בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה תג
לרב גדול א' תמה"ח נ"י
שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' י"ג תשרי תמה"ר ישועה לפ"ק:
יקרתך קבלתי ועל מה ששאלת שנתערב ככר של בעה"ב שלא הפריש ממנו חלה בשאר ככרות שהופרש מהם חלה אם צריך להפריש חלה מכולם דככרות של בעה"ב חשיבי ולא בטלי כמבואר בסימן ק"י ועיין ש"ך שם ס"ק וי"ו, או לא, וכתבת דאם נתערב בעודו בצק קודם שנתנו לתנור דאז לא חשיבי ובטלי א"כ אפילו נאפו אח"כ מותרים כיון דנולד האיסור בתערובות בטל הוא וכמ"ש המרדכי פ"ק דשבת גבי גיגית לענין דשיל"מ והביאו רמ"א ביו"ד סימן ק"ב ס"ד אלא דנסתפקת אם זה דוקא גבי דשיל"מ ולא בשאר דברים שאין מתבטלין, וידידנו הרבני החרוץ מוהר"ש נ"י הגיד כי בתשובת חוו"י סוס"י קל"ג העלה כן גם לענין בע"ח דחשיבי ולא בטלי:
תשובה: אמת כי בתשובות חוו"י סימן הנ"ל כתב באו"ב אם נתערבה האם ואח"כ שחט בנה מותר אח"כ לשחוט מן התערובות דדשיל"מ פשיטא דלא הוי כמ"ש רמ"א בהדיא בכה"ג והוא מאו"ה [כוונתו לרמ"א סימן ק"ב שהוא מאו"ה ומרדכי ועיין בנובי"ת יו"ד סימן ח' ובתשו' רשב"א סימן תרכ"ג] אלא אפילו חשיבות דבע"ח לא מהני אחר דבשעה שנתערב לא הי' בו שום אי' ע"ש' ולפענד"נ סברא ישרה לחלק דמרדכי ואו"ה כלל כ"ה אות כ' מיירי מגיגות שהיתה מלאה ענבים בעוטי' והי' בו הרבה יין צלול קודם שבת אף שיוצא יין גם בשבת דהוי נולד מ"מ מהני ביטול כיון שעיקר ביאת האיסור לעולם הוא בתערובות שזהו תערובות לח בלח שנתבטל בששים והוי כאלו אינו ונאבד מן העולם וחכמים החמירו בדשיל"מ דלא בטיל בזה אמרינן אם לא הי' לו מעולם שם איסור בפ"ע רק בתערובות אינו חל עליו שם איסור וכמ"ש ראשונים בנ"ט בנ"ט דאינו חל שם איסור על טעם קלוש אבל בשאר דברים שאין מתבטלין בתערובות יבש ביבש שכ"א עומד בפ"ע שפיר י"ל גם כשחל האיסור בתערובות אינו מתבטל כיון שהאיסור עומד בפ"ע ואלו אתי אלי' ויאמר כי זהו שפיר חל עליו שם איסור לכן גם כשאין יודעין איזהו הוא כיון שעומד בפ"ע שפיר חל עליו שם איסור ואינו מתבטל ומה"ט כתבו נובי"ת יו"ד סי' מ"ה וחת"ס או"ח סי' קכ"ט ויו"ד סי' שי"ט דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין איסור מה"ת כיון שעומד האי' בפ"ע [עיין שמ"ק ב"ק דס"ח ע"ב]:
וכה"ג כתב נוב"י תנינא יו"ד סי' נ"ד ליישב דעת חכמי אשכנז שהביא מל"מ פ"א ממשכב ומושב הי"ד דס"ל בהא דאיבעי' לן בחולין ס"ט בעובר שהוציא ידו מהו לגמום חלבו דאם יש בעובר ששים נגד אותו אבר החלב מתבטל בס' והקשה מל"מ כיון דהיתר עיקר ביאתו לעולם עי"ת לא מהני ביטול ותירץ נוב"י דהיינו דוקא ביטול ברוב לא מהני אבל ביטול בס' מהני ע"ש, ובישועות יעקב יו"ד סימן י"ד השיג על נוב"י דהא דמבשא"א בטל בס' היינו רק הטעם אבל לענין ביטול גוף ועצם וכמות האיסור ע"כ מטעם ביטול ברוב אתאין עלה וכיון דבעיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות ל"ש ביטול ברוב ממילא נשאר באיסורו אפילו בששים דהטעם בטל משום הגוף שאינו בטל ע"ש, ועיין ביד אפרים יו"ד סי' י"ד ולדעתי ז"א דכיון שבטל טעמו אפילו הי' האיסור בעין מותר משום דעץ בעלמא הוא ולא אסרה תורה ודוקא גבי גיה"נ אמרינן בחולין למ"ד אין בגידין בנו"ט עץ הוא והתורה אסרתו אבל בשאר איסורין לא אסרה תורה עץ בעלמא וכיון שבטל טעמו ונאבד ממילא עצם האיסור הוא עץ בעלמא ומותר אפילו בעינא ומכ"ש בתערובות וא"כ הדין עם נוב"י:
ועוד נ"ל לחדש דודאי לדעת ר"ן בנדרים נ"ב דדשיל"מ הטעם משום דהוי כהיתר בהיתר אז שפיר אמרינן דדשיל"מ אינו בטיל אבל לדעת רש"י והכי סוגיא דעלמא דהטעם משום עד שתאכלנו באיסור אז אמרינן דדשיל"מ אי' המעט בטל הוא לגבי היתר המרובה רק דאמרי' כיון שלמחר יוכל לאכלו בלא ביטול לא יאכלנו היום בביטול אבל מ"מ בטל הוא דאינו דבר חשוב בפני עצמו שלא יתבטל לגבי הרוב ומשו"ה אם שם האיסור אינו בא רק בתערובות אמרי' דאינו חל כיון שהוא בטל אבל בדברים שאין מתבטלין מחמת חשיבותם באמת אינם בטלים לגבי הרוב כיון שהם חשובים בפ"ע וכיון שאינם בטלים באמת יכול האיסור לחול אפילו בתערובת ואינם בטלים והכל אסור:
ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאפילו מרדכי ואו"ה מודים גם בדשיל"מ אפילו בא האיסור אחר התערובות אסור ולא חדשו דבריהם רק בגיגית שהוא איסור נולד שהיין היוצא בשבת הוא דבר חדש שנולד בשבת מן הענבים וע"ז כתבו שאין כאן דבר חדש כלל כיון שנולד בתערובות שאר יין ובטל בו ולא הי' לו שם יין בפ"ע מעולם א"כ אין כאן נולד חדש רק ישן ומשו"ה מותר אבל בשאר דברים לא שייך האי סברא דכאן אין אנו אוכלים בתורת ביטול איסור אלא כיון שבטל אין כאן דבר שיגרום שיבא שם האיסור לעולם והוא ביטול היתר לולי שהאחרונים לא הבינו כן והדבר צריך תלמוד, [עיין פמ"ג במש"ז סי' ס"ט סקל"ה ובסי' ק"ב סק"ב]:
ומכל מקום גם לדעת חוו"י אין דמיונך עולה יפה דשם שפיר אמרינן דאחר התערובת אינו יכול לחול עליו שם איסור חדש, אבל בנ"ד הי' חל עליו שם איסור טבול לחלה קודם שנתערב אלא שנתבטל שפיר י"ל דאחר שנאפה ונעשה דבר חשיב ופקע הביטול חוזר לאי' הישן דחוזר וניעור [ע"ל סימן מ']:
אבל אינך צריך לכל זה והדין מבואר ביו"ד סי' ק"א ס"ג דתרנגולת בנוצתה בטילה דלא מקרי חתיכה הראוי להתכבד ואעפ"י שאחר שנתערבה הסירו הנוצה מ"מ כיון דבתחילת התערובת נתבטל אינו חוזר וניעור עיין ש"ך שם סק"ח וה"נ אם נתערב בצק ונתבטל בתחילת התערובות אף שנאפה ונעשה דבר חשיב אינו חוזר וניעור והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה:
ואמנם לפענד"נ דבר חדש דבנ"ד אפילו נתערב אחר אפייה נמי בטל דהרי מבואר בסימן ק"א ס"ב דאין דין חהר"ל אא"כ אסורה מחמת עצמה כגון נבלה ובב"ח אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא הי' בה ס' לבטלו אפילו למי שסובר חנ"נ אין לה דין חהר"ל וכתב הש"ך סק"ד הטעם בשם הפוסקים כיון דמ"מ האיסור הנבלע בה אינו חשיב ראוי להתכבד ע"ש ולפ"ז אומר אני גם בככר הטבול לחלה כיון שאין האיסור מחמת עצמו רק מחמת חלה דפתיך בי' וחלה דפתיך בי' אינו ככר שלם רק חתיכה קטנה לא מקרי דבר חשיב ובטל שפיר ואף דטבל כולו שם א' של איסור ולוקה על כל כזית ממנו מ"מ גם שם בסי' ק"א הלא להרבה שיטות ראשונים דטע"כ מה"ת ולוקין על כל כזית ממנו ואפילו אין לוקין היינו משום דילפינן מגיעולי מדין והוי רק עשה או משום דאין מזהירין ועונשין מה"ד ועיין בר"ן חולין סוגיא דזרוע בשילה אבל מ"מ יש איסור מה"ת בכל כזית אפילו למ"ד ח"ש מותר מה"ת ואפילו למ"ד ח"ש אסור מה"ת מ"מ איסור תורה דכזית חמור דעל ח"ש חייל שבועה כדאמרינן פ"ג דשבועות ולא על איסור עשה כמ"ש תוס' שם ועיין תוס' שבת צ"א ד"ה כגון וא"כ הוי נמי כגופו של איסור ומ"מ לא מקרי חהר"ל כיון דאינו אסור אלא מחמת איסור דפתיך בי' וה"נ אף דטבל הוי גופו של איסור מ"מ כיון דאינו אסור רק מחמת חלה דפתיך בי' לא מקרי דבר חשיב ושפיר בטל ועיין תוס' פסחים ל"ח ד"ה אתי':
ואם נפשך לומר דטבל מקרי יותר איסורו מחמת עצמו ומקרי דבר חשיב מ"מ נ"ל דהיינו דוקא בטבול לחלה דאורייתא אבל בחלת חו"ל דקיל אוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ אין שם איסור על כל הככר דיכול לאכלו ולשייר חתיכה אחת ולהפריש פריש ממנה חלה ואותה חתיכה אינו דבר חשיב ושפיר בטל וזה בחר לפענ"ד:
ועוד נ"ל דאם הפריש חלה מככר אחד דשוב אין לדון על אותו ככר הוי כנפל אחד מהם לים המלח דמותר לאכלו שתים שתים כמבואר בסימן ק"י ס"ז ועיין ש"ך שם בדיני ס"ס אות כ"ג ואף דזה דוקא בנפלה בשוגג ולא בהפילה במזיד וכאן שמפריש חלה בידים אסור, ז"א כיון שאינו מפריש כדי להתיר התערובות רק כדי להתיר אותו ככר כמו שהיא הדין דצריך להפריש מהם חלה הוי כמו נפלה בשוגג כיון דאין כונתו לבטל ועיין בטור או"ח סי' תנ"ג וטו"ז שם סק"ב:
אלא דקשי' לי ע"ז מזבחים ע"ד בחבית של תרומה שנפלה בק' חביות וחביות סתומות אינו בטילה ומסיק התם דוקא נפתחה ממילא בטיל ולא פותח בידים אף דע"כ פותח לשתות ממנו בלי כוונת ביטול לסלק חשיבותו ואפ"ה אינו בטל בפותח בידים, אבל אחר העיון נ"ל דאין ראיה משם דהתם משו"ה אינו בטיל בפותח בידים אף דע"כ פותח לשתות דא"כ חביות סתומות דאינן בטילות לא משכחת לה וכמ"ש רש"י שם בד"ה גמע ע"ש אבל בעלמא שפיר י"ל אם עושה בידים דבר שהוא מוכרח לעשות בלי תכלית וכוונת ביטול איסור רק אפילו יהי' נשאר באיסור ואין כונתו להתיר שפיר דמי כאלו נעשה ממילא ועוד יש לי בזה דברים אבל הוא אריכות והזמן בוגד בי כעת:
איברא כל זה מצד דבר חשיב אבל הלא אמרינן בע"ז ע"ג דטבל במינו במשהו וכן פסק הרמב"ם פט"ו ממ"א הלכה ה' והטעם או משום דכהיתרו כך איסורו כדאמרי' מרי' בגמרא שם או כמו שהביאו תוס' שם בשם ירושלמי משום דהוי דשיל"מ דיכול לתקנו דחטה אחת פוטרת את הכרי וטעם זה כתבוהו הרמב"ם הנ"ל וא"כ ה"נ בטבול לחלה הוי דשיל"מ וכהיתירו כך איסורו דאין לחלה שיעור מה"ת והא דבעה"ב מפריש אחד מכ"ד ונחתום א' מן מ"ח אינו אלא מדרבנן וגם הא דבעינן שיעור נתינה אינו לסלק איסור טבל רק לקיים מצות נתינה ועיין נובי"ת יו"ד סי' ר"א ומל"מ פ"ו ממתנות עניים ה"ז ומכ"ש חלת האור בחו"ל דאין לו שיעור והוי דשיל"מ ולא בטיל ויפה פסקת שצריכין להפריש חלה מכל ככר כמבואר בסי' שכ"ד סי"ב ע"ש ואם אינן נביאים בני נביאים הם:
ואודות האופה שמחלל שבת ואוכל נבילות הדבר פשוט דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו כמבואר בסי' קי"ט ואינו נאמן בשל אחרים היכא שיש לו הנאה להעיד להם ואסור לאפות אצלו בלי שומר ישראל כשר, ובזה אמלא כפי קוצר רבך הדו"ש ומברכך בשמיו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל