בית שערים יורה דעה חלק ב· רבי עמרם בלום
תשובה רצח
שיל"ת עש"ק לס' לפני העדות למשמרת לאות תרס"ב לפ"ק:
אלפי שלומים מגבהי מרומים לידידי הרב המאה"ג מעוז ומגדול כמו"ה משה ליב נ"י לעבאוויטש:
רב דקהל ספרדים בעיר זענטא:
כבר עברו זמנים טובא מעת אשר קבלתי מכתבו היקר ונפשו בשאלתו בעסק עשיית מקוה ע"י באר ארטעזי ובקש לידע קושט דברי אמת ששמע שאני עומד בכל תוקף ועוז שלא לעשות בקהלתי מקוה כזו הנה טובה השמועה כי אני שונא החדשות בכל ענינים ומכ"ש במקוה אשר טהרת כל ישראל תלוי בה ואני בעקבי אבותינו ורבותינו אלך לבטח דרכי:
ובגוף הדבר עשיית מקוה ע"י בער ארטעזי הנעשה ע"י קנים חלולים של מתכות שאין בהם בית קיבול ול"ש בהם משום שאובין וגם משום הוייתו ע"י טומאה כיון שנעשו לשמש עם הקרקע וכבר נשאלתי בזה מאנשים חשובים תורניים מק"ק גרוו"ד ונומיתי להם הא לדעת דג"מ בסימן ר"א סמ"ח צריך שיהי' נעשה בתחילתו ע"ד לקבעו בקרקע והשיבו לי דהנך קנים עשויין רק לעשות מהן בארות הללו ונעשו מתחילה ע"ד לקבעם בקרקע אמנם שבוע העבר ראיתי קנים אלו ולבי נוקפי אם אינם עשויין גם להשתמש בהם בתלוש לכן אמרתי אחקור תחילה אצל ידינ"פ הרב הגאון אבדק"ק גרוו"ד נ"י שיודיעני מהיכן יודע בבירור שהם עשויין רק ע"ד לקבעם בקרקע:
והנה בדג"מ שם ציין לעיין בנוב"י יו"ד סי' צ"ד ועיינתי שם והוא נידון אחר לא לענין הנ"ל ומשמע שם מסוף דבריו דדוקא אם תחילת עשייתן לכלים וכבר ירדה להם טומאה אז לא מהני מה שקבעם אח"כ במחובר לקרקע אבל אם אין תחילת עשייתם לכלים שפיר מהני קביעותם במחובר לקרקע:
ולפענ"ד יש עוד לצדד להקל מהאי דפכ"ו דכלים משנה ח' ומייתי לה בגמ' ב"ק דף ס"ו עורות בעה"ב מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן משום דעביד דמימלך ומזבין והלוקח יעשה מהן מנעלים ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך עיין בר"מ ור"ש שם וכ"כ רש"י ב"ק ס"ו וכן פסק הרמב"ם פכ"ד מכלים ה"ו וה"נ בנ"ד דוקא אם הקנים של ברזל הם של בעה"ב ועשאן מתחילה כלים שוב לא מהני מה שקבעם להשתמש עם הקרקע אבל האומן והחנוני שעושה וקונה למכור אין לחוש שיעשה מתחילה לקבעם בקרקע רק שלוקח יקנם מתחילה לקובעם להשתמש עם הקרקע, וכיוצא בזה מצינו חילוק בין כלי בעה"ב ובין כלי אומן ר"פ י"ז דכלים ועיין רש"י ברכות דף מ"א ד"ה שיעורן כרמונים וכן פירש"י בעירובין ד' ע"ב ובסוכה וי"ו ע"א דיש חילוק בין כלי בעה"ב ובין כלי אומן ע"ש:
ועוד יש מקום להקל מהא דסוכה י"ט ע"ב ופסקוהו בשו"ע או"ח סי' תרכ"ט במחצלת שהיא סתמא לסיכוך מסככין בה אפי' ראוי לשכיבה כל זמן שלא עשאה לשכיבה וה"נ הני קני מתכות אם סתמן לשמש עם הקרקע כשרים אפילו ראוי להשתמש בהם בתלוש כ"ז שלא עשאן בהדיא להשתמש בתלוש, ועיין בתיו"ט פי"א דכלים מ"ב ד"ה שנעשו הביא פירוש הרמב"ם בנא"י הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ וכו' משמע דאם עיקר עשייתו לקרקע מהני אפי' אם לעתים רחוקים משתמש בו גם בתלוש:
וסבור הייתי לומר דאפילו לדעת דג"מ לא בעינן שיהי' נעשה מתחילה לקבעו בקרקע אלא לענין שלא יקבל טומאה קודם חיבורו וכן משמע מלשון הרמב"ם בנא"י שהבאתי לעיל שכתב הואיל ועיקר עשייתו להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חיבורו אבל אם כבר מחובר לקרקע אפי' לא נעשה מתחילה על דעת כן נמי אינו מקבל טומאה:
אלא שראיתי לרמב"ם פ"ח מכלים הי"ב דזוג של בהמה שעשאוהו לדלת אפי' חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מקבל טומאה כשהיה עד שישנה בו מעשה בגופו ע"ש אלא דמ"מ אפשר דזה רק בעשאו לבהמה שירדה עליו תורת טומאה בתלוש ולא בעשאה סתם וכמו דמשמע מנב"י הנ"ל ושם בהי"ג אומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם רוב העשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפרוש מקצתן לדבר שאינו מקבל טומאה ואם רוב העשוי לדבר שאינו מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפרוש מקצתן לדבר המקבל טומאה ע"ש וא"כ בכלי מתכות הנ"ל אם רובן עשויין לשמש עם הקרקע אפי' אם מיעוטן נעשו לשמש בתלוש שפיר הוי הויתו ע"י טהרה עד שיפרישם לשמש בתלוש, ואם עשויים לזה ולזה בשווה מקבלים טומאה עד שיפרש זה לכך וזה לכך כמ"ש הרמב"ם שם הט"ו:
לכן אחקור תחילה אחר מקור הדבר איך נודע דבר ברור שקני ברזל אלו נגערים ונעשים מתחילה לשמש עם הקרקע גם נלפענ"ד שאותן מקואות הנעשים ע"י באר ארטעזי אין להם דין מעין כלל לפמ"ש תוס' פסחים דף ק"ט ע"ב ד"ה בים דהיכא דמרחקי טובא לא סגי בנקב כשפופרת הנוד וצריך כמוציא רמון ע"ש וגם באותן בארות רחוק המעין הרבה מאות אמות מן המקוה ובזה יהי' שלום בחילו, עד בנין המקדש ושכלולו, כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: