אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה תא

תשובה ת

שיל"ת ב' אויפאלו ג' צו תר"ס לפ"ק

שוכ"ט ושמח"פ וד' קרנך ירים, בני אהובי הרב המאוה"ג וכו' כמו"ה יודא צבי נ"י האבדק"ק האנאשאוויטץ וכב"ב לשלום יפקדו:

לעת לקחתי מעט פנאי להשיבך על שאלתך בענין בכור בתוך עוצם המון טרדותי ותוכן השאלה בפרה מבכרת שנתנה לגוי לטפל בה ולגדלה ומה שתהיה שווה יותר, מן מ' זוז יחלקו ביניהם וגם הולד יהיה למחצה אם מחיוב למוכרה כדין בכסף ומשיכה כדי לפוטרה מבכורה:

תשובה: הנה הלכה פסוקה ביו"ד סי' ש"ך ס"ג המקבל בהמה מן העכו"ם להיות מטפל בה והוולדות ביניהם או עכו"ם שקיבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מהבכורה שנאמר פטר רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל והוא מדברי הרמב"ם פ"ד מבכורות ה"ג וכתב כ"מ שם שהוא מגמ' ריש בכורות ב' ע"ב דפליגי ר"י וחכמים וידוע דהלכה כחכמים אלא דקשי' לך דאיך קונה הגוי חלק בעובר הא הוי דשלב"ל וכמ"ש המחבר ס"ו ואם יקנה לעכו"ם חלק בעובר אין הקנין חל לפי שהוא דשלב"ל וניחא לך דנעשה כאומר לו קנה בהמה לוולדותיה דקני כמו במקנה אילן לפירותיו או פרה ושפחה לעוברה כמבואר בחו"מ סי' ר"ט וכמ"ש הש"ך סי' ש"ך הנ"ל סק"ט בשם מהרא"י ומ"ש המחבר בס"ו מיירי שאמר בפירוש שאינו מקנה לו האם או שלא משך הגוי האם רק הקנה לו הולד בקנין חליפין וכדומה וכמ"ש דג"מ שם אלא שכתב דמהרא"י לא סמך ע"ז רק בצירוף קולות אחרות ע"ש:

ואני בעניי נ"ל דגוי המקבל בהמה לטפל בה שפיר קנה העובר אף דהוי דשלב"ל בלי קני בהמה לעוברה והוא עפ"י מה דתנן ב"מ קי"ח השוכר את הפועל לעשות עמו בקש ותבן וא"ל תן שכרי וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ופירש"י אע"ג דבכל דוכתי אית ליה שווה כסף ככסף הכא גבי פועל בל תלין שכרו כתיב מה דאתני בהדיה משמע והכי קיי"ל בחו"מ ס"י של"ו ס"ב ומבואר דשכר פעולה אין צריך קנין אלא קנה מה דאתני בהדיה בשכר פעולתו ולפ"ז אף דאין אדם מקנה דשלב"ל ה"ד בדבר הצריך קנין אבל שכר פעולה שא"צ קנין רק בפעולתו קונה מה דאתני בהדיה שפיר קונה אפי' בדשלב"ל ומעתה גוי המקבל בהמה לטפל בה בשביל חלק שיהיה לו בוולדות שפיר קונה הוולדות אף שהם דשלב"ל כיון שהוא שכר פעולה ומשו"ה לא כתבו הרמב"ם והטור והמחבר בזה דנעשה כאומר בהמה לוולדותיה ולא מפרשי הגמ' משום דבזה לא צרכינן כלל לה"ט דנעשה וכו':

אבל יש סתירה לזה מדברי הרא"ש בע"ז ס"ג שהקשה אהא דפריך התם והא מחסרא משיכה ק"ל הא שכר פעולה לא בעי קנין דפועל העושה עם בעה"ב קנה שכרו וביאה דבר שנותנים עליו שכר הוא ואמאי לא נקנה לו הטלה בביאה מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול ליתן לו דמי החפץ בשכרו וודאי נתחייב לו החפץ או הדמים אבל בגוף החפץ א"א לו לקנות אלא במשיכה או שיהיה ברשות הפועל בשעת עשיית המלאכה ע"ש מפורש יוצא מפי הרא"ש דאין פועל קונה חפץ בשכר פעולתו רק במשיכה וא"כ בדשלב"ל אינו קונה במידי דבעי משיכה או שאר קנין [עיין מח"א ה' דשלב"ל ובנתה"מ בביאורים אות ז']:

וכדי שלא תקשה על הרא"ש ממשנה דב"מ קי"ח הנ"ל נ"ל לחלק דדוקא אם פסק עמו לתת לו מעות בשכרו או דסתם פועל שכרו במעות א"י לדחותו לתת לו חפץ משום דאי לאו דרבי קרא שוה כסף ככסף הו"א בכל מקום דשוה כסף אינו ככסף רק דרבי קרא שוה כסף ככסף ועיין בר"ן רפ"ק דקדושין ולהכי בפועל דשכרו כתיב אמרינן דשוה כסף אינו ככסף אבל בפסק עמו על חפץ שהוא שוה כסף שפיר יכול לתת לו דמי החפץ שהוא כסף וכן משמע קצת בש"ך סי' של"ו סק"ד שכתב אפי' אין לו בעה"ב רק זה צריך לטרוח ולמכור ולהשתדל לו מעות מזומנים ועיין בראשונים שהביא הש"ך שם, או דס"ל כדעת המרדכי בשם מוהר"ם שהביא ש"ך שם סק"ב דדוקא בתבן וקש א"י לומר טול מה שעשית בשכרך אבל במידי דאכילה כגון חטים ושעורים שומעין לו ע"ש:

אמנם מצאתי בנמ"י ב"מ דף מ"ה ע"ב אהא דאמרי' התם ומאי בכ"מ שהוא כמות שהיא כדא"ל וכו' עד לישנם קא בעינא להו וכתב נמי ד"ה תניא צריך אני לישנם זמן מרובה וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי שמעינן דהאי טענה דלישנן טענה היא וכתב ר"ת ז"ל שאע"פ שהישנים שווין יותר חייב ליתן לו חדשים כמו שפסק ודכוותיה במטלטלין שמי שמשך חפץ מחבירו והתנה ליתן לו כור חטים חדשים חייב ליתן לו כמו שפסק ע"ש ומבואר מזה שיכול לחייב עצמו בחפץ ודלא כהרא"ש הנ"ל ועיין קצו"ח סי' ר"ג אות ג' ואות ד' וסי' רמ"א אות ט' וכבר הארכתי בזה בתשובה [בי"ש או"ח סי' קנ"ה]:

אך כעת נ"ל דבטלה מחלוקת והוא דאף שיכול לחייב עצמו בחפץ מ"מ כיון שלא קנה גוף החפץ רק שיש חיוב על גופו של שוכר לתת לו החפץ יכול לסלקו בדמים דכסף וודאי הוא כשווה כסף וכמש"ל בדעת הרא"ש אלא שאם קנה גוף החפץ מי שנוטל ממנו בעכ"ח אפי' בדמים הוי חמסן אבל כל זמן שלא קנה גוף החפץ רק שנתחייב לו בחפץ אינו חמסן אם נותן לו כסף תחתיו אבל חפץ אחר וודאי א"י לתת תחת חפץ זה אלא או חפץ זה או דמים והיינו דברי נמ"י שצריך ליתן לו כור חטים חדשים ולא חפץ אחר אבל מודה שיכול לסלקו בדמים והרא"ש נמי לא כתב רק שיכול ליתן לו דמי החפץ בשכרו אבל לא חפץ אחר והכי דייק לישנא דהרא"ש שכתב וודאי נתחייב לו החפץ או הדמים אבל בגוף החפץ א"א לו לקנות אלא במשיכה וכו' משמע שיש עליו חיוב לתת לו החפץ:

ולפ"ז נראה דאם מחייב עצמו לפועל בחפץ עיקר שיעבודא דפועל על החפץ רק דיכול לסלקו במעות והנה מבואר בחו"מ סי' ס' ס"ו דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ יכול לחייב עצמו בדשלב"ל ע"ש ומעתה בגוי המקבל בהמה מישראל לטפל בה ויטול חלק בוולדות אף שהוולדות הוי דשלב"ל מ"מ יכול הישראל לחייב עצמו לתת לו הולדות בשכר פעולתו ואף דמד"ת יכול הישראל לסלקו בחפץ אחר לא גרע מבהמת ארנונא דקיי"ל בסימן ש"ך ס"ה דפטור מן הבכורה דחשיב יד נכרי באמצע ואע"ג דיכול לסלק הגוי במעות מ"מ כיון שעיקר שיעבוד הגוי על הבהמות פטור מן הבכורה משום דכל כמה דלא סלקיה ידו שייכא בבהמות וכמ"ש רש"י בפסחים וי"ו ע"ש:

ואני אומר לא מיבעי ללישנא בתרא בפסחים שם דבהמת ארנונא פטורה מבכורה והכי קיי"ל כנ"ל וודאי גם בנידון דידן פטורה אלא אפי' לל"ק דרבא דבהמת ארנונא חייבת בבכורה מ"מ הרי הקשו תוס' שם ד"ה התם מב"מ ע' ותי' דשם בב"מ שהיתה הבהמה מעיקרא של נכרי אמרינן כיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקה מרשותיה אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק ליה מנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו ולפ"ז כאן במקבל נכרי שהבהמה הוא ברשות גוי בשעה שבא הולד לעולם שפיר י"ל אף דמצי לסלק ליה בזוזי מ"מ כיון דאי לא משכח זוזי שקיל הולד שפיר מקרי יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה:

ואפשר נמי דכיון שהבהמה ברשות הנכרי בשעה שבא לעולם ועיקר שיעבודיה על הבהמה והוא תפוס ומוחזק בה דקניה ליה רשותיה וא"י לסלקו כלל במעות ועיין בחו"מ סי' ר"ט ס"ד דאפילו במקנה דשלב"ל אם קדם הלוקח ותפס אין מוציאין מידו אלא דזה לא מהני לפטור מבכורה דהא מטעם מחילה אתאינן עלה כמ"ש הש"ך שם סק"ח והרי גם מחילה לא מהני בדשלב"ל כמ"ש רמ"א סוף סעיף הנ"ל ומיד שבא הולד לעולם ופטר את הרחם נתחייב בבכורה אבל בנידון דידן בביאתו לעולם הוא של הנכרי כמו שפסק עמו שפיר מקרי יד נכרי באמצע וכן משמע קצת מלשון הרא"ש בע"ז ס"ג שכתב אבל בגוף החפץ א"א לו לקנות אלא במשיכה או שיהיה ברשות הפועל בשעת עשיית המלאכה ע"ש והרי גם כאן הוא ברשות הנכרי בשעת עשיית המלאכה שהרי עדיין מטפל בה אלא שאין ראיה כ"כ מדברי הרא"ש דהתם החפץ הי' בעולם בשעה שהתנה עמו וכאן בשעה שהתנה היה דשלב"ל אבל מ"מ כיון שלא חזר מתנאו עד שבא לעולם ובשעה שבא לעולם היה ברשות הפועל בשעת עשיית מלאכה שפיר י"ל דלא מצי מסלק ליה בזוזי כיו דעיקר שיעבודא דנכרי על הולד וא"כ ודאי פטור מבכורה ועיין סמ"ע סי' ר"ט סקי"א ובאשר"י גיטין ע"ב:

ועוד נ"ל סברא ישרה לפמ"ש תוס' ע"ז ע"א ד"ה ר"א הביאו הש"ך סי' ש"ך סק"ז וא"צ שיתן העכו"ם מעות שווה הראש או הריאה אלא סגי שיקנם בפרוטה ואע"פ ששוה יותר כפלים אפ"ה אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי שהישראל גמור ומקני לעכו"ם כדי להפטר מן הבכורה ולפ"ז נ"ל דאפי' נאמר היכא דמצי לסלק ליה בזוזי אינו פטור מבכורה היינו דוקא אם נתן ישראל הבהמה למקבל גוי רק דרך משא ומתן ולא כדי לפטור מן הבכורה אלא שאנו דנין אח"כ אם פטורה בזה אמרינן כיון דמצי לסלק בזוזי לא מקרי יד נכרי באמצע אבל אם ישראל מסרו למקבל גוי רק כדי לפוטרה מן הבכורה אנן סהדי דלא יסלק ליה בזוזי וגמר ומחייב נפשיה לתת לו חלק בגוף הוולדות כדי להפטר מבכורה ושוב שפיר הוי יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה:

אבל מה שאני נבוך בכל מ"ש הוא לפמ"ש הר"ן בע"ז ס"ג ומדמקשינן והא מחסרא משיכה שמעינן שהשוכר את הפועל ופסק עמו לתת לו כור חטים זה או בגד זה אם רצה לחזור חוזר ויהיב ליה מידי אחרינא דהא מיחסר משיבה וכו' ואפשר נמי דאפי' פסק עמו חטים סתם אינו חייב לתת לו חטים אלא נותן לו שכרו במעות ואע"פ ששנינו ב"מ קי"ח השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן או בקש וא"ל טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו דאלמא חייב ליתן לו מעות כמו שהתנה עמו ולא שוויין התם הוא דסתם שכירות במעות הוא שכל השוכרים ע"ד כן שוכרים פועליהן ובמעות הן מתחייבין ואין צורך לזה התנאי אבל כשפסק עמו חטים כיון שאין סתם שכירות בחטים אלא שבא לדון עליו מפני שהתנה עמו בכך לא קנה שהרי לא משך אבל מ"מ נראה שחייב ליתן לו דמיו שאע"פ שגוף הדבר לא נקנה מ"מ הרי מתחייב השוכר בשיוויו משום ששיוויו בכלל עצמו הוא והרי הוא לענין זה כשאר כל השוכרים שפסקו דמים ע"ש הרי מפורש יוצא מדברי הר"ן שא"י לחייב גופו כלל לתת לו חפץ דהא כתב יהיב ליה מידי אחריני וגם מדק"ל מהא דב"מ והוצרך לתרץ דהתם אין צורך לתנאי ולפ"ז ל"ש לומר דעיקר שיעבודא דנכרי על הולד:

אמנם גם הא לא תברא דהא יש להבין נהי דמעות אינן קונות היינו לענין שאין הלוקח קונה גוף החפץ בקבלת מוכר המעות אבל אכתי אמאי לא יוכל המוכר לשעבד גופו לתת לו חפץ ידוע ע"י המעות וצ"ל דמעות אינו פועל קנין ושיעבוד כלל אלא היכא ששיעבדה תורה למ"ד שיעבודא דאו' ולמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא א"י לשעבד עצמו ע"י מעות כלל ואין עליו אלא מצוה לפרוע חובו ולפ"ז תקשי בשכר פעולה דודאי דהפעולה ודאי פועל קנין וחיוב לשלם לו דמים וכמ"ש הר"ן בעצמו א"כ אמאי אינו פועל נמי חיוב עליו לתת לו חפץ כמו שהתנה, אלא דז"א כיון דסתם שכר פעולה הוא מעות א"כ הוי החפץ שהתנה רק חליפי המעות וכיון דמעות אינו קונה ואינו מחייב ומשעבד א"צ לתת לו החפץ וכל זה בשאר פועל אבל במקבל בהמה ליטפל בה סתם שכרו הוא חלק בוולדות מודה הר"ן דחייב לתת לו הולדות אלא דיכול לסלקו בזוזי וכמש"ל בדעת הרא"ש וא"כ הדרן לקמייתא כמ"ש לדעת הרא"ש דשפיר פטור מן הבכורה מטעמים הנ"ל:

וזאת שנית נ"ל דגוי שקיבל בהמה מישראל ליטפל בה והולדות ביניהם שפיר קנה הגוי בולד אף דהוי דשלב"ל ב"ל משום דנעשה כאומר לו קני בהמה לוולדותיה ואי משום דמהרא"י לא סמך ע"ז רק בצירוף קולות אחרות נ"ל לחלק דסברא זו דנעשה כאומר לו היינו משום שרוצה להקנות לו הוולדות אנן סהדי שרוצה באופן המועיל ואם אינו מועיל בלי קני בהמה לוולדותיה הוא רוצה בכך וכעין שכתב הרא"ש פ"ק דקידושין דף י"ג בהשאיל לו טבעת לקדש בו דאנן סהדי דאמר בלבו ליתנו לו באותו לשון המועיל ואם אינו מועיל לשון שאלה יהיה במתנה ע"מ להחזיר ע"ש באורך ועיין ברש"י ב"מ ל"ד ועיין כתובות נ"ח כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה נעשה כא"ל יקדשו ידיך לעושיהן ושם בעובדא דמהרא"י אדרבה הישראל לא רצה ליתן לו הולדות רק דמיהן רק הגו' אמר שאינו מטפל רק אם יהיו לו הולדות בשכרו וכיון שהמקנה לא רצה ליתן הולדות אין ראי' שהי' כונתו שאם אין מועיל קנין בוולדות משום דשלב"ל מקנה לו בהמה לולדות דנימא נעשה כא"ל וכו' ולכן הצריך שם גם קולות אחרות אבל אם ישראל הנותן רוצה ליתן לו חלק בולדות ודאי אמרינן דנעשה כאומר לו קני בהמה לולדותיה גם בלי צירוף קולות אחרות דכונתו היה באופן המועיל ושפיר פטורה מבכורה:

ועוד נראה לחלק דשם בעובדא דמהרא"י לא נתנו לגוי כדי לפטור מן הבכורה רק בדרך עסק בעלמא ואין הוכחה כ"כ שרוצה באופן המועיל דהיינו קני בהמה לולדותי' ולהכי הצריך גם קולות אחרות אבל אם נתנו לגוי כדי לפטור מבכורה שהוא מצוה בזה"ז כמבואר בסי' ש"ך וודאי אמרינן דכונתו באופן המועיל דהיינו קני פרה לולדותי' ונעשה כא"ל אף בלי קולות אחרות ועיין מ"ש לעיל בשם תוס' ע"ז ע"ב:

ועוד נ"ל דיש כאן גם קולא אחרת דהרי כתב הרמב"ן בתשובה המיוחסת סי' רכ"ה דאפי' אם מד"ת משיכה בנכרי קונה ולא בכסף מ"מ כיון שבדיניהם קונים בכסף אף אנו קונים מהם בכסף דלא גרע מסיתומתא דקניה וזה קונה מה"ת כדאמרינן ב"ק קי"ג ע"א ישראל ונכרי שבאו לפניך לדון וכו' אמור לו כך דינכם וזה דאו' הוא כיון שקבעו להם כך ועיין כ"מ סוף פ"ט ממלכים והא דאמרינן בר"פ דבכורות בדיניהם שפסקה להם תורה ולא אמרינן בדיניהם שקבעו להם היינו משום שידעו עו דבאתריהו לא היה דיניהם כך ע"ש ועיין חת"ס יו"ד סי' שי"ח ולפ"ז כיון שבדיניהם אם קיבל גוי בהמה מישראל לטפל בה והולדות ביניהם קנה הגוי הולדות וא"י לסלק בזוזי שפיר פטור מבכורה:

ואם בשעה שמסר הפרה לגוי ליטפל בה כבר היתה הפרה מעוברת יש לנו עוד היתר דלא הוי דשלב"ל כלל דאע"ג דקי"ל בסי' ר"ט ס"ד דהאמר מה שתלד פרתי מכור או נתון לך לא אמר כלום אפי' היתה הפרה מעוברת מ"מ כבר הקשה קצו"ח שם מתמורה כ"ד וכ"ה דיכול להקדיש העובר אף דל"ש פרה לעוברה והרי כמו שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אינו מקדיש דשלב"ל וא"כ מוכח דעובר מיקרי בא לעולם ע"ש באריכות אבל דבר ד' אמת בפי נתה"מ שם אות ב' דודאי אם הקנה לו מה שתלד פרתו דהיינו אחר לידה הוי דשלב"ל כיון דעדיין לא נולד ומחוסר מעשה לידה וה"ה דא"י להקדיש אחר לידה אבל כשמקדיש העובר עכשיו שפיר חל קדושה על העובר ומקרי בא לעולם וכאלו הקדים כבד או הטחול של בהמה עצמה דחל הקדש וה"נ יכול להקנות לו עובר עכשיו ואם תמות או תישחט הבהמה יהיה בשר העובר של הקונה ע"ש ותיתי לי שקיימתי כל הנ"ל מסברא דנפשאי, ולפ"ז גם בגוי המקבל לטפל שגם אם מתה או נשחטה הבהמה קודם שנולד הולד יש לו חלק בבשר הולד שפיר הוי בא לעולם וקונה גם קודם שנולד וכשנולד חלקו של גוי הוא שנולד שפיר הוי יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה:

היוצא מדברינו דאין לזוז מפשטות פסק השו"ע סי' ש"ך ס"ג ואינו דומה להא דמהרא"י דשם הישראל לא רצה להיות לנכרי חלק בולדות רק לתת דמים בשכרו לכן ל"ש כל כך נעשה כא"ל, ויש לצרף ג"כ מ"ש דאפי' בלא נעשה כא"ל מ"מ יכול לחייב עצמו בדשלב"ל ופטור מבכורה כמו בהמת ארנונא ועדיף מינה מטעמים שכתבתי, ומכ"ש היכא דמסרו לנכרי כדי לפטרו מבכורה דיותר שייך טעם זה וגם טעם דנעשה כא"ל ול"ד להא דמהרא"י כמ"ש ויש לצרף ג"כ דעת רמב"ן במיוחסת דאזלינן בתר דיניהם מה"ת, ואם מסרה לגוי כשהיא מעוברת יש לצרף ג"כ דעת קצוה"ח ונתה"מ דלא הו' דשלב"ל ושפיר פטורה מבכורה, ומכל הלין טעמי נ"ל בנידון דידן דפטורה מבכורה:

ועל דברי פלפולך אין פנאי להאריך רק להעיר מה שעלה בדעתי בעברי בין בתרי דבריך ומה שהבאת קושי' הפלא"ה בכתובות י"א ובהלכות קידושין סי' מ' למ"ש המחבר סי' ר"ט דמוכר עובר בהמה מעוברת לא קנה משום דהוי דשלב"ל איך יפרנס משנה שלימה דב"מ ק' המחליף פרה בחמור וכו' זה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו הרי דקונה העובר וכתבת דשאני התם דבסתם הוי כבהמה לעוברה כמ"ש דג"מ יו"ד סי' ש"ך, אינך צריך לזה דשם הא באמת מכר לו הפרה ומבואר בחו"מ סי' ר"כ ס"י דבמכר לו פרה מעוברת הולד בכלל ולדעת י"א שהביא רמ"א שם אפי' לא א"ל פרה מעוברת אני מוכר לך נמי הולד בכלל אם היא מעוברת ע"ש:

אבל לא הועלת בזה דקושי' הפלא"ה בנוי על הא דעובר לאו ירך אמו וא"כ קשי' ליה היא גופא אמאי מהני בהמה לעוברה וגם אמאי יהיה עובר בכלל, ומה שנ"ל בזה דאפי' אם עובר לאו ירך אמו מ"מ כל זמן שהעובר צריך לאם מהני בהמה לעוברה כי הוא נמכר בכלל הבהמה וכדאמרינן בכתובות נ"א לענין מחובר לקרקע דאע"ג דעומד לגזוז כגזוז דמי והוי מטלטלין מ"מ בצריכי לדיקלא הוי כקרקע ועיין שבועות מ"ג ובר"ן שם ועיין רמב"ם פ"ה מטוען ובחו"מ סי' צ"ה ס"ב ובש"ך שם:

ועוד אפשר לומר לפמ"ש הסמ"ע הסמ"ע סי' ר"ט סק"ט דמשו"ה הוי עובר טפי דשלב"ל מפירות חנוטין לפי שעובר אינו בעין ופי' בו הפלא"ה כתובות י"א לפי שהוא מכוסה ולפ"ז י"ל דכשמוכר לו גם הכיסוי דהיינו הבהמה לא מקרי כלל עובר דשלב"ל וכעין סברא זו בתוס' חולין ע"ב ד"ה אמר רבא דאע"ג דטומאה בלועה אינה מטמאה וטהרה בלועה אינה מיתטמא מ"מ אם שניהם בלועים יחד שפיר מטמא ומיתטמאה עיי"ש:

אבל מ"ש דהאי דהמחליף מיירי שא"ל שיקנה הולד לכשיהי' בעולם דמהני לדעת המרדכי שהביא רמ"א בסי' ר"ט מלבד דאכתי תקשי לדעת היש חולקים שהביא רמ"א שם א' אפשר לומר כן דא"כ שמכר לו הולד להדיא לכשיולד א"כ גם אם כבר היה נולד אז בשעת מכירה מהני המכירה ואין טוען המוכר עד שלא מכרתי ילדה וגם אינו מיושב רק מבכור דשם לא מהני לכשיהיה בעולם דאז כבר קדוש הוא מרחם אבל מהאי דסי' ר"ט דלא איירי בבכור אינו מיושב וכמ"ש:

ומ"ש ליישב עפ"י תוס' ב"ב מ"ט ד"ה וכדרב כהנא דיכול לסלק עצמו מדשלב"ל ועיין רא"ש ב"מ ט' דחצר מהלכת הוא בעיא דלא איפשטא ולענין מכירה אינו קונה מספק דמוקמינן בחזקת מרא קמא אבל בהפקר קנה מספק ומשו"ה בהאי דהמחליף נהי דא"י להקנות העובר משום דהוי דשלב"ל מ"מ נסתלק ממנו והוי הפקר וכיון שמכר לו הפרה וקנה אותה קונה הולד ע"י הפרה שהיא חצר מהלכת משא"כ בהאי דסימן ר"ט או בבכור שאינו מקנה לו הפרה אף שמסתלק מן העובר והוא הפקר אינו זוכה בעובר מתורת חצר שאין חצר שלו:

הרבה תשובת בדבר חדא דתוס' לא כתבו רק שיכול לסלק עצמו מדשלב"ל אבל לא להפקיר דאפי' דבר שאינו ברשותו הוכיח קצו"ח סי' רי"א דא"י להפקיר כמו שא"י להקדיש ועוד דהרי מסקי תוס' שם בב"ב דסילוק לא מהני רק לענין שישאר ביד מי שהן עכשיו ולא שיזכה בו אחד מחדש ע"ש ועוד מאן יימר דנסתלק ממנו ול"ד להאי דב"ב דף נ"ד ע"ב נכרי מכי מטי זוזי לידיה איסתלק ליה דשם דין תורה כך הוא דנסתלק וכמ"ש רשב"ם שם ע"ש, וגם מ"ש דפרה קונה לו מטעם חצר וז"א דהא חצרו ומתנתו באים כאחד לא אמרינן וכמ"ש הש"ך סימן ר"ב סק"ג ועוד דבעינן חצר המשומר לדעתו כמבואר בסי' ר"ב ובתוך הפרה אינו משומר לדעתו, ועוד הרי כתב הר"ן ב"מ י"א דחצר כידו אריכא דמי שאף מה שבא לידו בחצר המשתמרת הוא נותנו וזה ל"ש במעי בהמה ול"ש בה דין חצר כלל ועיין תוס' שבת ה' ע"ב ד"ה אגוז דבעינן דומה לידה:

ומ"ש בענין הפקר אי מהני לענין בכור הארכתי, בזה בתשובה אחת [בי"ש או"ח סי' קנ"ה] ולא אכפיל הדברים ומה שתמהת על מהרא"י שהביא ראיה מר"פ המפקיד מה ראיה משם הא שם באמת קנה הפרה וממילא הכפל שלו אבל מנלן דיכול להקנות הפרה לעוברה, ולפענ"ד לק"מ דע"ז דמהני פרה לעוברה לפטור מבכורה א"צ ראיה דהוא גמרא מפורשת בבכורות ב' ע"ב רק הביא ראיה דאע"פ שלו אמר כן אמרינן דנעשה כא"ל וע"ז שפיר הביא ראיה מהמפקיד דאמרינן נמי נעשה כא"ל:

ומה שהארכת אם קנה חלקו אם שווה האם יותר ממ' זהובים אי הוי כדקל לפירותיו דשמא יוקרא לא מקרי אתי מגופה והבאת מהא דכיפי ב"מ ל"ה ודחית יפה דחית אבל הדבר פשוט דיוקרא מקרי יוצא מגופה ועיין בתשובת מהר"מ אלשי"ך דמשו"ה מעות לפירותיו לא הוי כדקל לפירותיו משום דכשהריוח בא לעולם אין המעות בעולם נמצאו הפירות בלי ממשות, ועוד דאין הריוח יוצא מגוף המעות שאין הריוח בא אלא ע"י הסתלק מציאות המעות מן העולם ע"ש והארכתי בדבריו בתשובה וכן בעבד שמכרו רבו לקנס בגיטין מ"ב בשעה שהקנס בעולם אין העבד בעולם שהרי מת הוא ואין הקנס בא אלא ע"י הסתלק מציאות העבד מן העולם ומשו"ה נקרא אינו יוצא מגופו אבל יוקרא בשעה דאיקר גם גוף הפרה בעולם והיוקר הוא ממציאות הפרה שפיר הוי יוצא מגופו ודמי לדקל לפירותיו:

ומ"ש מענין אסמכתא לא כיונת יפה דאסמכתא הוי אם תולה קנינו בדבר אחר כגון אי אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי או אם תקדם יונך ליונתי אבל כאן אינו תולה קנינו בדבר אחר רק יש ספק אם יבא דבר הנקנה לעולם אין זה ענין לאסמכתא כלל והגע בעצמך אשה המוכרת כתובתה בטובת הנאה יש ספק שמא תמות היא קודם וכל הש"ס מלא דיכולה למכור ואין משום אסמכתא כיון דלא תלתה בדבר אחר, ועוד דכאן שכר טרחת טיפולו הוא נוטל והוי כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלית ביה משום אסמכתא דלא הוי גוזמא כיון שהפסידו כמ"ש הראשונים וה"נ כאן לא הוי גוזמא כיון שבא בשכרו:

ומה שהבאת מרי"ט אלגזי דף ב' ע"ב ד"ה איברא דהא דבהמת הפקר פטורה מן הבכורה היינו דוקא אם לא זכה בה ישראל אח"כ אבל אם זכה בה ישראל חל עליו קדושת בכור, גוף דבריו הם חידוש ואין פנאי לברר כעת אבל מ"מ גם הוא לא אמרה אלא בבהמת הפקר דאינו פוטר אלא דאינו מחויב בבכורה ולהכי אי זכה בה ישראל קדוש למפרע אבל שותפות גוי דפוטר מבכורה וודאי תולה רק בשעה שפוטר הרחם אם יש לגוי אז חלק באם או בולד פוטר מבכורה עולמית ואם אין לו אז חלק אע"פ שהיה לו חלק מקודם ודאי אינו פוטר וחייב בבכורה ולחנם הארכת בזה, ובזה יבואו ברכות ינוחו על ראשך כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה