אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה רלח

תשובה רלז

שיל"ת ב' איפאלא ה' לס' חוקת תרמ"ה לפ"ק:

ברכתי תעלה לראש אהובי הרב המאה"ג כמו"ה אשר נ"י גראסבערג אבדק"ק בעלעניעש:

מכתבו קבלתי ואשר שאל אודות המנחשים ועושין סימן על הדבר דכתב בש"ג פ"ב דע"ז דאם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה מותר ובפ"ת סי' קע"ט הביא דבתוס' ב"מ כ"ז ע"ב גבי הא דאמר התם כיס וארנקי לא משאלי אינשי משום דמסמכי הקשו דהא הוי ניחוש משמע דלא כש"ג ונפשו איותה לדעת אן דעתי הענייה נוטה:

ולפענ"ד אין כאן מחלוקת וטרם אענה אשעשע בדבריו הנעימים במאי דבדיק לן בהא דחולין צ"ה ע"ב דאר"י לינוקא פסוק לי פסוקך וכו' ולא היא וכו' לכל הפירושים ותירוצים שנאמרו בראשונים שהי' נבואה קטנה או כמ"ש הב"ח שרק בעלי רוה"ק ראוין לזה תקשי כיון דעכ"פ מצינו שבשביל טעם הגון אין מגלין האמת א"כ נפל פיתא בבירא איך יש לסמוך ע"ז שמא יש איזה טעם שלא לגלות האמת ומי יבא בסוד ד' לדעת מה טעם יש ואולי לזה כוון הרמב"ם פי"א מע"ז דין ה' שפירש רק על לשעבר עכ"ד:

ואני אומר ומטונך ולדעת הרמב"ם מי ניחא כיון שאין מגלין האמת א"כ במה ישמח ישראל ולשמחה מה זו עושה אבל לפענ"ד לק"מ דאמירה לתינוק פסוק לי פסוקך הוא כעין נבואה קטנה כדאמרינן ב"ב י"ב ע"ב גבי בת ר"ח שניתנה נבואה לתינוקות וכאשר יסכימו מן השמים לעשות או שלא לעשות כן נותנים בפי התינוק לאמור לו ואם בהודע לו האמת יעשה כמו שהוא הרצון בשמים ממעל מודיעין לו האמת ואם בהודע לו האמת לא יעשה כאשר הסכימו בשמים מזמנין בפי התינוק פסוק להטעות אותו כי ע"י הטעות יעשה כמו שהסכימו מן השמים וה"נ בר"י אלו הי' מודיעין לו האמת ששמואל חי הי' הולך לקבל פניו לכן נתנו פסוק זה בפי התינוק להטעות אותו שיחשוב ששמואל מת דלא ליטרח ר"י ולא ליזול ומ"מ כן הי' הסכמה מה"ש שלא ילך ר"י ושפיר יש לסמוך על פסוק התינוק כי כן החפץ בשמים בין מגיד לו האמת בין מטעהו ועיין מ"ש תוה"ב בשער עבודת האלקים קרוב לסוף פ"ח בענין ההכרח והצדק ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה ולזה נעלם ממנו ואלו היתה לנו בעמדנו על הסוד הזה תקנה הי' הבורא מגלה אותה לנו ע"ש וה"נ ההטעה הוא רצון הבורא ולק"מ:

ושמא תאמר אמאי הסבו מן השמים להטעותו ולא נתנו בפי תינוק פסוק אחר שמרומז בו שלא ילך אף אני אומר כן דבאמת גוף הדבר תמוה דשואל לתינוק איזה פסוק אתה לומד כמ"ש הרמב"ם ואיך בטוח שהתינוק לומד כלל פסוק שיש בו תשובה על שאלתו וא"כ אפי' אומר לו פסוק אשר תשובתו בצדו כיון שלומד שיעורו כסדרן מה סימן הוא זה הלא לא הגיד לו רק האמת מה שלומד ואינו לומד דבר אחר רק פסוק זה, אבל הענין לפענ"ד כמ"ש הרמב"ם פ"ז מיסוה"ת ה"ג הדברים שמודיע לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מהו וכו' מבואר דאדם אחר אם הי' מודיעין המשל לא הי' יודע הפתרונו אך זה חלק הנביא בנבואה שיחקק בלבו פתרון המשל וה"נ אני אומר שכן הוא התינוק אומר פסוק ש שלומד ונותנים בלב השואל רוח חכמה מאת ה' מן השמים להתבונן בו תשובה על שאלתו:

ונראה דמטעם זה כתב הב"ח יו"ד סי' קע"ט דגם לרמב"ם דוקא שאר אדם אסור לכוון מעשיו עפ"י התינוק וכו' אבל ר"י ור"ש דכל מעשיהם ועניניהם עפ"י רוה"ק חשבינן להן באומר לתינוק פסוק לי פסוקך כאלו שאל בדבר ד' עיי"ש משום דדוקא ברוה"ק יכול להתבונן בו תשובה על שאלתו כאשר נותנים בלבו מה"ש, ולפ"ז לא קשה אמאי לא הזמינו פסוק אחר בפי התינוק כיון שבאמת לא למד רק פסוק זה ולא אחר ונתנו לר"י מקום לטעות שמת שמואל כדי שלא ילך כי כך הסכימו מה"ש כנ"ל, ובזה א"ש הא דלא אמר לו התינוק פסוק הקודם לזה בשמואל כ"ה וימת שמואל משום דבאמת אינו אומר לו רק הפסוק שלומד ולמד הפסוק ושמואל מת וכו':

ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהתשובה באותו פסוק לא הי' במה דאמר ושמואל מת אלא במש"כ ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו ופירש"י ובעירו מוסב על ויספדו לו ספדוהו איש בעירו ועיין בילקוט שמואל כ"ה שספדו כל ישראל בעירן כדרך שספדו ברמה ורמזו לו בזה כמו שלא הלכו לספדו ברמה בפניו רק כל אחד בעירו כן הוא לא ילך וישאר בעירו וכבודו במקומו מונח אלא שלא ניתן משמים לר"י שיבין רמז זה כדי שלא יטרח ויעשה לפנים משוה"ד לכן הבין שהתשובה הוא ושמואל מת ואמר ש"מ נח נפשיה דשמואל ולא היא לא שכיב שמואל ולא זו היתה התשובה רק כנ"ל אלא שהוא הבין כך כי היכי דלא ליטרח ר"י ועכ"פ מה שהטעוהו הי' הסכמה מה"ש שלא ילך ושפיר יש לסמוך ע"ז שאם אין מגלין האמת מפני איזה טעם היא משום דמן השמים הסכימו שיעשה כפי הטעות והסכלות בו הוא לטובה וא"ש:

אמנם כ"ז לדעת ראשונים דתינוק הוא סימן לסמוך עליו להבא אבל לדעת הרמב"ם הנ"ל דתינוק הוא רק שישמח על העבר א"כ כיון דמשום טעם הגון מטעין אותו שעבר מה שלא עבר א"כ איך יכול לשמוח, אבל לפענד"נ דכבר הק' כ"מ על הרמב"ם הא ר"י סמך על פסוק דתינוק גם להבא ונמנע לילך לבבל ומה שתירץ דהתם לא הי' ר"י שואל לתינוק אם ילך לבבל אם לאו אלא הוי כשואל לו לדעת אם מת שמואל שהוא דבר עבר יפלא בעיני ומה זו שאלה הא מוקמינן ליה בחזקת שהוא חי אפי' להתיר אשת איש לעלמא כדתנן בגיטין כ"ח המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ע"ש:

לכן נ"ל דכונת הרמב"ם הוא עפמ"ש הרא"ה בחינוך מצוה רמ"ט בטעם איסור הנחש לקבוע בלבינו כי כל הרעות והטובות מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע והנחשים לא מעלין ולא מורידין וכו' ע"ש ולכן דוקא אם תולה מעשיו עפ"י נחש בדבר העתיד אם יצליח או לא יצליח אסור ואין סומכין עליו כי אם יורהו הנחש לעשות או שלא לעשות כי יצליח אין זה ראי' כי אם יחטא ואשם שמא יגרום החטא שלא יצליח כמ"ש בפ' ויצא ואם הנחש מורה שלא יצליח אפשר כי ישוב אל ה' וירחמהו ויצליח אבל אם תולה מעשיו בדבר עבר שאם שמואל חי ילך ואם מת לא ילך תנאי העבר לא ישתנה בשביל שינוי מעשיו בזה שפיר יש לסמוך על פסוק התינוק שמגיד מה שעבר ויעשה עפ"י מה שהגיד לו שעבר ואין בזה משום ניחוש ולפ"ז שפיר שאל ר"י לתינוק פסוק לי פסוקיך שמא יגיד לו דבר עבר שימנעהו מלילך ולא הי' כוונתו כלל אם שמואל חי אם מת רק על שאר דבר עבר ומה"ש נתנו בפי התינוק שאמר דבר עבר ושמואל מת לפ"מ שטעה ר"י דשכיב שמואל ושפיר סמך עליו ולק"מ

ולפ"ז א"ש גם לרמב"ם כמ"ש לעיל דכיון דהוא שאל לידע אם ירד לבבל ומה"ש הסכימו שלא ירד שפיר הטעהו בדבר עבר שמת שמואל כדי שיעשה כמו שהוא רצון השי"ת ושפיר יש לסמוך ע"ז אבל אם רוצה לידע דבר העבר בעצמותו בודאי אין מטעין אותו בשקר חו"ש וא"ש:

וכעין זה כתב מהרש"א בח"א הוריות י"ב אהא דאמרינן התם האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה וכו' והק' הא הוי נחש טפי מפתו נפלה מפי וכו' ותירץ כי הטוב בא ממנו יתברך עלינו כמו שאחכז"ל מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזרה אבל הרע אינו יורד מה"ש רק עונותינו היו מבדילין ביני וביניכם ולכן אין הרע בא בהחלט כי אפשר שישתנה כמ"ש בר"ח שלא הי' יכול מכשף להזיקו משום דנפיש זכותיה ולכן הנותן סימן לעצמו בדבר מה לטובה אין זה ניחוש אלא סימן טוב שיבא לו ממנו יתברך אבל לרע חו"ש הרי זה ניחוש שתולה שיבא הדבר בהחלט ואינו כן דברחמי שמים אפשר שישתנה וכל הני דנקט בפ"ד מיתות דף ס"ה הן ניחוש לרע לו אבל שם בהוריות לטוב לו אינו ניחוש ולכן נקט אי מסיק שתיה אי לא ולא נקט אי לא לא מסיק שתיה אלא דאינו עושה סימן רק. לטובה אי משיך נהוריה מסיק שתיה ואי לא משיך נהוריה לא, פירוש ולא יהי' סימן כלל וכאלו לא עשה כלום עיי"ש באריכות:

ולדעתי זה כוונת רש"י בחולין שם ד"ה כל נחש שאינו סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה כי אמר גם צד הרע וזה אסור אבל רב לא אמר רק מברא קאתי לאפי יו"ט לגו רק צד הטוב וזה שרי וכן בהא דבית תינוק ואשה אע"פ שאין נחש יש סימן פירש"י סימנא בעלמא מיהא הוי דאי מצלח בסחורה ראשונה וכו' סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח ג"כ הכוונה כנ"ל שאין נחש שאסור לנחש ולסמוך על הנחש לגמרי בצד הרע שאם אינו מצליח בסחורה ראשונה שיסמוך שלא יצליח עיין רש"י ד"ה בית אבל יש סימן לטובה שאם מצליח בסחורה ראשונה ה הולך ומצליח ומרבה בסחורה ואי לא אינו סימן רק שימעט במו"מ רק אל ירגיל לצאת יותר מדאי לסחור יותר מלימודו שיש לחוש שלא יצליח אבל אינו ודאי:

ועיין לשון הטור יו"ד סי' קע"ט שכתב מנחש האומר פתי נפלה וכו' פירש באחד מאלו שארעו לו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת אחרי' לדרך או שלא להתחיל בשום מלאכה כי לדעתו לא יצלח וכו' כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת וכו' וכן כל דבר שעושין לסימן אם יארע כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לא אעשנו הרי שבצד האי' נקט שתופס הרע בהחלט כי לא יצלח ואין טוב לצאת ולא אעשנו וזה אסור משא"כ בבית אשה ותינוק דמותר לעשותן סימן נקט כגון שקנה בית ואומר מעת שקניתיו הי' לי לסימן טוב כי הצלחתי בכל דרכי נקט צד הטובה דמותר מכוון ממש למ"ש כנ"ל:

ובזה נ"ל לתת טעם למ"ש ב"י סי' הנ"ל בשם מהר"א ופסקוהו רמ"א בשו"ע בתרנגולת שקראה כתרנגול דדוקא אם אומר שחטו תרנגולת שקראה גברית אסור אבל אם אומר שחטו סתם מותר דלהניחה בחיים הוא הרע ולשוחטו הוא הטוב לכן אם אומר הטעם שקראה גברית אומר צד הרע שיש בחיותה וזה אסור כי אפשר שתחיה וברחמי שמים ישתנה לטובה אבל אם אומר שחטו סתם הוא צד הטוב שיש בשחיטתה זה מותר דודאי יהי' לטובה:

ולפ"ז נ"ל דהיינו טעמו של ש"ג דאם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלה מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות ע"ש כי אם מוציא מפיו נראה שתופס שיבא צד הרע בהחלט חו"ש וזה אסור אבל אם מחשב רק בלבו הוא נמנע בשביל צד הטוב שיש בנמנעתו מעסקיו וזה מותר:

ומעתה אין כאן מחלוקת דכן נ"ל לפרש גם דברי תוס' ב"מ כ"ז ד"ה כיס שהק' והא כתיב לא תנחשו ותירצו דבשבת ס"ז אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי והוא פלא מה רפואה הוא במה דלא מושלי כיס וארנקי ועיין בהגהות מהרצ"ח שם ולפמ"ש נכון דס"ל לתוס' דכל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי הטעם כמ"ש מהרש"א הנ"ל דלעשות חלק הטוב שרי ואין בו משום נחש וא"כ ה"נ דאסור לומר חלק הרע שאם מושיל כיס או ארנקי מוכר מזלו אבל מותר לומר צד הטוב שאם אינו מושיל הוא לו סימן טוב ולכן נקט בגמ' משום דמסמני דמה שאינו מושיל הוא ס"ט ולא נקט משום דלא מסמני שהפירוש אם מושיל אינו סימן טוב לפי שזה אסור משום נחש ורש"י שם אין כונתו שאומר כן אלא שרש"י פירש לן ענין הקפידא שיש בזה ולפ"ז דברי תוס' אלו וש"ג הנ"ל המה שפה אחת ודברים אחדים ודלא כפ"ת:

אמנם ביישוב קושי' מהרש"א הנ"ל נ"ל סברא ישרה דד דדוקא אם תולה מעשיו בתנאי מקרה שכבר הי' כגון פתו נפלה מפיו וכל הנך דחשיב התם בסנהדרין וחושב שמקרה זה הוא אות שלא יצליח יש בו משום נחש כי מאותות השמים לא תחתו כי יחתו הגוים מהמה אבל אם תולה מעשיו בתנאי מקרה שעתיד להיות אם לא יפול פתו מפיו אלך ואם יפול לא אלך אין בו משום נחש כלל כיון שעשה זה לסימן וסומך עליו והזמין ד' שנפל פתו מפיו ודאי רצון ד' הוא שלא ילך, וזה נ"ל דעת הרד"ק שהביא ד"מ ורמ"א בסי' קע"ט דאדם מותר לו לעשות סימן בדבר שיבא לעתיד כמו שעשה אליעזר עבד אברהם ויונתן ע"ש:

ולפ"ז מ"ש בד"מ שם דהרד"ק הוא היפוך מדברי הרמב"ם דאם לקח סימן במה שהי' שרי טפי ולפמ"ש בטלה מחלוקת ואין ענין זה לזה דרד"ק מיירי שתולה מעשיו בתנאי מקרה העתיד לבא זה שרי וגם הרמב"ם מודה לזה אבל אם תולה מעשיו בתנאי מקרה העבר אסור משום נחש דבמקרה העתיד יוכל לסמוך אם יצליח או לא בעתיד ולא במקרה העבר אבל הרמב"ם מיירי מדבר אחר שיכול לסמוך אפי' על תנאי מקרה עבר אם כבר הצליח או לא וכמש"ל, ולפ"ז מיושב קושי' מהרש"א דהתם עושה סימן במקרה העתיד להיות אי משוך נהוריה וכו' ובזה ליכא משום ניחוש וא"ש, וד' יופיע עלינו נהורה ויצליחנו בתורה ובכל ענין וירוק עלינו ברכה בלי מנין, ויבא את אשר לבבינו שואל, עד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כנפשו ונפש ידידו הדש"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה