אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רפא

תשובה רפ

שוכ"ט להרבני המופלג בתורה, מעוטר בתפארה, בנש"ק מו"ה עוזר קליין נ"י ביישוב נאמעני:

אשר שאל מדוע אין מברכין הנשים על ספירת שבעה נקיים כמו בספירת העומר, הנה לא ראה דברי תוס' כתובות ע"ב ע"א ד"ה וספרה שהק' כן ותירצו שאין מברכין שמא תראה ותסתור ובח"י סי' תפ"ט סק"ו שהביא בשם תשובת רדב"ז שכתב דמשו"ה אין מברכין משום דספירת ז' נקיים אינה מצוה הכרחיית שאם לא להזקק לבעלה וליכנס למקדש ולאכול קדשים אלא להשאר טמאה הרשות בידה ע"ש אך דח"י הק' א"כ איך מברכת על טבילתה ואיך מברכין על השחיטה ועוד למ"ד טבילה בזמנה מצוה מאי איכא למימר:

ולפענ"ד דאפי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה היינו כשכבר ספרה והגיע זמן טבילה אבל אינה מחויבת לספור כדי שתהי' טבילה בזמנה וראי' לזה דבפסחים ס"ט מצרכינן קרא דטמא שיכול ליטהר לעשות פסח ולא טיהר עצמו שחייב כרת אבל בלא קרא הו"א אף שאם יכול לעשות פסח ואינו עושה חייב כרת אבל אם הוא טמא אינו מחויב לטהר עצמו כדי לעשות פסח ועיין רשב"א סוכה דף מ"ג דמשו"ה גזרו בהזאה שמא יעבירנו אע"פ שזמן פסח ברור והוא מצוה של תורה כיון שבעודו עכשיו טמא אינו מחויב בפסח עד שיזה וכו' ע"ש [עיין בי"ש או"ח סימן שס"ט]:

וביישוב קושי' ראשונה נ"ל דבמנחות מ"ב אמרינן כל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה אין מברכין וא"כ תקשי איך מברכין על ספירת העומר הא אינו גמר מצוה אך זה שיבוש כיון דמחויב לספור מיד מתחיל הגמר מצוה ולפ"ז חידש הרדב"ז בזבה כיון שאם אינה רוצה לטהר ולפסוק בספירה רשות בידה והוא רק הכנה לטבילת טהרה א"כ לא הוי גמר מצוה ולכן אין מברכין אבל בטבילה ושחיטה שהוא גמר מצוה כיון שרוצה לשחוט ולאכול ולטבול ולטהר לכן שפיר מברכין וא"ש:

ואשר שאל פי' התו"כ פ' מצורע בפסוק ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ואיתא שם וספרה לה לעצמה שבעה ימים יכול בין סמוכין בין מפוזרין ת"ל ואחר תטהר אחר א' לכולן ועיין בקרבן אהרן שם שנדחק בפירושו, ול"נ דכבר הקשו תוס' וראשונים ריש גיטין איך אשה נאמנת לבעלה הא אין ע"א נאמן באיתחזק איסורא, ובחידושי רמב"ן שם תירץ דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה [ע"ל סי' ט"ו] והחת"ס יו"ד סי' קמ"ז הק' אדרבה על עצמה לא תאומן דיצרה תקפה, ועוד הא קרא לטהרות מיירי ותי' קושיא חדא בירך חברתה דמתוך שנאמנת על עצמה לטהרות נאמנת נמי לבעלה ע"ש, ואכתי קשה למ"ש האשר"י קידושין מ"ה דאם האיסור וממון באים כאחד כמו דלא אזלינן בת"ר לענין ממון כן לא מהני הרוב לענין איסור ע"ש, [עיין בי"ש חו"מ סי'] א"כ ה"נ נימא מתוך שאינה נאמנת לבעלה אינה נאמנת לטהרות, אך ע"ז י"ל כיון שטובלת בזי"ן אחר הנץ החמה ואז לי ליכא נ"מ רק לטהרות כיון דלבעלה אסורה מה"ת שמא תראה ותסתור כמ"ש ב"י ריש ה' נדה נאמנת לטהרות שוב הוחזק נאמנתה ומהני גם לבעלה, וזה וספרה לה לעצמה ז' ימים, וקשה איך נאמנת כנ"ל, ותירץ ואחר תטהר אחר שנאמנת לעצמה ועכ"ח משום שסותרת למפרע וכמו שסותרת למפרע ביום זי"ן כך סותרת כל זי"ן וא"כ עכ"ח אינן מפוזרים, וזה יכול בין סמוכין בין מפוזרים ת"ל ואחר תטהר כנ"ל אחר אחד לכולן, כמו שסותרת בזי"ן כך סותרת בכל ימי הנקיים:

ועונ"ל דבכתובות דף ע"ב דרשינן וספרה לה לעצמה, וקשה הא ל"ל קרא הא א"א לאחרים לידע שכלו השבעה נקיים ועכ"ח רק לעצמה ספרה, אך ז"א דמיד שפסקה בטהרה יש לה חזקה שמעיינה סתום ועיין ביו"ד סימן קצ"ו סע"י ובש"ך וסד"ט שם ובסי' ק"ץ סעמ"א ואחרונים שם וא"כ פ"א שפיר יש לבודקה ע"י אחרים ושפיר צריך קרא, והיינו דקאמר מר וספרה לה לעצמה, וקשה כנ"ל, וע"ז תירץ ואחר תטהר אחר א' לכולן דאוקמא בחזקת שאינה רואה וכתירוץ הנ"ל, והי' בזה שלום מנאי ידידו דו"ש:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה