בכורי יוסף· רבי יוסף זונדל הוטנר
השמטות
בסימן ט' (במה שביארתי דלר"ע א"א חלל אלא מבעולה לכה"ג) ובזה יתיישב קו' המל"מ בפי"ח מא"ב (ה"ב). בסוגיא דר"פ א"נ גבי הא דמסיק דאיכא ביניי' דמאן דדריש אשה הראויה לקיימה למ"ד יש בה הוי' אליבא דר"ע בבעולה לכה"ג ופיר"ח דהיינו בכה"ג שאנס בתולה גמורה דהוה בעולת עצמו דקיי"ל דמ"ה לא ישא לכתחילה וחשיבה אינה ראויה לקיימה והקשה דא"כ מאי פריך עלה שם ומ"ש דמודה ר"ע דיש בה הוי' הא קיי"ל דבדיעבד אם נשא נשוי אפי' לדידן אף דודאי בכל ח"ע יוציא וא"כ מש"ה ודאי מודה ר"ע דיש בה הוי' ע"ש:
ולפ"ד א"ש דודאי הא דפיר"ח בבעולת עצמו היינו התם דאיירי לענין קנס דע"כ איירי דהי' בתולה אבל לשון הש"ס סתמא בבעולה לכה"ג משמע דבכל בעולה לכה"ג מודה ר"ע דיש בה הוי' והא דנקט הש"ס הכי היינו דע"כ מוכח הכי לר"ע דאיל"ה חללה המ"ל כדברינו ומש"ה נקט סתם בעולה ואהא פריך שפיר ומ"ש ודו"ק ועוי"ל דע"כ מוכח דמודה ר"ע בכל בעולה לפי המסקנא דסוגיא דקידושין (ס"ח) דקרא דכי תהיין לאיש שתי נשים כו' אלא שנואה בנשואיה וא"ר כי תהיין כו' דלר"ע ע"כ קאי אבעולה וי"ל דבבעולת עצמו כיון דבדיעבד אם נשא נשוי לא מיקרי שנואה בנשואי' וע"ש בתוס' ד"ם וכי כו' דבשביל רשעת לא הי' צריך לומר לא יוכל לבכר דבשביל שהיא רשעת יפסיד בנה וה"נ י"ל דבבעולת עצמו כיון דאם נשא נשוי לא שייך להפסיד הבן שהוא נולד בכשרות וע"כ דאיירי קרא בכל בעולה דעלמא ואפ"ה א"ר כי תהיין ודו"ק:
בסימן ט"ו (במש"כ דהוצרך לומר גבי פ"פ דנאמן משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה משום דאית לה מגו דמוכת עץ ואף דהוה להוציא מ"מ כיון דיש לה שטר כתובה עם שטר אמרינן מגו להוציא ומיהו בכל הנשים דהספק שמא לא נתחייב כלל ל"מ שטר כמש"כ הש"ך אבל בפחותה מבת ג' דודאי נתחייב מהני השטר והוה אמרינן מגו להוציא ומש"ה צריך חזקה) ובזה יתיישב תמיהת התוס' שם דתינח באשת כהן ובפחותה מבת ג' דמיתסרא עלי' אבל בכל הנשים בשלמא למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוה מקח טעות ואינה אשתו כלל ומש"ה מפסיד הסעודה אבל למ"ד יש לה כתובה מנה א"כ אינו מפסיד הסעודה כלל ע"ש ולפ"ד א"ש דהא הא דהוצרך לחזקה אינו אלא בפחותה מבת ג' דודאי נתחייב והוה מהני השטר עם המגו להוציא ומש"ה איצטריך לחזקה אבל בכל הנשים דאפשר שלא נתחייב כלל תו ל"מ השטר וא"כ ל"מ מגו להוציא ובלא"ה נאמן וא"צ לחזקה כלל ודו"ק:
בסימן כ"ח בהג"ה ד"ה וראיתי לאו"ח (במש"כ דאפשר שיגרשנה ע"ת שתתקדש לו אח"כ וה"ר מהך דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דקיי"ל כיון דפסקה פסקה) הנה לעיקר הדין כ' שם הפו' דלהמסקנא היא מגורשת לעולם אלא דכוונתי כמו דאמרינן התם דבאומר היום אי אח אשתי פסקה בזה וה"נ כיון דיגרשנה לגמרי אף שיתנה שלאח"ז קצוב תתקדש לו מ"מ על תוך אותו הזמן הי' כריתות גמור והקידושין שאח"ז לא מגרעי מידי והתם דקיי"ל סתמא דלאחר שאגרשך לא הוי קידושין משמע אפי' אומר לזמן גדול לאחר שאגרשך והיכי משני דאין בידו לקדשה ודו"ק ומ"מ אם יתנה שתתקדש תיכף אחר גירושין הארכתי במ"א אי מיקרי כריתות ואכ"מ:
בסוף סימן ל"ו ומש"כ וא"ל בערה"פ שחל להיות בשבת דקיי"ל דשחיטת הפסח דוחה שבת) האיר עיני במכתב אליך ק נעורי אדמו"ר הגאון בעהע"ש ר"מ רבתא דוולאזין דזה טעות דהתם קאי במקדש דידעי בקביעא דירחא אבל דברי קצרים שם כדרכי אבל הדברים מוכרחים בשי' הירושלמי ר"פ א"ד פיסקא אבל צלייתו כו' ושם הבאתו חוץ לתחום שבות כו' ומאי ופריך והא חוץ לתחום לא התירו בשופר כמבואר בר"פ יו"ט של ר"ה וכן בכ"ד וע"כ כמש"כ וע"ש במפ' ורמזתי ע"ז בס"ג אות ד' שהארכתי בזה הרבה במ"א וגם כאן אל"מ להאריך:
סוף הספר