אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רנז

תשובה רנו

בע"ה יום ה' פקודי תרמ"ג לפק"ק ב' איפאלא תע"א:

יתחדש כנשר נעוריו, ידידי אהובי, הרב המובהק חריף פיפיות כש"ת מו"ה אברהם צבי יונג נ"י אבן יקרה בקהלתינו יצ"ו:

כתבו בא במושכלו שכל אדם מעריך מגילה עפה, באמריה נעימה וצרופה, ולא יכולתי להקדים קנ"ה לושט אשר שואלי"ם ילכו בו בזה היום:

ועתה באתי עד"ת אשר הקשה בנדה י"ט דקאמר אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי הא שם דף ל"ה ע"ב פליגי רב ולוי דרב ס"ל מעין א' הוא התורה טימאתו והתורה טהרתו ולוי אמר שתי מעינות הן וכו' מאי בינייהו שופעת מתוך ז' לאחר ז' וכו' מתוך מ' לאחר מ' לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא ללוי רישא לחומרא וסיפא לקולא, וא"כ קשה דלמא כל מראה דמים טמאים באשה והא דכתיב בין דם לדם היינו דיחלקו ביולדת השופעת דם מתוך ז' לאחר ז' או מתוך מ' לאחר מ' ובפלוגתא דרב ולוי ויש בכל צד קולא וחומרא כנ"ל, יפה הקשה והוא קושיא חמורה לפום רהיטא, ואני נפלאתי עוד זאת הרי בסנהדרין פ"ד ע"ב אמרינן בהדיא דם לידה בפלוגתא דרב ולוי הרי להדיא דבין דם לדם בזה הוא דפליגי:

והנה לכאורה עלה בדעתי דלשון בין דם לדם דפירש"י בחומש בין דם טמא לדם טהור, משמע דמחלוקת זקן ממרא וסנהדרין הוא תלוי בהפרש שיש בין דם טמא לדם טהור משא"כ אם מחלוקתם הוא אי מעין א' הוא או שתי מעינות אין מחלוקתם תלוי בדם אלא במעין, ובזה הי' ניחא ג"כ מה שהקשה בסד"ט בחידוד הלכה שם דלמא פליגי בהמפלת חתיכה ובתוכה דם ובפלוגתא דסומכוס ורבנן בנדה כ"א או בפלוגתא דר"א ורבנן שם ע"ש, ולפמ"ש א"ש דא"כ אין מחלוקתם בהפרש שבין דם לדם רק אם תוכה כעמה,:

או אם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, או אם מקור מקומו טמא, או אם צריך שיגע בבשרה ע"ש, ולכן שפיר הוכיח הש"ס דיש דם טהור ואז מחלוקתם על הדם בין דם טהור לדם טמא:

וכיוצא בזה אמרתי על מה ששמעתי מקשין אמ"ש שמ"ק ב"מ וי"ו דקאמר עשירי ודאי וכו' והקשו תוס' כיון שהמנוי אינו ניכר ליבטל ברובא, ותי' השמ"ק דלא בטל דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק וכפי הבנת האחרונים דרוב אינו ודאי רק ספק תקשי הא דרש"י במנחות וי"ו מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינו עוברת וא"כ איך משכחת עשירי ודאי דלמא טרפה הוא ואי דאזלינן בת"ר הלא לשמ"ק זה הוי רק עשירי ספק ועיין ברש"י מנחות שם ד"ה כל פרט לטרפה שאינו עוברת משום דאין לה חיות לא חשיב עוברת, הנה יש לחלק דשמ"ק לא אמרה רק לענין ביטול ברוב ולא בשאר רוב, או כמ"ש הפלא"ה ספ"ק דכתובות ע"ש, אבל האמת נ"ל דדוקא אם הספק הוא אם הוא תשיעי או עשירי בזה אמרינן דצריך ודאי עשירי ולא עשירי מצד רוב אבל אם הוא ודאי עשירי אלא שהספק בד"א אם הוא טרפה בזה די אם הוא כשר מחמת רוב והוא כעין שכתבנו:

אבל באמת הא ליתא מסוגיא דסנהדרין הנ"ל דקאמר בין דם לדם נמי בפלוגתא דרב ולוי, לכן נ"ל דבאמת מלתא דרב דאמר מעין א' הוא והתורה טמאתו והתורה טהרתו הוא נגד הסברא והוא חק כפרה אדומה ואין השכל מחייב כן ועיין בספר החינוך מצוה קס"ו אבל יובן עפמ"ש רמב"ן בחומש פ' תזריע כי צוה ביולדת זכר שתטמא שבעה בנדתה כי המנהג שתהי' שופעת דם מן המקור וצוה שתוחיל עוד ל"ג ימים תשב בביתה לנקות גופה כי בכל אלה תוציא תמצית הדמים והלחות העכורות המעופשות הבאות מתמצית הדם ואז תנקה מלידה ומהריון ותבא בית ה' עכ"ל, מבואר שדם טוהר אינו כשאר דם נדות רק תמצית הדם וליחות המעופשות וא"כ יובן היטב שהתורה טהרתו לבעלה אף שבא ממקור לפי שאינו עיקר דם נדות וטמאתו לקודש ולמקדש לפי שהוא תמצית הדם:

ולפ"ז אני אומר הא דס"ל לרב מעין א' הוא והתורה טהרתו הוא רק מסברא כיון דכבר ידעינן שיש דמים טהורים באשה אף שבאו ממקור, ה"נ טיהרה התורה דם זה שבימי טוהר אף שיש לו מראה דם טמא כיון שהוא רק תמצית הדם אבל אי הוי אמרינן כדס"ד מעיקרא בנדה י"ט דכל דם דאתי מינה מן המקור טמא ל"ה שום סברא לומר דמעין א' הוא והתורה טומאתו והתורה טהרתו והי' רב מודה ללוי דשתי מעינות הן, וא"כ א"ש דבסנהדרין הנ"ל קאי למסקנא דנדה י"ט דיש דמים טהורים באשה ושפיר קאמר בדם לידה בפלוגתא דרב ולוי, אבל בנדה פריך שפיר אי כל דם דאתי מינה טמא וליכא דם טהור כלל דאז ליכא למ"ד דמעין א' הוא במאי פליגי וא"ש:

ובזה מדוקדק לשון הגמ' סנהדרין שם דנקט דם נדה דם לידה דם זיבה והוא שלא בדקדוק דאין זיבה אלא אחר נדה ועיין בב"י יו"ד סי' קפ"ג שיטות הפוסקים בזה וא"כ הו"ל למיתני דם נדה דם זיבה דם לידה, ולפמ"ש א"ש משום דפלוגתא בדם לידה בפלוגתא דרב ולוי, תליא בפלוגתא בדם נדה דאיכא דם טהור באשה, אבל אי לאו פלוגתא בדם נדה דליכא דם טהור ליכא פלוגתא בדם לידה וכ"ע מודו דשתי מעינות הן וכמ"ש:

ויותר נ"ל והוא העיקר לענ"ד בשנדקדק בגמרא דסנהדרין שם דחשיב בין דם לדם ג' מחלוקת גבי דם נדה וגבי דם זיבה וגבי דם לידה, וכן בין דין לדין שלש מחלוקת גבי דיני ממונות ודנ"פ ודיני מלקות, וכן בין נגע לנגע חשיב ג' מחלוקת בנגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים, וכן כאן בנדה חשיב ג' בנגעים ולמה לי' כולי האי הלח סגי כפרש"י בחומש בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור, בין דין לדין בין דין זכאי לדין חייב, בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור, והו"ל לגמ' להביא פלוגתא חדא בכל חד:

אמנם הר הרמב"ן שם השיב על רש"י שכפי מדרש חכמים בין דם לדם בין דם נדה לדם יולדת ולדם זבה, בין דין לדין בין ד"מ לדנ"פ, לדיני מלקות. בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים, והנה טעמו ובין והלמ"ד לדעתם תשמש כמו בי"ת בין דם בדם דין בדין כלומר שיפלא דבר למשפט בא' מכל הדמים וא' מכל הדינים וכו' או טעמו בין דם לכל הדמים בין דין לכל הדינים וגו' ועיין במזרחי שם שהאריך בדעת רש"י, ותוכן דבריו דמה שפרש"י בין דם טמא לדם טהור וכן בין דין וכו' אין זה פי' על בין דם לדם רק על כי יפלא שיהי' מכוסה מהם בכל הדמים בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה בין טמא לטהור וכן בדין יהי' מכוסה בין בדנ"פ בין בד"מ בין בדיני מלקות בין זכות לחיוב וגו' וסיים לבסוף והוצרכו לפרש הברייתא דקתני בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה בבי"ת במקום למ"ד שהבי"ת מורה על מקום המחלוקת שבין החכמים שהי' בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה וכן כולם כאלו אמר בין דם בדם בין דין בדין בין נגע בנגע כמ"ש רמב"ן ז"ל, מבואר מדבריהם שחז"ל בסנהדרין שם פירשו האי בין דם לדם פי' בכל מיני דמים בדם נדה ולידה וזיבה בכל אלה הדמים צריך להיות אפשר המחלוקת זקן ממרא וסנהדרין וכן בדין צריך שיהי' אפשרית המחלוקת בכל מיני דינים הנמצאים בתורה ד"מ ודנ"פ ודיני מלקות, וכן בנגעים צריך להיות המחלוקה אפשר בכל מיני נגעים בנגעי אדם ובתים ובגדים, ולפ"ז א"ש דהביא כל הני מחלוקת כדי למצוא מחלוקה בכל מין דם ובכל מין דין וכל מין נגע, וא"כ קושית מעלתו לק"מ דקושית הגמ' בנדה היתה אי ליכא דם טהור באשה א"כ במאי פליגי במין דם נדה, ואי בפלוגתא דרב ולוי הלא זה מחלוקת במין דם לידה ולא במין דם נדה ואיך אמרה תורה בין דם לדם שאפשר להיות מחלוקת בכל מיני דמים גם בגם נדה וכמ"ש וא"ש:

ובספר ערוך לנר הקשה בסנהדרין שם האיך יליף בנדה י"ט דאיכא דם טהור באשה מבין דם לדם דלמא לא מיירי באשה אלא לענין טומאה דבחולין ל"ג ול"ד פליגי תנאי בכמה מיני דמים אי מכשירין לקבל טומאה או לא או פליגי בדם שבשלו או מלחו דזעירי ס"ל במנחות כ"א דאינו עובר ודעת רש"י פ' כל הבשר דף ק"ט דעובר וכ"כ ב"י יו"ד סי' פ"ז בדעת הרמב"ם כי הם פירשו כן דברי רב בכריתות כ"ב ע"ש, ולפמ"ש א"ש דקרא עכ"ח בכל מיני דמים איירי גם בדם נדה ושפיר יליף דיש דם טהור באשה, אלא דקשה להיפוך אמאי לא קחשיב בברייתא כל הני דוכתי שהביא בס' הנ"ל, מיהו י"ל דלענין הכשר שהוא דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת אלא אם יטמא אח"כ יוכל לבוא לידי כרת והוא דרך רחוק שיוכל לבוא לידי כך דהא לא בעי הכשר רק לטומאת אוכלין ואין אוכל מטמא אדם אלא אם יטמא ויגע באוכל קודש ויאכלנו אדם יבוא לידי כרת והוא דרך רחוק דבבשר קודש גופא אין נ"מ בהכשר דם דחיבת הקודש מכשיר למ"ד דאורייתא ואטו כי רוכלא ליחשב וליזל כל נ"מ ועיין ברמב"ם פ"ד ממרים ה"ב דחשיב טובא ועוד יש למצוא כהנה וכהנה ודם שבשלו ומלחו הוא פלוגתא דאמוראי, ואפשר לתנא דברייתא פשיטא לי' לכן לא קחשיב לי' וא"ש:

אבל מה שצ"ע אצלי למאי דאמרינן בירושלמי סנהדרין פי"א ה"ג בין דם לדם בין דם נדה לדם בתולים בין דם נדה לדם זיבה לדם צרעת ופירש הפני משה שנחלקו אם דם נדה הוא או שכבר עברו עלי' ג' ימים וזבה היא או שהדם טהור לגמרי שהוא דם צרעת ולא' מהן נראה לו לטמא ועיין ברא"ש נדה דף ס"ו א"כ תקשי בגמרא נדה י"ט הנ"ל דלמא לעולם כל מראה דמים טמאים ובין דם לדם משכחת לה דפליגי במין דם נדה וכגוונא דירושלמי הנ"ל וצ"ע, ועוד יש להעיר קצת דלמא בין דם לדם פליגי בדם מהלכי שתים עיין כתובות ס' ובתוס' ד"ה יכול שם ועיין כריתות דף כ' וצ"ע, ובזה הנני חותם בברכת שלום ואמת ידידו הנאמן:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה