בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה רט
שיל"ת ב' איפאלא יום ג' לס' וראיתם אתו תרס"ב לפ"ק:
מאשר שמינה לחמו במלחמתה של תורה, ערוכה ושמורה, מדבר בשפה ברורה. בסגל חבורה, מורג חרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, כבוד שארי הרב מו"ה אשר אנשיל נ"י יונגרייז רב דקהל יראים
בדיאנדיאש:
מכתבך מן שבוע העברה הגיעני ונפשך בשאלתך אודות כפר אחד סמוך לעירך אשר כמה שנים היו עומדים תחת דגל שטאטוסקווא וגם השוחט שלהם הי' תחת השגחת רב מכת זו ועתה רוצים לשוב להיות ארטהדאקסים מה הדין של הכלים והשומן אשר נשאר להם מזמן הקודם:
בנובי"ת יו"ד סי' נ"א צידד להתיר בכלים שנבלע בהם רק איסור דרבנן אחר מעל"ע דל"ש כאן לגזור שאב"י אטו ב"י כיון דב"י גופא אינו איסור דאו' ועיין טו"ז סימן קל"ז סק"ז ועיין פ"ת סימן קכ"ב ופמ"ג סי' מ"ד בשפ"ד סק"ח ומהרלנ"ח סימן קכ"א אלא שהנוב"י הק' שם דא"כ לדעת רש"י דטע"כ לאו דאו' א"צ להגעיל כלי שאב"י כלל דהא אפי' בב"י ליכא אי' דאורייתא כיון דליכא רק טעם ע"ש, וזה יש ליישב דרש"י ס"ל כדעת רבינו פרץ שהביא הטור רס"י צ"ד דבכף של מתכות משערין בכולו אף מה שלא נכנס ממנו בקדירה משום חם מקצתו חם כולו דמוליך בליעתו בכולו וגם מפליט בליעתו מכולו ועיין ש"ך סי' קכ"א סקי"ז ומג"א סי' תנ"א סקכ"ד והרי כתב רש"י בחולין צ"ח ע"ב דמשו"ה טע"כ לאו דאו' לפי דמה"ת ברובא בטיל ע"ש וא"כ כי ליכא רוב אסור מה"ת ויש לחוש שמא ישתמש בב"י רק דבר מיעוט ויפליט מכל הכלי בכלי מתכות ולא יהי' רוב נגד פליטת כל הכלי ואסור מה"ת ולכן צריך להגעיל עכ"פ כלי מתכות אטו ב"י ובב"י צריך להגעיל גם שאר כלים ולכן לא חלקו חכמים בין כלי לכלי והצריכו הגעלה גם לכל הכלים אף שאב"י וא"ש:
ושוב הק' לדידן דמב"מ חד בתרי בטל יהא מותר להשתמש באינו ב"י במינו דהא אפי' ב"י אם ישתמש במינו ליכא איסור תורה דהא עכ"פ יש במה שבכלי רוב נגד פליטת הכלי ע"ש שהאריך ומלבד שיש ליישב כנ"ל י"ל עוד לפמ"ש ב"י סי' צ"ג דמשכחת לה שיהי' ששים במה שבכלי נגד פליטת כל הכלי בכלי שנחושתה דק ורחבה גדול ועיין בש"ך שם א"כ אפשר נמי להיפוך דבכלי שנחדשה עב ורחבה קטן ליכא אפי' רוב נגד הפליטה [ע"ל סי' קכ"ט] ומכ"ש אי בעינן כפל דוקא עיין פמ"ג פתיחה לתערובות פ"א חקירה ג' ולפ"ז בנידון דידן דהוי רק איסור דרבנן הי' מקום להקל באב"י אבל גם הנוב"י לא מלאו לבו להקל לפי שלא נמצא חילוק זה בפוסקים ולא הוי גזירה לגזירה דכולה חדא גזירה הוא ועיין תוס' חולין ק"ד ד"ה ומנא תימרא ועיין מהריב"ל שהביא פר"ח במנהגי או"ה סי' תצ"ו אות כ"ג ושפ"ד יו"ד ס"י סקי"א:
ואולי הי' מקום להקל בנ"ד לפמ"ש הרא"ש שלהי ע"ז בטעמא דאסרו הכלי שאב"י לבשל בה ולא אסרו התבשיל שנתבשל בה לפי שבתבשיל ליכא למיגזר דלמא אכיל בנתבשלה בב"י דהא לא שכיח לבשל בב"י הואיל ואסור לכתחלה אפי' כשאינה בת יומא וסיים בהג"א אבל קדרה אי שרית בה לבשולי באב"י אתי לבשל בב"י ע"ש, ונ"ל להסביר הדברים עפמ"ש תוס' ריש פסחים דמשו"ה גזרינן בחמץ טפי דלמא אתי למיכל משום דלא בדילי מיניה כולי שתא ול"ד לבב"ח וערלה וכה"כ שאיסורם נוהג איסור עולם ע"ש וגם בב"ח משעה שנאסר כיון שאסור איסור עולם מקצהו מדעתו ובדיל מיניה ואין חשש שיבא לאכלו ולפ"ז בכלי שבישל בו אי' כיון דקודם בישול האי' לא הי' בדיל מיניה אי נימא דגם אחר בישול האיסור מותר להשתמש בו אחר מעל"ע ואין איסורו איסור עולם א"כ לא בדיל מיניה ודמי לחמץ ולהכי חיישינן שמא ישתמש בו בב"י אבל כיון שאסרו להשתמש בו לכתחלה גם אחר מעל"ע ואיסורו איסור עולם ודמי לבב"ח דבדיל מיניה ושוב לא שכיח שיבשל בו כלל ולהכי לא גזרינן בבישל באב"י לאסור התבשיל אטו בישל בב"י, ולפ"ז למאי דאמרינן בפסחים י"א הוא עצמו מחזר עלי לשרפו מיכל קאכיל מיניה בתמיה אין לך זכרון לאיסור גדול מזה ועיין שבת נ"א סוע"א השתא אקורי קא מקיר ארתוחי קא מירתח וה"נ כיון שהוא עסוק להכשיר כל כליו דהא כלים שאפשר בליבון והגעלה ודאי צריך ללבן ולהגעיל אחר מעל"ע אף דהוי נוטלפ"ג דהא נוטלפ"ג אסור לכתחלה רק בכ"ח כיון שאין לו תקנה וטעון שבירה הוו כדיעבד עיין בהג"א שם ותוס' פסחים ל' ד"ה ולישהינהו וזה פשוט דצריך להכשירם מיד כדי שלא ליתי בהו לידי תקלה ועיין סי' קכ"א ס"ה בהג"ה וכ"ש שהם כליו וכלים רבים ועיין רש"י חולין נ"ג ע"ב ד"ה לידי תקלה ובאר היטב היטב סי' נ"ז אות ל"ב וא"כ אין לך זכרון גדול מזה ולא שכיח שישתמש בכ"ח ב"י ולא גזרינן כלל אטו ב"י ולכן באי' דרבנן אפשר יש לסמוך להתיר כ"ח שאב"י כיון דהוי כדיעבד:
ועוד נ"ל דיש לצדד להקל לפ"מ שנ"ל ליישב חקירת תוס' ורא"ש מ"ט אסרו כלי שאב"י אטו ב"י ולא אסרו התבשיל שנתבשל באב"י אטו תבשיל שנתבשל בב"י, ונלפענ"ד דר"ן בע"ז ס"ח הק' איך גמרינן נוטלפ"ג דשרי מנבלה הא בנבלה דוקא שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבלה ונונולפ"ג ראוי לגר והביא בשם רשב"א בתוה"ב הארוך בית ד' סוף שער א' שתירץ דאי משום ממשו דאו' ברובא בטיל ואי משום טעמא אין כאן נו"ט כיון שהוא פוגם והטעם הוא אינו ראוי לגר ע"ש ועיין בלבוש או"ח סי' תרכ"ו הביאו טו"ז שם שהק' אהא דפסקינן שם שישפיל הענפים למטה ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן דה קי"ל שאין מבטלין אי' לכתחלה והכא משמע דלכתחלה שרי ותירץ דהא דקי"ל א"מ אי' לכתחלה היינו משום גזירה שמא יבא להתיר כל האי' אבל היכא במצוה ליכא למיחש להכי כיון דלמצוה קמכווין לא יעשה המצוה בעבירה ע"ש, ולפ"ז בקדרה שאב"י לפי דברי רשב"א הנ"ל נמי מה שמתירין התבשיל שנתבשל בה מתורת ביטול אתאינן עלה וא"כ מה פריך שלהי ע"ז שם מכאן ואילך נישתרי הא אין מבטלין אי' לכתחלה, אמנם לדעת הלבוש הנ"ל א"ש דהא כאן בקדרה ל"ש האי גזירה שמא יבא להתיר כל האי' דהא האי' נבלע בקדרה ופריך שפיר וע"ז משני דגם כאן שייך האי גזירה קדרה שאב"י אטו קדרה ב"י שיבא להתיר גם קדרה ב"י ומעתה א"ש שאסרו הקדרה כמו כל ביטול אי' לכתחלה אבל בתבשיל שנתבשל בה דל"ש בי' א"מ אי' לכתחלה שכבר נתבטל לא גזרו אטו ב"י, ולפי טעם זה בנ"ד שבא לעשות תשובה ולמצוה קמכוין לא יעשה המצוה בעבירה וליכא למיחש שיבשל גם בב"י שפיר י"ל דכשהוא אב"י מותר לגמרי וכ"ש שהוא רק אי' דרבנן:
אמנם לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה אבל יפה כתבת דיש תקנה לכלי חרס להגעיל ג' פעמים דהרי פסק המחבר סוס"י קי"ג דכלים שבישל בהם גוי לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עכו"ם אף לדברי המצריכין הכשר אם הוא כ"ח מגעילו ג"פ ודיו מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאורייתא וה"נ דכוותיה:
ומה דקשי' לך ע"ז למ"ש הש"ך יו"ד סי' רל"ט סק"כ בשם מהרלב"ח דאע"ג דשבועה חל על ח"ש שאסור מה"ת מ"מ כיון שאינו אלא מריבוי דכל ואינו מפורש בתורה חלה עליו שבועה אבל על אי' דרבנן דאיכא לאו מפורש בתורה אין שבועה חלה וציינת גם מרדכי פ"ג דשבועות דתקנה שהוא משום סייג וגדר אנו מושבעין עליו מהר סיני ארור אשר לא יקום וכו' [לשון זה דתקנה שהוא משום סייג וגדר ליתא במרדכי שם אלא שכתב ועל אותו ששמע וכו' שנשבע שלא לקיים גזירתם ואח"כ גזרו עליו דהוי שבועת שוא ולא נפטר מתקנת הקהל שהרי לבטל את המצוה הוא לסור מחוקי המצות ומדבר זה מושבע ועומד מהר סיני והרי הוא בכלל ארור וכו'] וא"כ ליבעי כלים הכשר כמו באי' דאו' דע כי כבר השיג הרמב"ן בהשגות על סה"מ לרמב"ם שכתב שכל העובר על אי' דרבנן עובר על אי' דאורייתא לאו דלא תסור א"כ אמאי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ותירץ במגילת אסתר שכך הותנו מעיקרא מתקני התקנות וגוזרי גזירות ללכת בהם לקולא כדי להפריש ביניהם לדין תורה ע"ש ומעתה לק"מ ודאי במקום שאי' דרבנן עומד במקומו איכא לאו דלא תסור ואין שבועה חלה עליו להמהרלב"ח אבל בכל הקולות שאנו מקילין בדרבנן אנו אומרים שאין כאן אי' דרבנן כלל שכך הורשני מהם לילך בדבריהם לקולא כדי להפריש ביניהם לדין תורה וממילא אין כאן לא תסור:
ודין זה הואיל ואתי לידן אימא בי' מילתא הטור בסי' קכ"א הביא כתב בעה"ע אי לא מסתפינא מרבוותא אמינא דאפי' כ"ח בקדרה דלאו בת יומא כיון דאיסורה דרבנן מגעילה ג"פ ודיו והביא ראי' מן הירושלמי וכן כתב הרשב"א וסיום דבריו דאפשר שלא התירו אלא באי' של דבריהם שאין לו עיקר מה"ת כתרומה וחלה בחוץ לארץ וכן בישולי גוים אבל שאר אי' של דבריהם החמירו בה כשל תורה וראוי לחוש שלא להקל בהם ע"ש, ובחת"ס יו"ד סי' קי"ג העיר על דברי הטור שדעת רשב"א רחוקה מדעת בעה"ע דלדעת בעה"ע אפי' בלע אי' דאו' רק שאח"כ נעשה אב"י מהני הגעלה ג"פ ולדעת רשב"א אין היתר אלא אם תחילת בליעתו הוא אי' דרבנן אבל בלע אי' דאו' אפי' נעשה אב"י לא התיר רשב"א כלל והוכיח זה שהרי הרשב"א בתוה"ב הארוך ב"ד ש"ד הק' ע"ז מפינכא דר' אמי בחולין קי"א ע"ב דמלח ביה בישרא ותבריה ואמאי תבריה ולמה לא הגעילו ג"פ והאריך להוכיח מסוגי' דהקומץ דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן ולמה לו כולי האי ולא הק' בפשיטות מ"ט לא שהה מעל"ע והגעיל ג"פ אלא ודאי אם תחילת בליעתו אי' תורה לא מהני זה אפי' נעשה אח"כ אב"י:
ולפענ"ד אין זו הוכחה דהרי כתבו התוס' בחולין ה' ע"ב ד"ה מעם דלת"ק מומר לאכול חלב הוי על דם מומר לאותו דבר ואינו מניח בשביל האי' אלא משום דנפשו קצה לאכול דם וכן הוא להדיא במשנה מכות כ"ג ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו וכו' והרי אמרינן בע"ז ס"ח ע"ב גבי עכברא בשיכרא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפ"ה אסרי' רחמנא הלכך נוטלפ"ג נמי אסור ע"ש ולפ"ז אפשר לומר גם בדם שנפשו של אדם קצה ואפ"ה אסריה רחמנא ולהכי גם נוטלפ"ג אסור ביה ומשו"ה לא הי' אפשר לישהי' מעל"ע ולהגעילו ג"פ דבאי' דאו' לא סמכינן ע"ז ומשו"ה הוכרח הרשב"א דאתי עלה משום דדם שמלחו הוי רק דרבנן:
אבל לא הי' צריך להוכחתו שהרי הרא"ה בבדה"ב הקשה לדעת רשב"א דבאי' דרבנן שריא כ"ח בהגעלה ג"פ א"כ כל כ"ח לישתרי בהגעלה כשאב"י ובכל מקום בגמ' משמע דאין לו תקנה וכתב רשב"א במה"ב דזה טעות דשאני התם דעיקר האיסורין בעוד שהיו בשבחן היו ד"ת הרי דבהדיא כתב הרשב"א דאם תחילת בליעתן הי' אי' תורה אף שנעשה אח"כ אב"י לא מהני לה הגעלה ג"פ:
ואמנם הטעם לחלק נ"ל דס"ל הא דמהני הגעלה ג"פ משום דע"י הגעלה ג"פ נכנס כ"כ מן מי הגעלה בחרסי הקדרה עד שיש ס' במים הנכנסים נגד האי' שנשאר בו ובטל האי' בס' ועיין מ"ש חת"ס סי' קי"ג הנ"ל בדעת בעה"ע ואף דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו היינו משום דבהגעלה כח המים שמפליטים הבלוע לגמרי מן הכלי ואין המים נבלעים בה ועיין בר"ן בסוגי' דטיפת חלב בשם הרמב"ן אבל מ"מ כ"ח שרכין ובולעים אפי' בצונן בולעים נמי ממי הגעלה ועי"כ מפליט ממה שנבלע בתוכן כשיעור שבולע ממי הגעלו ועיין טו"ז סי' צ"ג סק"ב וקי"ל לר' חלפתא בן שאול שבירושלמי דפרק בתרא דתרומות שבהגעלה ג"פ יש ס' במים הנכנסים נגד אי' שנשאר בו:
אלא דקשי' לי ע"ז לדיעה ראשונה שבשו"ע סי' צ"ח דגם באי' והיתר בלוע אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה והיא העיקר עיין טו"ז וש"ך שם א"כ תקשי הרי כשמגעיל פעם א' אכתי ליכא במים הנכנסים ונבלעים בקדרה ס' נגד האיסור שנשאר שם וא"כ נעשו המים נבלה וכן בהגעלה שני' וא"כ מה מועיל הגעלה שלישית שיש ס' נגד מה שנשאר מאי' הראשון הלא כל מה שבלוע בקדרה הוא אי' דחענ"נ ואין במה שנכנס בהגעלה שלישית בפ"א ס' נגד איסור הנשאר מהגעלה ראשונה ושניה אך לפי מה דמסיק ירושלמי דבאמת לא מהני רק בתרומה דרבנן ועיין פר"ח סי' צ"ב סקי"ז בשם הר"ן דבאי' דרבנן לא אמרי' חענ"נ ולפ"ז שפיר מהני הגעלה ג"פ דעי"כ יש במים הנכנסים ס' נגד האי' שנשאר בו אבל באי' דאו' באמת לא מהני הגעלה ג"פ כקושי' הנ"ל וא"כ בכלי ב"י שנבלע בו אי' דאו' לא מהני הגעלה ג"פ וממילא גם בשאב"י לא מהני גזירה שאב"י אטו ב"י ואף דב"י גופא הוי רק אי' דרבנן דהא דחענ"נ הוא רק דרבנן כמ"ש הש"ך סי' צ"ב סקי"ב מ"מ הא העלינו לעיל דאפילו באי' דרבנן גזרינן שאב"י אטו ב"י ומיושב קושי' בדה"ב:
אבל לא הוכח לי בזה שהרי הוכיח טו"ז סי' צ' סק"ד דדעת הרשב"א באי' דרבנן נמי אמרי' חענ"נ א"כ הדק"ל מה מהני הגעלה ג"פ, ועלה בדעתי לומר דרשב"א ס"ל באי' בלוע לא אמרינן חענ"נ וכדעת רמב"ן שהביא ב"י סי' צ"ח אבל הב"י הביא שם דברי רשב"א דס"ל גם בבלוע אמרינן חענ"נ אלא שכתב אח"כ אבל הרמב"ן כתב דמסתברא ברא דלא אמרינן בבלוע חענ"נ ע"ש ועיין טו"ז שם סק"ח, ואפשר לומר שחזר הרשב"א מסברתו נגד סברת הרמב"ן וכן משמע קצת מלשונו דתחלה כתב י"ל דחזר כל מה שבלוע בכף מבב"ח כחתיכת נבלה כמסתפק שי"ל כך ואח"כ כתב אבל הרמב"ן וכו' ולא שביק ודאי דרמב"ן מפני ספיקו:
וגם י"ל דוקא בב"ח דחענ"נ מה"ת ס"ל אפי' בבלועה חענ"נ אבל בשאר איסורין דאין חענ"נ אלא מדרבנן מודה דבבלוע לא אמרינן חענ"נ וכמו שמחלקין בסי' צ"ב ברמ"א ס"ד לענין לח בלח דבשאר אי' לא אמרינן בזה חענ"נ כיון דליכא חשיבות חתיכה ובב"ח אמרינן גם לח בלח חענ"נ עיין בש"ך סקי"ד וסקט"ו והא דבאי' תורה לא סגי בהגעלה ג"פ היינו משום דבדאו' לא סמכינן על סברא זו דודאי איכא ס' נגד האי' שנשאר רק באי' דרבנן ועכ"פ מיושב קושי' הרא"ה דאם בתחילתו נבלע אי' תורה אלא שנעשה אב"י נמי לא מהני הגעלה ג"פ דגזרינן כלי שאב"י אטו כלי בת יומא ויותר נכון לומר דאע"ג דס"ל לרשב"א דגם באי' דרבנן אמרי' חענ"נ וגם באי' בלוע אמרינן חענ"נ אבל היכא דאיכא תרתי לטיבותא שהוא אי' דרבנן וגם אי' בלוע מודה רשב"א דלא אמרינן חענ"נ וא"ש מ"ש לעיל:
ודעת בעל העיטור נ"ל דלענין זה ל"ש למיגזר אב"י אטו ב"י דהא דאמרינן חענ"נ בשאר אי' הוא רק משום לתא דבב"ח כמ"ש הר"ן בסוגי' דט"ח והרי כתב פמ"ג בסוף פתיחה לבב"ח דאע"ג דבב"ח אסור שלא כדרך אכילתן ואפי' נפגם מאוכל אדם אלא שאם נפל לתבשיל אינו אוסר משום דממשו ברובא בטל ואין בו רק משום טעמו וזה רק בטעם משובח ולא בטעם פגום וכרשב"א שהבאתי לעיל מ"מ אם נפסל מאוכל אדם קודם שבישל הבשר עם החלב אינו נעשה בב"ח מה"ת משום דדרך בישול אסרה תורה ועיין בש"ך סי' צ"ד סוף סקכ"א דהא דבב"ח חענ"נ מה"ת ה"ד בתחילת בישולם יחד אבל אם כבר נאסר משום בב"ח שוב הו"ל רק כשאר אי', ולפ"ז אפי' אם הי' נוטלפ"ג אסור מה"ת מ"מ אם הי' מבשל חלב בקדרה של בשר אב"י שהוא לפגם לא הי' נעשה בב"ח וא"כ ל"ש בזה לתא דבב"ח לומר חענ"נ ולהכי שפיר מהני הגעלה ג"פ משום דל"ש ביה חענ"נ ולא קשה כי קושיין הנ"ל ולא אתי למטעי בב"י דשייך בי' חענ"נ דתקשי כי קושין:
אלא דא"כ יתעורר עליו קושי' הרא"ה דמשמע בכל הש"ס דכ"ח אין לו תקנה כלל לכן נ"ל עפ"י דברי הרא"ש שכתבתי לעיל דדוקא אם מותר לכתחלה להשתמש בו אחר מעל"ע ולא בדיל מיני' גזרינן שמא ישתמש ביומיה אבל כיון דאסור להשתמש לכתחלה בדיל מיניה ולא גזרינן אטו ב"י ולפ"ז י"ל דגם בעה"ע אינו מתיר לכתחלה להגעיל כ"ח אינו ב"י ג"פ דגזרינן אטו ב"י ושפיר אמרינן בכל דוכתי דאין לו תקנה אבל אם הי' מקרה, שהגעיל ג"פ כ"ח שאב"י שפיר מותר לבשל בה לכתחלה ולא גזרינן אטו ב"י משום כיון דאסור לכתחלה לעשות כן בדיל מיניה וכמ"ש הרא"ש הנ"ל לענין התבשיל וא"ש:
ובמה שכתבתי יש ליישב גם קושי' ראשונה של הרא"ה בבדה"ב לס"ד דירושלמי דבתרומה דאו' נמי מהני הגעלה ג"פ אמאי לא פריך הא התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם והא יכול להגעילה ג"פ, ולפענ"ד י"ל לפמ"ש פלתי סי' צ"ב אות ט' דלשיטת ר"ת דאי טע"כ דאו' לוקין על כזית מן התערובות אז חענ"נ בשאר איסורים נמי מה"ת דגמרינן מבב"ח רק לדעת ר"ח כהן דאינו לוקה על כזית מן התערובות הוי חענ"נ בשאר איסורים רק מדרבנן ע"ש ועיין רשב"א חולין צ"ח ע"ב דבקדשים דטע"כ דאו' וגם המל"א מה"ת לוקין על כזית מן התערובות וא"כ מה"ת תעכים וא"כ א"א להגעיל כ"ח ג"פ דבפעם ראשון ושני דאכתי ליכא שיעור ביטול בקדרה נגד האי' א"כ ההיתר גופא נעשה נבלה ושוב לא מהני הגעלה שלישית כי קושיין הנ"ל ושפיר אמרה תורה בכלי חרס ישבר דאינו יוצא מידי דפיו לעולם אבל בחולין שפיר י"ל דמהני הגעלה ג"פ כמש"ל:
ולפמ"ש אין ראי' מהא דפסק המחבר סוס"י קי"ג דכלים האסורים משום בישול עכו"ם מהני הגעלה ג"פ לכ"ח דשאני בישול עכו"ם שבטל ברוב כמבואר סי' קי"ב סי"ד ואפשר יש במים רוב נגד אי' הנשאר בכלי אחר הגעלה ונתבטל האי' אבל בשאר אי' דרבנן דבעינן ס' דלמא בהגעלה ג"פ אכתי ליכא במים של היתר שנבלע בכלי ס' נגד האי' שנשאר שם אלא דלפמ"ש פמ"ג בפתיחה לתערובות דממיעוט היתר לתוך רוב אי' היתר נהפך לאי' עיין חקירה ב' ואפי' למה שהביא בסוף חקירה ג' בשם מנחת כהן דאינו נהפך י"ל דהיינו דוקא בתערובות יבש ביבש ללקות על כל אחד ואחד מן התערובות אבל לח בלח שפיר י"ל דל דלוקה על כזית מתערובות וחענ"נ ויהית במיעוט היתר ברוב אי' וא"כ כיון דלא מהני הגעלה ראשונה ושני' ע"כ דבהבגעלה א' וב' עדיין יש רוב אי' וא"כ גם ההיתר נהפך לאיסור וחענ"נ ומה מהני הגעלה שלישית וע"כ לומר דמיד בהגעלה ראשונה יש רוב היתר וא"כ תקשי למה לי עוד ב' הגעלות אלא ודאי דבהגעלה כ"ח לא תקנו שיתבטל ברוב בישולי עכו"ם רק בששים כשאר הגעלות וא"כ ה"ה דמהני בשאר אי' דרבנן שאין להם עיקר מה"ת ועיין בב"י סוס"י קי"ג שדין זה שפסק המחבר שם נובע ממ"ש הטור סי' קכ"א בשם בעה"ע ורשב"א והוא מן הירושלמי ותוה"ב הנ"ל וא"כ ה"ה נמי לכל אי' דרבנן שאין להם עיקר מה"ת, ואפשר נמי דכל אי' דרבנן שאין לו עיקר מה"ת בטל ברוב כמו בישולי עכו"ם וחלת חו"ל ושפיר למדין משם דמהני הגעלה ג"פ לכ"ח:
היוצא מכל הדברים הניתנים למעלה דשפיר יש לסמוך על מה שהתיר בזה בתשו' מהרמ"ש יו"ד סי' כ"ה להגעיל גם כ"ח ג"פ במים חמין אחר ששהו מעל"ע דהוי נוטלפ"ג, ובזה אומר שלום וברכה ברכת התורה מנאי דודך דושו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל