיר י"ל דלאחר תנשא בתנאי שאם לא יגרשנה כשתרצה וידחנה יתבטלו הקידושין מעיקרא וליכא למיחש למידי אבל גוף הקו' א"י דהא כיון דצריך גירושין שהוא מעשה חיישינן שמא תמות קודם ולא תספיק להתגרש ולהנשא לו והיא באיסור א"א עליו וקיי"ל דשמא ימות חיישינן ומש"ה ל"מ ג"כ שתתנה שאם תמות קודם לא להוי קידושין דמ"מ לא קיימה התנאי של נשואין והיא באיסור א"א וע"כ דלשון הש"ס בדידה קיימה לאגרושי היינו שמא תמות קודם וממילא מתבטל התנאי וצע"ג: