אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום

תשובה שע

תשובה שסט

שיל"ת מאדע יום ה' לס' אלה הדברים תרמ"ל לפ"ק:

יראה בנחמה בעיר ד' שמה, ידידי ש"ב האברך הח"וב כמו"ה זנוויל כהנא נ"י בק"ק סיגוט:

יען כי ירט הדרך לנגדי לא יכולתי להשיב לך אודות מ' שקבע מזוזה קודם שתלה הדלת דאיכא ב' דיעות בשו"ע סי' רפ"ו סעי' ט"ו איך לנהוג בברכה כשיתלה אח"כ הדלת דהש"ך כתב בסקכ"ה ואם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחילה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה וכו' ע"ש ואתה תמהת מדוע לא יברך כשנוטלה וקובעה אחר תליית הדלת גם לדיעה א' שבשו"ע שם כיון שלא בירך מתחילה כשקבעה קודם תליית הדלת משום ספק דעת י"א:

הנה בדברי הש"ך גופא היה נ"ל להגיה ולמחוק וי"ו מתיבת וכשיתלה ואז נכון הדבר דתחילה כתב ואם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה ואח"כ כתב ואם יברך מתחילה גם על אחרת ויהא דעתו גם ע"ז כשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה דילמא האמת כדיעה א' וכבר נפטרה בברכה ראשונה כמו בציצית באו"ח סי' ח' סי"ד ובתפילין סי' כ"ה סי"ב וא"כ אם לא בירך כלל כשקבע בלא תליית הדלת וכשתלה הדלת ונוטלה באמת צריך לברך, אמנם הגאון מליסא בסידור שלו לא הבין כונת הש"ך כן רק גם בלא בירך תחילה כלל על אחרת גם כן א"צ לברך כשקובעה אחר קביעות דלתות ועיין ח"א כלל ט"ו ס"ט והוא תמוה מדוע לא יברך:

ואשר אנכי אחזה לי אקדים שני הקדמות א') דנ"ל אף ה שכתב הרא"ש בסוכה דמ"ו דכשנתעטף בציצית או התחיל לאכול בסוכה בלי ברכה מברך אח"כ לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף וכל זמן שיושב בסוכה והוי עובר לעשייתן ע"ש ועיין באו"ח סימן תרט"ל בטו"ז ומג"א מ"מ במזוזה אם קבע מזוזה ולא בירך אינו מברך אח"כ וטעמא נ"ל משום דהתם נוסח הברכה להתעטף בציצית בהתפעל שפירושו שהפעולה נעשית בהפועל והיינו להיות עטוף בציצית ושייך שפיר הברכה כל זמן שהוא מעוטף אף שכבר עבר מעשה העיטוף וכן בסוכה הנוסח לישב בסוכה ושייך כל זמן שיושב משא"כ במזוזה שמברך לקבוע מזוזה והוא על מעשה הקביעות וא"כ אחר שכבר קבועה ועומדת ל"ש לברך לקבוע מזוזה אף שהיא מצוה נמשכת להיות קבועה ועומדת, וראיה מדברי מג"א סי' י"ט שכתב דאם קבע מזוזה קודם שדר בבית כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה ועיין בספר שערי דעה על יו"ד סי' רפ"ט עכ"פ מבואר דל"ש ברכת לקבוע מזוזה אחר שכבר קבועה ועומדת ועיי' ברכי יוסף או"ח סי' הנ"ל:

איברא יש לחלק בסברא דוקא בנידון של המג"א דלא חל עליו חובת מזוזה כשקובעה קודם שדר בה ולא חל עליו ברכת לקבוע מזוזה מעולם בשעה שעשה מעשה הקביעות דאז היה פטור ממזוזה ומ"מ לא נחשב תעשה ולא מן העשוי' כמו בקובעה קודם קביעות דלתות לדעת י"א יען שלא היה מחוסר מעשה בגופו כמ"ש רמ"א בהג"ה באו"ח סי' תרכ"ו ס"ב לכן אח"כ כשנתחייב בשעה שהיא קבועה ועומדת דלא עביד מעשה ל"ש לברך לקבוע מזוזה אבל אם מתחילה כשקובעה היה חל עליו חיוב ברכת לקבוע מזוזה שקובעה בחיוב שוב נחשב מעשה כל זמן שמעשה זו קיימת ומברך לקבוע מזוזה כל זמן משך המצוה וכעין זה כתבו תוס' בשבועות ט"ז ד"ה או לענין לבישת כלאים כיון דתחילת הלבישה היה ע"י מעשה שוב נחשב גם השהייה למעשה עיי"ש ומ"מ נ"ל עיקר כמ"ש דדוקא בציצית מברך אח"כ כיון שעדיין עוסק במצוה שהרי הוא מעוטף בציצית או בתפילין הוא מוכתר בתפילין אבל במזוזה א"צ לברך אח"כ שהרי הוא אינו עוסק במצוה כלל ולא קבעו חכמים ברכה אלא בשעה שהוא עוסק במצוה ועיין חילוק זה בברכ"י או"ח סי' י"ט:

ומה"ט נ"ל דגם ברכת לדור בבית שיש בו מזוזה אינו מברך דדוקא כשבא לדור בבית כתב מג"א לברך ברכה שהרי אז הוא עוסק במצוה שנכנס לדור בו והוא מחייבו במזוזה דמזוזה חובת הדר הוא [עיי' בתשו' רע"א ח"ר סוס"י ט'] אבל בדר בו כבר וקבעה שאינו עוסק אח"כ כלל במצוה אין לברך שום ברכה, ומכ"ש שכבר כתב בס' שע"ד הנ"ל שגם המג"א בנידון דידי' רק בדרך אפשר קאמר דאין אנו לבדות מלבינו מטבע ברכה שלא קבעו חכמים:

ואקדים עוד דנ"ל לחדש דבר הגם דהוא דבר פשוט דאם נפל המזוזה מעצמה לארץ ורוצה לקובעה מחדש שצריך לברך ואם הסירה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה נסתפק בספר לשון לימודים באו"ח אם יברך ועיין ברכ"י ופ"ת יו"ד סי' רפ"ט והוא תמה עליו מ"ש מציצית ותפילין, ולפמ"ש לעיל ניחא דבשלמא בציצית ותפילין גם כשהוא מעוטף ועומד שייך ברכה שהרי עוסק במצוה רק שנפטר בברכה שעושה בשעה שלבש הטלית והניח תפילין וכיון שבעוד הברכה חלה היה דעתו לפטור מה שיחזור ויתעטף ויניח שפיר א"צ לברך משא"כ במזוזה שאחר שקבועה ועומדת אינו עוסק במצוה ול"ש ברכה כמש"ל וא"כ הברכה שעשה בשעת קביעות כבר אזדא לה וא"כ איך תפטור מברכה ע"י שעתה דעתו שיפטור ברכת קביעות הראשון הקביעות של עכשיו ועיין באו"ח סי' ר"ו במג"א סוסק"ז ויש להאריך בראיות ואין הזמן מסכים:

אמנם נ"ל דאם במזיד הסיר המזוזה בלי שום צורך אדעתא לחזור ולקובעה אינו מברך אח"כ והוא עפמ"ש תוס' בגיטין נ"ה ובכמה דוכתא דאע"ג דהיכא דקני קנין גמור בייאוש ושינוי שם קודם שעשה המצוה לא הוי מצהב"ע מ"מ לענין ברכה יש להחמיר יותר ואין להזכיר ש"ש עליו וכבר תמהו אחרונים דא"כ גם כשנוטל לולב אשר קנה בייאוש ושינוי שם לא יברך ולא משמע כן בשום דוכתא, ולענ"ד נראה לחלק בסברא ישרה עפ"י חידושי רשב"א נדרים ט"ז באומר הנאת תשמישך עלי שהקשה הא מצווה במצות עונה ומללה"נ וכו' ותירץ כיון דמצות עונה אינו מוטל אגברא לחזור אחריה רק ביש לו אשה ומשועבד לה מחויב בעונה ובאומר הנאת תשמישך עלי דפקע השיעבוד מחמת נדרו הוי כאין לו אשה ואין כאן מצוה המחייבתו ושוב הקשה דאכתי איכא מצות פו"ר דזה חיוב מוטל אגברא לחזור אחריה וגם אם אינו מוצא מ"מ חיוב המצוה מוטל עליו רק דאנוס הוא וא"כ שייך מללה"נ, ותירץ אפשר באחריתי ע"ש זה ביאור עומק כוונתו לפענ"ד, הנה כי כן אני אומר בשלמא מצות חלה שאינו מוטל אגברא לחזור אחריה ואם אין לו עיסה אין עליו חיוב מצוה כלל וא"כ עתה אף שיש לו עיסה שגזל חטים וקנאם בשינוי מעשה וייאוש ומחויב להפריש חלה מ"מ כיון שע"י עבירה שגזל נתחייב במצוה זו א"כ איך יזכיר ש"ש ויאמר וצונו וכו' כי מי ציוה אותו על זה ומי ביקש זאת מידו הלא רצון התורה הי' יותר אם לא הי' בא לכלל מצוה זו ולא היה גוזל כלל, אבל בלולב וכדומה גם אם אין לו לולב כלל מצווה הוא במצות לולב אלא שהוא אנוס וא"י לקיימה וכל השנה יכול לומר שצוהו הש"י במצות בזמנה רק שחכמים תקנו לברך בשעת עשיית המצוה וכיון שמקיים עתה מצות לולב דלא הוי מצהב"ע אחר שקנה שפיר יכול לברך ואין לומר שהי' ניחא להש"י יותר אם לא הי' לו לולב זה דגם אם לא הי' לו כלל נמי שייך שפיר וצונו והי' מצווה ועומד ומחויב במצות לולב ועיין באו"ח סימן מ"ו ס"ח וטו"ז יו"ד סימן א' סקי"ז:

ולפ"ז יש לחדש דבתפילין כיון דמצותם כל היום וכל רגע שמסירם מעליו בלי צורך מבטל מ"ע א"כ כשמסיר מעליו התפילין במזיד בלי צורך ודעתו להניחם אח"כ ואפי' אין דעתו להניחם אח"כ מ"מ אינו מברך אח"כ באותו יום על הנחתם, והטעם כי לולי שעשה עבירה בהסרתם שביטל מ"ע לא היה בא לכלל חיוב ברכה בהנחתם א"כ אין זה מברך אלא מנאץ כי מי ביקש זאת מידו לבא לכלל חיוב ברכה זו והלא טוב הי' שלא הי' חולצם ולא הי' מבטל מ"ע זו ומי צוהו על זה ודוקא כשחולצם לכנס לביהכ"ס שלא עשה עבירה בחליצתם או ביום אחר שכבר מפסקי לילות מימים או בהזיזו ממקומם בשוגג שייך לברך אבל לא בחולצם במזיד בלי צורך כנ"ל משא"כ בציצית שאינו מחויב ללבוש בגד בת ד' כנפות אפילו מסירם במזיד שייך לברך אח"כ כיון שלא עבר עברה בהסרתם ויש להאריך בזה בטוש"ע או"ח סימן ח' וסימן כ"ה:

ולפי"ז מזוזה נמי בכל רגע אחר שדר בבית שלושים יום ונוטלה ממקומה עברה הוא בידו שביטל מ"ע דמזוזה וא"כ אם נוטלה שלא לצורך וקבעה אח"כ אינו מברך מטעם הנ"ל, ומעתה לדעת הפוסקים שגם קודם קביעות דלתות מחויב במזוזה אם נוטלה אח"כ במזיד אחר קביעות דלתות וחוזר וקובעה אח"כ א"צ לברך שהרי ע"י עבירה בא לידי חיוב ברכה זו דגם אם לא בירך תחילה כשקובעה מ"מ לא הי' עליו חיוב ברכה אח"כ בהמשך המצוה כמש"ל וא"כ אף שמסירה מספק שחושש לדעת יש מי שאומר מ"מ כיון דלדעה א' א"צ לברך בכה"ג אף שלא בירך כשקובעה תחילה אינו מברך מספק ושפיר כתב הש"ך דאינו מברך לא בתחילה ולא בסוף דהיינו לא בקביעות הראשון ולא בקביעות השני וא"ש ובזה תנוח דעתך, כנפשך ונפש ש"ב ידידך הדוש"ת:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה