בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רעו
שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' והי' ברכה תרמ"ג לפ"ק:
שוכ"ט לאהובי תלמידי וכו' כמו"ה משה נ"י ג"פ בק"ק חוסט:
מכתבך קבלתי ושמחתי כי באת על ד"ת ויפה הערת על מה שנוהגים שהכלות טובלות בשערותיהן והלא השערות עומדות לקצוץ וכל העומד לקצוץ כקצוץ דמי והוי חציצה, וכבר עמד בזה בתשובת חת"ס יו"ד סימן קצ"ה והביא דברי ב"י סי' קצ"ח גב' צפורן ובשר הפורש ותוס' חולין ע"ג ע"ג ד"ה מטביל אשר ציינת ויושב המנהג עפ"י דברי תוס' ב"ק ע"ו ד"ה כל העומד דהיכא דמחוסר עוד מעשה אחר עד שיהא עומד להעשות כך לא אמרינן דהוי כאלו כבר נעשה, וה"נ כיון שאין קוצצין השערות עד אחר בעילת מצוה לא הוי עדיין כקצוץ ע"ש:
ולפענ"ד אם טובלות קודם החופה אין אנו צריכין לכל זה דהא דאמרינן כל העומד לקצוץ היינו אם הדבר אשר גורם שיקצוץ כבר הוא בעולם כמו בשר וצפורן הפורש שכבר נפרש וכן עומד לזרוק כזרוק דמי כבר נשחט והדם הוא בעולם ומצוה עלינו לזרוק וכן כל העומד לפדות גב' פרה אם מצא אחרת נאה ממנה האחרת כבר היא בעולם שהרי פרה בת שתי שנים, אבל כאן הדבר שגורם לקצוץ השערות דהיינו הנישואים אינם בעולם עדיין ל"ש למימר כל העומד לקצוץ רק בטובלת אחר החופה אנו צריכין לתי' הנ"ל:
אבל כמדומה שקוצצין השערות למחרת יום החופה אפילו נבעלה בעילת מצוה וא"כ אינו מחוסר מעשה קודם הקציצה ואכתי תקשי נימא כל העומד לקצוץ כקצוץ, אמנם נ"ל פשוט דלאו דוקא במחוסר מעשה אלא אפילו במחוסר זמן נמי לא אמרינן דהוי כקצוץ דדוקא אם עומד לקצוץ בשעת טבילה אז אמרינן דהוי כקצוץ והוי חציצה כמו צפורן הפורש דמצד פרישת עומד לקצוץ בכל רגע אבל אם אינו עומד לקצוץ עד יום המחרת ועכשיו אינו עומד לקצוץ לא הוי עתה כקצוץ ואינו חוצץ וכדמוכח מראי' שהביא חת"ס שם מנזיר מ"ד דנזיר טמא שטבל בשביעי וגילח בשמיני מהני טבילתו ולא הוי חציצה משום דכל העומד לקצוץ אע"ג דאינו מחוסר מעשה קודם גילוח וע"כ דגם אם מחוסר זמן נמי לא אמרינן כקצוץ:
אלא שגוף דברי חת"ס בראי' זו תמוהים דבנזיר לא הוי מחוסר מעשה ולא מחוסר זמן קודם קציצה שהרי עיקר מצותו לגלח בז' ואפ"ה מהני טבילתו קודם שיקצצו, אבל לפענד"נ דוקא אם עומד לקצוץ קודם הטבילה אז הוי כקצוץ והוי חציצה אבל אם אינו עומד לקצוץ עד אחר הטבילה לא הוי כקצוץ בשעת טבילה ואינו חוצץ ובנזיר עיקר המצוה לגלח אחר הטבילה וכ"מ מלשון רש"י שם בנזיר שכתב בד"ה אלא כיון שהזה וטבל הוי טהור כדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח ואפי' אם אינו מגלח בו ביום וא"כ משמע דבשעה שהוא מגלח כבר הוא טהור ובהזאה וטבילה ואף שיש לדחוק ולפרש בל' רש"י דקאי על אם אינו מגלח בו ביום מ"מ פשטות הלשון לא משמע כן ואפילו נסבול דוחק זה מ"מ גלי קרא דמהני טבילה קודם גילוח ועיין רש"י בחומש בפסוק זה וכ"נ מלשון הרמב"ם פ"ו דנזירות הי"א שכתב ה"ז מזה עליו בג' וז' ומגלח שער ראשו בז' וטובל בז' אחר הזאה ומדכתב תחלה מזה ומגלח ולא כתב וטובל בז' אחר הזאה וגילוח משמע שהטבילה היא אחר הזאה קודם גילוח וכן משמע מלשונו בפיה"מ סוף נזיר ד"ה תגלחת הטומאה שכתב ג"כ כלשון הנ"ל וא"כ קודם הטבילה אינם עומדים לקצוץ ולא הוי כקצוץ ואינו חוצץ ולפ"ז ה"נ באלו הכלות כיון שאינן עומדין לקצוץ קודם הטבילה אינן כקצוצים בשעת טבילה ואינו חוצץ ומנהג ישראל תורה הוא, ובזה צלח ורכב ולמוד בהתמדה כנפש רבך הדו"ש:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: