בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רכה
שיל"ת פה מאדע יום ה' ויצא תרל"ז לפ"ק:
שפע ברכה ושלום לאהובי מחותני ידינ"פ הרב הגאון נופך ספיר ויהלום, אוצר בלום כש"ת מו"ה יאושיע ברוך נ"י אבדק"ק טשעטשעוויץ:
ביום ג' העבר לעת ערב הגיעני מכתבו ובלילה ההוא נתתי עיני עד"ת ונקיטנא נפשאי בקצרה ע"ד הקושיא שהביא במכתבו בשם מר חותנו הגאון זצ"ל דנילף דמצוות לאו ליהנות נתנו מדכתבה תורה גבי ע"ז אבד תאבדון ואי ליהנות נתנו הלא נהנה מע"ז ופר"מ תירץ דהוי למעוטי מיפלה ושפיר דמי, וגם אנכי חשבתי כן בהשקפה ראשונה אבל נלע"ד דלא שרי למעוטי תיפלה רק לעקור כה"כ לנכרי בחנם ולית בי' משום לא תחנם בע"ז ס"ד משום דאין כונתו לחנינה רק למעוטי תפלה וכמ"ש הר"ן והרשב"א בגיטין ל"ח בהא דר"א שיחרר עבדו להשלימו לעשרה דכיון דמשום מצוה לית בי' משום לעולם בהם תעבודו שהוא משום לתא דלא תחנם או לעקור בשכר שאינו הנאה אלא גרם הנאה עיין חת"ס יו"ד סימן ק"ל ואין שכרו אסור רק משום רוצה בקיומו של איה"נ וכיון דאינו רב"ק רק למעוטי תפלה ולעדרו שפיר דמי עיין שם ברש"י ד"ה לא עוקרים אבל. ודאי דאסור ליהנות מכה"כ בשעת ביעורו אף דהביעור הוא למעוטי תפלה עיין פסחים כ"ו ובתוס' שם ה' ד"ה ואומר זולת בתרומה טמאה דמותר ליהנות בשעת ביעורה עיין שבת כ"ה וכיון דמצוות ליהנות נתנו והוי הנאה גמורה אסור אפי' למעוטי תפלה, ואולי נתכוון מעלתו יען שא"א למעוטי תפלה בלי הנאה זו שריא רחמנא אבל זה ענין אחר לגמרי ואינו דומה להך למעוטי תפלה דע"ז ס"ד הנ"ל:
אבל לענ"ד נראה דלק"מ דכיון דאינו נהנה עד אחר האיבוד שקיים מצותו וכדאמרינן בר"ה כ"ח אימת מעל לבתר דתקע ואז מקלא קלי איסורא ושרי ליהנות אף אי מצוות ליהנות נתנו, ומכ"ש דהכא כיון שכבר נעשית מצותו אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו וכמ"ש תוס' שלהי תמורה ואף דאפשר דאשרה לעולם אסור היינו מטעם שכתבו התוס' שם דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכאן לא נשאר דבוק בידו מאומה מן החרם דאדרבה אבדו וביערו מן העולם ולק"מ:
ואם לדחות הרבה תשובות בדבר חדא די"ל דעשה דאבד תאבדון דוחה ל"ת דאיה"נ דע"ז ועיין באחרונים בסוגיא דמללה"נ שחקרו בזה דנימא עדל"ת ותרצו דאפשר בשופר אחר וכאן א"א לקיים שניהם, שנית י"ל דהוי לא אפשר ולא קמכוון דשרי לכ"ע עיין פסחים כ"ה ע"ב וה"נ א"א שלא לאבדו ולא קמכוין רק לקיים מצות המלך וגזירתו ית"ש ולא להנאה, ושלישית י"ל כיון שנהנה ע"י איבוד הוי שלכדה"נ דשרי ותליא אם בע"ז שלכדה"נ אסור עיין תוס' ע"ז י"ב ד"ה בורד והדס ודף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו, וגם י"ל דמ"ד מצוות ליהנות נתנו סובר כר"ל בע"ז דף מ"א ע"ב דע"ז שנשתברה מאיליה מותרת וא"כ הא דאין ישראל יכול לבטל ע"ז של גוי הוא משום גזרה דלמא מגבה לה וכו' כמבואר שם ועיין ביו"ד סימן קמ"ו וא"כ שפיר יכולים לקיים אבד תאבדון בע"ז של גוי כיון שנהנה רק באיבודה מותרת בהנאה דלא גרע מנשתברה מאיליה וכ"ז כתבתי רק להגדיל תורה ולהאדירה אבל מחוורתא כדשנינן מעיקרא דכיון שהנאתו רק אחר ביעורו מיקלא קלי איסורא ונעשית מצותו ומותר או אפשר הוי כנהנה מדבר שאין בו ממש כקול מראה וריח לאחר שתעלה תמרתו בפסחים כ"ו ועיין אריכות גדולי האחרונים בסוגיא דר"ה כ"ח, ובזה אומר שלום ידידו מחותנו הדוש"ת באהבה: